מאת: רועי שילינג צילום: Gettyimages
הוא לא וירטואוז כמו מסי, לא אטרקטיבי כמו רונאלדו, אין לו סיפור חיים מרתק כמו לטייגר וודס, הוא לא מרחף כמו לברון ג'יימס, הוא לא תופעת טבע כמו יוסיין בולט או מייקל פלפס, ואינו כשרוני כמו רוג'ר פדרר. אבל רפאל נדאל, שזכה אמש בתואר הגראנד סלאם ה-14 בקריירה שלו, הוא הספורטאי מספר אחת בעולם כיום. הוא פשוט מעל כולם, כספורטאי וכאדם.
רפא הוא ספורטאי מוזר. כשהוא מפסיד הוא לא מנפק ים של תירוצים, אלא מעדיף להחמיא ליריב שניצח אותו. כשהוא מנצח הוא לא חוגג עם סלפי ופוזות למצלמה, ואפילו לא מדבר על עצמו בגוף שלישי. במקום זה הוא מציין עד כמה השחקן שזה עתה הביס הוא שחקן מצוין ויריב קשה. בתקופות קשות הוא לא מפטר את המאמן ואת הצוות שלו, אלא נשאר עם אותם אנשים לכל אורך הקריירה, ומשום מה לא מאשים לעולם אף אחד חוץ מעצמו.
כשהוא נפצע במהלך משחק הוא לא פורש באמצע, אלא ממשיך לשחק בכל מחיר, כמו בגמר האחרון באוסטרליה, שם התעקש למשוך עד לסיום למרות שהיה מפורק לחלוטין (ד"ש ללברון). כשהפציעות מכריחות אותו לקחת פסק זמן הוא לא בוכה על מר גורלו או טס למכשפה הסרבית, אלא פשוט עובד קשה, וכנגד כל הסיכויים חוזר שוב, טוב מאי פעם. הוא לא מתלונן, לא מעליב, לא מתבכיין, ומתעקש כל הזמן לפרגן. אין מה לומר – רפאל נדאל הוא ספורטאי מוזר.
פדרר מוכשר יותר, לנדאל לב גדול יותר (Gettyimages)
נדאל השלים אמש תשע זכיות בטורניר הגראנד סלאם הקשה מכולם, ברולאן גארוס. הוא השלים גם שנה עשירית ברציפות בה הוא זוכה בלפחות תואר גראנד סלאם אחד. הוא העלה את מאזנו בטורניר ל-66 ניצחונות לעומת הפסד אחד, ובגיל 28 הוא רחוק רק שלושה גראנד סלאמים משיא כל הזמנים של פדרר. ואת כל זה הוא השיג כאמור, למרות שהוא אינו כל מה שתיארתי בפסקה הראשונה.
אז מה יש בו, במלך החימר, בשור ממאיורקה, מלבד היותו בחור כל כך נחמד? אז קודם כל ככינויו כן הוא, חזק פיזית כמו שור. מוסר העבודה המופלא שלו מאפשר לו להיראות רענן גם כשהמשחק חצה מזמן את רף שלוש השעות ויריבו על סף קריסה. יש לו את אחד מכלי הנשק היעלים בתולדות המשחק בדמות הפורהנד הקטלני שלו, אך מעל הכל – יש לו לב ענק. רפא הוא אחד מגדולי הלוחמים שראה עולם הספורט. לוחם שלא מוותר לעולם, שתמיד ימצא את הדרך לנצח, שימשיך לכתוש, להתיש ולתסכל את יריבו שרואה בעיניים כלות כיצד עוד כדור ועוד כדור חוזרים לכיוונו למרות שהיה בטוח שכבר ניצח את הנקודה. הרצון האדיר שלו לנצח יחד עם יכולת מנטלית מדהימה הופכים אותו ליריב שהוא סיוט לכל טניסאי, ואסון על החימר.
הוויכוח מיהו הטניסאי הגדול בכל הזמנים, רוג'ר פדרר או רפאל נדאל כנראה לא יוכרע באופן חד משמעי לעולם. אין ספק שהשוויצרי מוכשר הרבה יותר מבחינה טכנית ומשחקו נעים לצפייה יותר ממשחקו הכוחני של רפא. השווייצרי גם מוביל כרגע במניין הזכיות בטורנירי גראנד סלאם ובטורנירים בכלל, אך יש לזכור נתון חשוב נוסף. 33 פעמים נפגשו הכישרון מבאזל והלב ממיורקה וב-23 מן המפגשים הייתה ידו של הלוחם על העליונה. בטורנירי גראנד סלאם לא הצליח פדרר לנצח את נדאל מאז שנת 2007, נתון שפשוט לא ניתן להתעלם ממנו. האם למשל היה מוחמד עלי נחשב לגדול המתאגרפים במשקל כבד לו היה מפסיד בכל מפגשיו מול פרייזר או פורמן? ספק גדול.
נדאל מקבל טיפול. לא נרתע מהפציעות (Gettyimages)
ייתכן מאוד שגופו הכמעט מפורק של נדאל לא יחזיק מעמד עוד זמן רב. ייתכן שברכיו הכואבות ימנעו ממנו לשבור את שיאו של פדרר ולהפוך לגדול מכולם הבלתי מעורער, אבל תהיו בטוחים שהוא ייתן כהרגלו פייט אדיר. כשנשאל מאטס וילאנדר, טניסאי העבר הגדול ופרשן הטניס הנפלא בהווה, מתי יגיע ההפסד השני של רפא על החימר בפריז, הוא השיב שאינו יודע, אך הוא בטוח שנדאל כבר ילך עם מקל הליכה בשלב הזה.
טניס הגברים נמצא בתקופת תור הזהב שלו. פדרר, דג'וקוביץ', נדאל ומארי הם ארבעה סופר סטארים נפלאים, אנושית וספורטיבית. נדאל בעיני הוא כיום הגדול מכולם, ובהשאלה מטל ברודי – לא רק בטניס, אלא בהכל.
מה דעתך על הכתבה?