"זהו לא הזמן להטיל ספק ולחשוב אם הגיל ישפיע עליה. נותר לה הרבה מאוד זמן". כך התבטא במסיבת עיתונאים פטריק מורטאלוגו, מאמנה של סרינה וויליאמס, בראיון שהעניק לתקשורת בחודש אוקטובר האחרון, כחודש וחצי אחרי הפסדה הכואב ובעיקר מפתיע של האמריקנית בחצי גמר האליפות הפתוחה של ארצות הברית.
אחרי ההפסד בחצי הגמר בניו יורק, הודיעה סרינה וויליאמס כי לא תסיים את התחייבויותיה לעונה הזו, וכי היא מוותרת על השתתפותה בטורנירים אליהן התחייבה בשלושת החודשים האחרונים של העונה, זאת כדי להתאושש מפציעות שהטרידו אותה במהלך השנה כולה.
- הצביעו והכריעו: מי הפתיע יותר מכל בשנת 2015?
- זכרון טרי: האירועים שלא ישכחו משנת 2015
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
אמרה וכך עשתה. וויליאמס לא חבטה עוד בכדור טניס נוסף עד סיום העונה, כשהיא מוותרת בין השאר גם על טורניר סוף השנה היוקרתי לנשים בבייג'ין. אז למרות ההודעה הדרמטית על סיום העונה בטרם עת, הודעה לה קדם הפסד דרמטי לא פחות, המאמן צדק.
סרינה. זאת השנה שלה (gettyimages)
גם בסוף שנה זו, כמו ברבות מקודמותיה בקריירה של האמריקנית, נדמה שאצל סרינה הגיל הביולוגי כלל וכלל לא משחק תפקיד ביכולת שלה להביא ניצחונות והישגים בקצב מסחרר, ולהמשיך ולצבור שיאים חדשים כדי להפוך רשמית לטניסאית הטובה בהיסטוריה. צעד אחד נוסף לעבר המטרה הזו עשתה וויליאמס גם העונה, אחרי עוד שנת טניס חלומית.
בגיל 34, כשנדמה שהשיגה כבר את כל מה שספורטאי יכול לחלום עליו, היא המשיכה לשחק ולהילחם. היא המשיכה בעיקר "לרצות את זה" יותר מכל יריבותיה, כאילו הייתה בעצמה טניסאית צעירה ומתחילה בת 18.
53 ניצחונות במשחקי יחידים מול 3 הפסדים בלבד. 5 תארים, מתוכם שלושה בטורנירי גראנד סלאם באוסטרליה, ווימבלדון וצרפת (השניים האחרים באו בטורנירי מיאמי וסינסינטי), ניצחון מספר 700 בקריירה וסיום במקום הראשון בעולם זו השנה החמישית בקריירה שלה והשנה השנייה ברציפות. זהו סיכום שנה חלקי ובראשי תיבות בלבד של וויליאמס, שבעיני רבים כבר הוכתרה כטובה אי פעם ולא נותר לה הרבה מה להוכיח.
סרינה וחבר. לאחר הזכייה ברולאן גארוס (gettyimages)
בעקבות כל ההישגים הללו, נבחרה האמריקנית לטניסאית השנה של ה-WTA, איגוד הטניס הנשי הבינ"ל (זו הפעם השביעית בקריירה), והגדילה לעשות כשנבחרה לספורטאית השנה של המגזין היוקרתי "ספורטס אילוסטרייטד", כשהיא הופכת לספורטאית השלישית בלבד בהיסטוריה הנבחרת לתואר הנחשב לאחד המכובדים ביותר בארה"ב בתחום הספורט וגוברת בדרך לבחירה על ענקים כמו מסי, למשל, וגם נובאק ג'וקוביץ'.
את התוצאות הנפלאות והתארים השיגה וויליאמס בעונה קצרה ובמספר טורנירים מועט. היא שיחקה השנה, פרט למספר מפגשים עם נבחרת ארה"ב בגביע הפדרציה, רק ב- 11 טורנירים בסבב. זוהי רק עוד הוכחה לגדולתה ולאיכויות שלה.
כמו שקורה לא מעט בספורט המקצועני, ההפסד ההוא בחצי הגמר של טורניר הגראנד סלאם האחרון של השנה לאיטלקיה רוברטה וינצ'י איים להרוס את כל ההישגים המרשימים של וויליאמס עד לאותו שלב בעונה. זה היה הפסד "רע" עבור סרינה בעיקר כי לפעמים מה שכואב יותר הוא לא ההפסד עצמו, אלא למי מפסידים.
ההפסד לווינצ'י. כאב לב משתק (gettyimages)
לו הייתה נכשלת סרינה מול כל טניסאית אחרת בטופ העולמי, כמו ויקטוריה אזארנקה או מריה שראפובה למשל, זה היה מתקבל אצלה באכזבה אך לא בהפתעה, שכן אלה טניסאיות להן כבר הפסידה בעבר בהזדמנויות שונות. הפסד לווינצ'י, טניסאית אלמונית ואפורה בגילאי השלושים שלה, במשחק כה מכריע, הוא שהפך את כאב הלב של סרינה לשבר משתק של ממש למשך מספר חודשים.
ואפשר להבין את השבר גם בהקשר להזדמנות לעשות היסטוריה. שני ניצחונות בלבד חסרו לוויליאמס כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה כטניסאית השניה בלבד אחרי שטפי גראף הגרמניה (1988), הזוכה בארבעת טורנירי הגראנד סלאם בשנה קלנדרית אחת. לא פלא שמה שאמרה סרינה אחרי ההפסד ההוא בכנות מעוררת הערצה היה: "זהו לא סוד ששיחקתי פצועה רוב השנה. אם זה היה המרפק, או הברך, או אחרי משחק מסוים בפלאשינג מדו – הלב".
אבל עובדה היא שההפסד ההוא הצליח רק להכתים שנה נפלאה ולא להרוס אותה. בזכרון הקולקטיבי של מי שיודע להעריך את גודל הישגיו של ספורטאי ברמות הללו, אין להפסד בודד את היכולת או הכוח להאפיל על רצף של הישגים וגדולה. ואת זה ידע לפני כולם מאמנה של וויליאמס. הוא ידע גם ברגעים הכי קשים ההם שיש לחניכתו עוד הרבה זמן לתקן, למרות גילה הביולוגי המתקדם.
הזכייה באוסטרליה. את שארפובה היא דווקא ניצחה (gettyimages)
גם בגיל 34, סרינה תרצה לחזור ולנסות שוב. כי כל ספורטאי ברמה הזו שסופג חבטה ואכזבה, מתאבל זמן מה על ההחמצה, אבל חוזר לזירה מסוכן מאי פעם. וזו הסרינה שממתינה ליריבותיה בשנת 2016.
וויליאמס עשתה השנה גם צעד גדול וחשוב נוסף. בטורניר אינדיאן וולס היא עשתה צעד חשוב שלא קשור כלל לתוצאות, אלא למשהו הרבה יותר גדול מהספורט עצמו. היא החליטה להתעלות ולהתגבר על רגשות קשים, לגדול גם כאדם ולא רק כספורטאית, ולשים סוף לחרם של לא פחות מ- 14 שנים על הטורניר הזה סמוך מאד לביתה שבארה"ב, טורניר אותו החרימה יחד עם אחותה ונוס מאז 2001.
לפני 14 שנה פרשה ונוס מהטורניר ארבע דקות לפני שהייתה אמורה לעלות על המגרש להתמודד מול אחותה סרינה, בטענה שהיא פצועה. ההתראה הקצרה, והעובדה שזו לא הייתה הפעם הראשונה שקרו דברים מוזרים לפני או במהלך משחקים בין השתיים, גרמה לתגובות סוערות נגדן מצד חברותיהן לסבב, וכמובן בתקשורת ובקהל. הן הואשמו בקביעת תוצאות של משחקים ביניהן מראש בעידודו של אביהן ריצ'ארד, זאת במטרה לחלק ביניהן את התהילה ואת הרווחים בצורה שווה יותר.
סרינה באינדיאן וולס. חזרה מתוקשרת (gettyimages)
האחיות לבית וויליאמס טענו מנגד כי מדובר בביקורת שהרקע שלה גזעני, בעיקר בעקבות משחק הגמר של אותו טורניר אותו שיחקה סרינה לכל אורכו תחת קריאות בוז רמות של הקהל, מה שאגב – לא הפריע לה לנצח את קים קלייסטרס הבלגית ולזכות בתואר, בטורניר בו היא החליטה מיד לאחר מכן לא לבקר שוב. עד השנה.
הבחירה בסרינה וויליאמס לספורטאית השנה היא בחירה קלה. אין אישה ספורטאית כיום בעולם שהשליטה שלה בענף בו היא מתחרה כל כך ברורה ומוחלטת.
מדובר בספורטאית, באתלטית, שהיא פנומן מבחינה פיזית ומנטלית. היא מסוג הספורטאיות שיריבותיה מתקשות להאמין שניתן לנצח אותה גם ביום חלש, ויודעות שזו משימה בלתי אפשרית בכל יום רגיל אחר.
והמדהים מכל? סרינה וויליאמס בת 34, והיא המועמדת הטבעית להיבחר שוב גם בשנה הבאה.
* אילנה ברגר הרפז זכתה 5 פעמים באליפות ישראל בטניס, אימנה את נבחרת הפדרציה, עבדה כעורכת וכתבת ספורט ומשמשת כפרשנית בשידורי הטניס של ספורט1.
מה דעתך על הכתבה?