1. מי היה מאמין שהנושא הכי גדול שייצא מהטניס ב-2021 הוא דווקא זה של המדורגת 194 בעולם? פנג שוואי הסינית, שלא שיחקה במשחק יחידות מאז פברואר 2020, נעלמה מרחבי הרשתות החברתיות בסין והורדה אל המחתרת שם אחרי שטענה כי בכיר במשטר הסיני תקף אותה מינית.
הפרשה המסעירה הגיעה למצב בו יו"ר ארגון טניס הנשים העולמי, שם הגיבו בצורה נחרצת לאורך כל הפרשה, סטיב סיימון הודיע כי טורנירי הטניס המדינה מושהים עד להודעה חדשה. בניגוד לגופי ספורט רבים אחרים שהתקפלו מול הסינים בשל הכוח הכלכלי של המדינה, הבשורה הגדולה הגיעה דווקא מה-WTA ומעולם הטניס כולו. כל הטניסאים הבכירים – פרט לרפאל נדאל ורוג'ר פדרר – הביעו תמיכה בטניסאית, שיתפו את ההשטאג #WhereisPengShuai והפעילו לחץ על ארגוני הטניס להפעיל סנקציות נגד הסינים. זה כולל גם את סרינה וויליאמס, נאומי אוסקה, נובאק דג'וקוביץ' ואחרים.
כרגע לא ברור מה המצב שם בדיוק. שוואי, שדורגה בשיאה במקום ה-14 בעולם והגיעה לחצי גמר אליפות ארצות הברית ב-2014, העניקה מעין ריאיון מוזר ברחוב ואמרה דברים מוזרים, לפיהם מעולם לא האשימה את אותו בכיר סיני בכלום (מה היה אותו פוסט ברשת החברתית ולאן נעלם החשבון שלה ומילות החיפוש שכוללות את שמה, או את המילים "טניס" וכל נגזרותיו?).
חשוב לציין כי ההצהרה על ביטול כל הטורנירים בסין נכון לעכשיו היא בעלת חשיבות הצהרתית בעיקר כיוון שגם כך לא מתקיימים במדינה אירועי ספורט בינלאומיים בשל הקורונה. אבל גם להצהרה הזו יש הרבה כוח וחשיבות, שכן היא מוסיפה עוד לחץ על סין ומאותתת למדינה ולרשויות הספורט בה להבא. עכשיו רק נותר לראות לאן הסיפור הזה עוד יגיע. לפחות יש פה סמליות עם האות ט', שכן רוב המילים המצונזרות ביותר מבחינת הסינים תמיד מתחילות באות ט': כיכר טיין אן מן (בשל האירועים ב-1989), טיבט וטייוואן. מעכשיו יש להם גם "טניס".
2. זו הייתה (שוב) השנה של נובאק דג'וקוביץ', ודווקא הרגע שייזכר ממנו היה נקודת השפל המקצועית מבחינתו. זה קרה כשהוא התפרק בגמר בניו יורק. הסרבי, שהיה יכול להיות הראשון אי פעם שזוכה בכל ארבעת הגרנד סלאמים בשנה ועל הדרך להשתוות אל רוג'ר פדרר ורפאל נדאל עם 20 כאלה, לא הצליח לעצור את הדמעות ומירר בבכי בהפסקה האחרונה בין חילופי הצדדים. בשנייה אחת כל המתח, הלחץ, העצבים, הציפיות, כובד המשקל וההיסטוריה על הכתפיים, כל זה התפרץ ממנו בדמעות של ילד.
"הקהל גרם לי להרגיש משהו שלא הרגשתי כל חיי כאן בניו יורק", הוא אמר אחר כך לנוכח התמיכה האדירה שקיבל מהאלפים בארתור אש, "הקהל גרם לי להרגיש מיוחד מאוד, זה הפתיע אותי לטובה". זה היה רגע אנושי, מרגש ונוגע ללב בו אפילו מי שיוכתר בסופו של דבר לטניסאי הטוב בהיסטוריה (וגם דמות שרבים אוהבים לשנוא) לא יכול היה יותר להתמודד עם הכול. הסרבי גם לא יכול היה להתמודד עם הבחור שמעבר לרשת והפסיד 6:4, 6:4, 6:4 לדניל מדבדב, וכך נמנעה היסטוריה שספק אם תתרחש אי פעם – טניסאי אחד שזוכה בכל ארבעת הגרנד סלאמים באותה שנה.
3. ואם כבר מדברים על רגעי שיא בענף, אז ברור שדג'וקוביץ' היה מעורב באחד נוסף (לפחות) השנה. זה היה ביום שישי, 11 ביוני, כשניצח 6:3, 3:6, 6:7 (4), 2:6 את רפאל נדאל באחד המשחקים הגדולים שהיו בטניס החימר ואולי בטניס אי פעם. זה היה ההפסד השלישי של נדאל ב-108 משחקים על החימר בפריז ותצוגה פנומנלית של דג'וקוביץ', שגנבה את ההצגה למשחק הפתיחה של היורו שחלקו היה במקביל.
באותה תקופה היה סגר לילי בצרפת, אבל 5,000 הצופים שהורשו להיכנס לא היו מוכנים לצאת מפיליפ שאטרייה. אחרי המערכה השלישית, שארכה 98 דקות, הם קיבלו אישור להישאר עד תום המשחק והחלו לחגוג כאילו צרפת כבר זכתה ביורו. זה היה מסוג אותם ערבים קסומים שאף חובב טניס לא ישכח לעולם. גם הקהל, גם הרמה המטורפת ובעיקר היריבות בין שני הכוכבים האלה (זה היה הניצחון ה-30 של דג'וקוביץ' ב-58 מפגשים ביניהם) וכל מה שמונח על כף המאזניים כשהשניים האלה משחקים זה מול זה בחצי גמר גרנד סלאם.
"זה היה אחד המשחקים שאתה זוכר לנצח", דיבר דג'וקוביץ' בשם עצמו, 5,000 הצופים באצטדיון וכל מי שהיה צמוד למסך בבית, "קשה לי למצוא מילים כדי לתאר איך אני מרגיש". לכל מי שצפה במשחק זה היה קשה.
4. זו הייתה שנה קשה לשניים מהגדולים אי פעם, סרינה וויליאמס ורוג'ר פדרר. הם חשבו שגם אחרי 40 הם יוכלו להתחרות על תארי גרנד סלאם, אבל זה היה רחוק מלהיות המצב. פדרר פרש לפני שמינית הגמר ברולאן גארוס כדי להיות מוכן לווימבלדון ושם חטף בראש בצורה משפילה מהוברט הורקאץ' הפולני במשחק שלא היה נעים לראות (כולל בייגל במערכה השלישית). השוויצרי התמודד עם פציעה שמנעה ממנו לשחק באליפות ארצות הברית, לעבור ניתוח ולא ברור אם ומתי יחזור.
סרינה עוד הצליחה להגיע לחצי גמר אליפות אוסטרליה בתחילת השנה, אבל לאחר מכן נעצרה בשמינית הגמר ברולאן גארוס. בווימבלדון היא נאלצה לפרוש כבר בסיבוב הראשון ומאז לא חזרה. והאמריקאית עדיין לא זכתה בגרנד סלאם מאז ההיריון ואוסטרליה 2017 וקשה להאמין שתעשה את זה. היא עדיין הראתה שהיא מסוגלת לנצח כמעט כל שחקנים, אבל לעשות את זה שבע פעמים ברציפות כדי לזכות בגרנד סלאם זה כבר סיפור אחר. למרות הכול יש לסרינה גם דבר טוב מאוד שקרה השנה וזה הסרט "משפחה מנצחת".
המקרה של שניהם שוב מציף את הקונפליקט לגבי קריירות של ספורטאי על. מצד אחד קיים הפחד לפרוש ולחיות כל חייך בתחושה שיכולת לזכות אולי בעוד גרנד סלאם, להגיע אפילו לעוד גמר, לחוות את הטירוף הזה עוד פעם אחת. מצד שני, מקוננת גם התחושה שצריך לגמור יפה ובצורה שהולמת את הקריירה הפנומנלית שלך, מה עוד שבמקרים הללו מדובר בשני ספורטאים מולטי מיליונרים שימשיכו להכניס המון כסף גם אחרי הפרישה. אז מה הפתרון הנכון? לאף אחד אין ולא יהיה מושג.
5. דניל מדבדב זכה באליפות ארצות הברית ובגביע דייויס, סשה זברב במדליית זהב אולימפית ואין ספק שהוא כבר מתדפק על דלתות הזכייה בתואר גרנד סלאם, כמו גם סטפנוס ציציפאס. גם אנדריי רובלב, מתאו ברטיני, קספר רוד, הוברט הורקאץ' ויאניק זינר הצעירים בעשירייה הראשונה בעולם ובדרך לשם נמצאים פליקס אוז'ה עליאסים ודניס שפובאלוב. בין אם תרצו ובין אם לאו, בעוד שנה, שנתיים, אולי שלוש, אלה הטניסאים שישלטו בסבב. זה כבר ממש קורה.
6. מי בכלל זוכר עכשיו את כל הכותרות סביב נאומי אוסקה השנה? זה מרגיש כמו לפני זמן כל כך ארוך. היפנית לא הסכימה להתראיין במסיבות העיתונאים ברולאן גארוס ואחרי שהופעל עליה לחץ כבד, היא פרשה משם ולאחר מכן גם מווימבלדון וטענה ללחצים נפשיים שמשפיעים עליה. היא הדליקה את הלפיד האולימפי בסוף הטקס בטוקיו, אבל גם בטורניר הטניס האולימפי אכזבה והודחה ממנו מוקדם.
זאת גם השנה בה הספורטאית הרווחית ביותר בעולם ובהיסטוריה הראתה את הצד האנושי והפגיע בה וזכתה על כך לתשואות רבות וגם לבוז צורם. סדרת הדוקו שהופקה עליה בנטפליקס יצאה בינונית מאוד, בעיקר לאור העובדה שמטרתה הייתה ללוות אותה כל הדרך לטוקיו 2020, אירוע שהתרחש בסופו של דבר רק ב-2021. בין אם תמכת בדברים שאוסקה עשתה ובין אם התעצבנת מהם, היפנית בת ה-24 עוררה בך רגש עז. זה רק מראה לכמה גדולה היא הפכה. לא פלא, אפוא, שכל הרעש מצד הטניסאים בעולם סביב סוגיית פנג שוואי וכל העיסוק התקשורתי המוגבר הגיעו אחרי שאוסקה צייצה בנושא.
מה דעתך על הכתבה?