ישנו משפט אחד שאמר נולה דג'וקוביץ' לאחר זכייתו ברולאן גארוס, שצריך לשמש נר לרגליו של כל ספורטאי בעולם. נולה אמר שאינו רוצה להגיד שהוא הגדול מכולם כי יהיה זה חוסר כבוד לאלופים מתקופות אחרות.
דבריו תקפים לא רק לטניס משום שלכל תקופה יש לא רק את הטניסאי, אלא אף את הכדורגלן, הכדורסלן, האתלט והשחיין עליהם נאמר שהם הגדולים בהיסטוריה.
רק לפני ימים מעטים, בעקבות זכייתה של דנבר באליפות ה-NBA, היו שהכתירו את ניקולה יוקיץ' לשחקן מספר 1 בעולם. נשכחה העובדה שלא מזמן נאמרו אותם דברים על לברון ג'יימס ועל סטפן קרי. משחקי הכדורסל החלו לפני שנות דור, ואז הוכתרו בכותרות דומות ביל ראסל, אוסקר רוברטסון, דוקטור ג'יי, לארי בירד ומייקל ג'ורדן. האמת היא שבאותה רשימה יש מקום לעוד כמה כוכבי-על, וכל אחד מהם בשיאו אכן נשא את הכדורסל על הכתפיים.
ובכדורגל היו אלה (והרשימה חלקית בלבד כמובן) פלה, פרנץ פושקאש, אלפרדו די סטפנו, יוהאן קרויף, דייגו מראדונה, מישל פלאטיני, מרקו ואן באסטן, רונאלדו (הברזילאי), אוסביו, זינדין זידאן, רונאלדיניו, רונאלדו (הפורטוגלי) וליאו מסי. ברור שהכי טבעי שלכל אוהד ספורט ישנו אותו ספורטאי הנחשב בעיניו לגדול מכולם. כאשר דג'וקוביץ התייחס לאלופי העבר הגדולים הוא כנראה התכוון, בין היתר, לרוד לייבר, לביורן בורג, לפיט סאמפרס, וכמובן לרפאל נדאל ולרוג'ר פדרר. בזמנם, כל אחד מהם שלט בצורה מוחלטת במגרשי הטניס.
הגדול מכולם, כך אמרו פעם על השחיין ג'וני וייסמילר, שהיה הראשון שניפץ את מחסום הדקה ב- 100 מטרים חתירה. לרבים הוא זכור כמגלם דמותו של טרזן בסרטי שנות ה- 40 וה- 50. אחריו הגיע מרק ספיץ שזכה ב-7 מדליות זהב במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. בכל אחד מהמשחים האלה נשבר שיא העולם. ב-2008 בבייג'ינג, הראה מייקל פלפס שניתן לזכות בבריכה גם ב-8 מדליות זהב אולימפיות, והוא בינתיים האחרון ברשימת השחיינים עליו אומרים שלא היה אחד כמותו. החכמה היום היא לא להמליך דווקא אותו על פני האחרים, כי כאמור התקופות שונות, והשתנו האימונים. לדעתי לא וייסמילר ולא ספיץ נפלו ביכולתם מפלפס.
זה גם מביא אותי למלכת הספורט, האתלטיקה הקלה, שהיא מסמר המשחקים האולימפיים. ג'סי אוונס, הרץ והקופץ לרוחק, יזכר כגדול האתלטים של משחקי ברלין 1936, בדיוק כפי שאמיל זטופק היה מעל כל האחרים במשחקי הלסינקי 1952. זטופק ניצח שם בכל שלוש הריצות הארוכות, 5000 מטר, 10,000 מטרים ומרתון – הישג שאף רץ לא חזר עליו. לא בכדי הוא זכה לכינוי "הקטר הצ'כי", וישאר לתמיד כדוגמא לסופר-אתלט. האצן יוסאין בולט רץ על מסלולי בייג'ינג 2008 ולונדון 2012, ושיאו ב-100 מטרים (9.58 שניות) עדיין עומד על תילו. כל אחד מהם היה מיוחד במינו, וזכה להערצת רבים.
העובדה שנולה דג'וקוביץ שמר על כבודם של אלופי העבר בטניס, היא שהביאה אותי לכתיבת הטור, שכן כך צריך לנהוג ספורטאי אמיתי. הלוואי שאחרים, בכל ענף, יהיו כמותו.
מה דעתך על הכתבה?