ג'ף סאקמן אהב מאוד טניס בילדותו. זה אפילו היה הספורט העיקרי בו עסק, עד שבייסבול הפך למוביל בקטגוריה. עם השנים, הוא גם בנה עסק סביב אנליטיקה ומחקר של בייסבול, אך כשהחל לחפש מאגר נתונים שיאפשר לו לעשות בדיוק את אותו הדבר עבור טניס, הוא נתקל בקיר גבוה מאוד. בעידן בו דאטה ואנליטיקה הם כלים אינטגרליים בכל ענף ספורט מרכזי, מרבית חובבי הטניס נחשפים לסטטיסטיקות רק כשהן עולות על המרקע בסופי מערכות או משחקים. אלו מהם שמעוניינים לקחת את האהבה צעד קדימה ולהפוך לאנליסטים בעצמם, מתמודדים עם ענף מבוזר בו הגופים המנהלים (פדרציות, סבבים, טורנירים) אוספים עוד ועוד מידע באמצעות מערכות טכנולוגיות (ההוק-איי בין היתר), אבל לא מאפשרים לקהל הרחב גישה חופשית לנתונים במלואם.
עוד כתבות ותכנים על 3 הגדולים, ועל טניס בכלל, מחכים לכם באתר Tennis360
זו היתה רק אחת הסיבות בגינן הקים סאקמן את Tennis abstract, אתר שהפך עם השנים לסוג של תנ"ך עבור עכברי טניס שימצאו בו מחקרים, סטטיסטיקות מפורטות, דירוגים אלטרנטיביים, וגם בלוג ופודקאסט נפלאים באמצעותם מתווכים התכנים לקהל. הפנינה האמיתית היא ה-Match charting project – פרוייקט עצום מימדים וסיזיפי במסגרתו עשרות מתנדבים תייגו ידנית כ-10,000 משחקי טניס – נקודה אחר נקודה, חבטה אחר חבטה – על מנת לפתור את המצוקה המבנית ולייצר באופן עצמאי מאגר נתונים דרכו אנליסטים, אוהדים ואנשי מקצוע מתעדכנים, ואף מבצעים מחקרים והשוואות בעצמם (מי שמעוניין לקבל מושג על היקף הנתונים והפילוחים האפשריים שמספק הפרוייקט – הנה).
כשסאקמן נשאל האם גם כוכבי ההצגה עצמם עושים שימוש בנתונים שיכולים להיות סופר משמעותיים עבורם יותר מאשר כל גורם אחר, הוא משיב בסיפור. "יצא לי פעם לשוחח עם טניסאי שמשחק בתחרויות צ'לנג'ר", הוא מספר. "הוא אמר לי שהוא משתמש בסט הראשון כדי לפענח את דפוסי ההגשה של היריב, והמחשבה הראשונה שלי היתה – למה לחכות לסט השני? סביר להניח שהיריב שלך לא יגיע עם תבניות חדשות למשחק מולך אלא ישתמש באלו שנוחות לו ושבהן השתמש אתמול, לפני שבוע, ולפני חודש. אם השחקן הזה היה מביט בנתונים ורואה, למשל, שבנקודות שבירה היריב שלו נוהג להגיש לטי-פוינט, הלא יש לזה ערך תחרותי ממשי עבורו".
"לכן, ולמרות שקשה לדעת בוודאות, בשלב הזה אני חייב להניח שאם שחקנים עושים שימוש באנליטיקה, זה בעיקר בנתונים מאוד בסיסיים", סאקמן ממשיך. "ברגעים בהם כן אפשרו לנו להציץ פנימה כצופים – סשנים של מאמנים עם שחקניות בטורנירי WTA או שיחות חיות בין מאמן לשחקן בנקסט-ג'ן – אתה שומע בעיקר אמירות כלליות כמו "בוא קדימה", "תהיה אגרסיבי", "תהיה מוכן עם הרגליים". אתה לא צריך מערכת הוק-איי שעוקבת אחרי הכדור עשרות פעמים בשניה כדי להגיד לשחקן לשמור מבט על הכדור. אלו דברים שמאמנים אמרו לי בגיל נוער. לכן, בשלב הזה לתחושתי אנחנו עדיין כמה מרחק כמה דורות מלעשות שימוש בדאטה הבאמת מתקדם".
והנה הגענו לשלושת הפילים שבחדר. או נפילים במקרה הנ"ל. האם ניתן לקיים שיחה על טניס, לנהל ראיון, מבלי להתייחס לפדרר, נדאל ודג'וקוביץ'? כנראה שלא, וביתר שאת בסופו של שבוע מוטרף שהגיע לשיא עם פרשת הויזה והרחקתו של הסרבי מאליפות אוסטרליה. הפודקאסט של Tennis abstract כולל מעל ל-100 פרקים. כולם בגוון אנליטי-מחקרי מובהק, כולם מורכבים מנבירות בסטטיסטיקה. מעניין אם כך לשוחח עם סאקמן על הנושא, וגם להבין ממנו איך אנליסט שמספרים ונתונים הם עבודתו מתמודד עם טיעונים שהם לא פעם אמוציונליים.
"איך מתעלמים מוויכוחי טוויטר זו שאלה טובה, בין אם היא נוגעת לדיון ה-GOAT או לכל עניין אחר", הוא מחייך. "אני חושב שאם המוח שלך מוכוון אנליטיקה, אתה די מתעלם מרעשי הרקע. אתה יודע שלא להכל צריך להגיב ולא עם הכל להתווכח. מה גם שיש בדיון הזה נקודות חיוביות. אני מכיר אישית כמה אוהדי דג'וקוביץ' שעושים עבודה מפורטת כדי לבסס את הקייס שלו. חלקה עבודה טובה, השאר אולי מוטה, אבל נהדר בעיניי שהיא מתרחשת. יש יותר מחקר על שלישיית השחקנים הזו מאשר על כל טניסאי אחר בהיסטוריה, ואם ויכוחים בטוויטר גורמים לאנשים לחקור, ללמוד שפות קוד, ולנתח נתונים – זה נפלא".
"אני פשוט מרגיש שהבעיה בדיון הזה היא שגם כשהוא בא ממקום אנליטי אנשים נוטים להתחיל אותו מהמסקנה הסופית", סאקמן מוסיף. "לכולנו יש איזו נטייה, משהו רגשי שבא מהבטן. אני רואה טניס מספיק שנים, וברמה האמוציונלית, כאוהד, אני חושב שלעולם לא תוכל לשכנע אותי שרוג'ר פדרר הוא לא ה-GOAT. תמיד אפשר להביא מספרים שיטענו שלא, אבל במקום כלשהו בלב שלי, עמוק בתוך תוכי, ברור לי שהוא כן. אינטלקטואלית, אני די בטוח שכרגע דג'וקוביץ' מוביל במירוץ. פרסמתי גם מאמרים בנושא. אבל לרוב בני האדם לא אכפת מטיעונים כאלו בימינו… והאמת היא שכל אחד מהשלושה האלו הכי טוב במשהו מסויים".
יש משהו בטענה לפיה מדובר בוויכוח שעבור רובנו מתחיל מהסוף. אז בהיעדרו של קו סיום מוסכם, ולאור העובדה שעבור כל אחד מבין פדרר, נדאל ודג'וקוביץ' ניתן לבנות קייס נתונים עבה שיעיד על גדולתם ההיסטורית, האם יש נתון סטטיסטי או הישג, שאיכשהו דווקא לא דובר מספיק, וכן שווה להתעכב עליו או להזכירו שוב? סאקמן מספק את נקודת המבט שלו עבור כל אחד מחברי הטריו.
"דבר אחד שהייתי זוקף לזכותו של פדרר ושאולי לא בולט מספיק הוא שלמרות שהוא מעולם לא היה שחקן החימר הטוב בעולם, למשך תקופה ארוכה הוא בהחלט היה השני. עבור טניסאי שמתויג תמיד כאיש של המגרשים המהירים, מדובר בשחקן חימר בלתי רגיל. ועדיין, מעל לכל דבר אחר, הייתי מתעכב שוב ושוב על אריכות הימים של הקריירה שלו. יש לפדרר הרבה הישגים משוקללים שאני חושב שאיש מהמתחרים הנוכחיים לא יוכל להשיג. מספר התארים הכולל שזכה בהם, למשל".
"באשר לדג'וקוביץ', אין נקודה אחת שצריך לזקוף לזכותו. יש כמה. ראשית כל, רוב הטיעונים האנליטיים יילכו אליו, אבל מעבר ללספור זכיות בסלאמים או טורנירי מאסטרס, צריך לדבר על העידן בו זכה בהם, והוא היה קשה יותר. ככל שאנו מתעמקים יותר באנליטיקה, כך אנו שמים יותר משקל על התחרות שעמדה מול שחקנים בזמן אמת (בעזרת כלים כמו ELO למשל), ולפחות מבחינתי 20 הסלאמים של נובאק צריכים להיות שווים יותר מה-20 של רפא ורוג'ר. אולי אלו רק 5 או 10 אחוזים, אבל הם שווים יותר. זו רק מתמטיקה".
רוצים עוד? לחצו כאן לקריאת החלק השני של הריאיון עם ג'ף סאקמן
ומה לגבי השור הספרדי? "עם נדאל, זה מעט טריקי", סאקמן מסביר. "לשים אותו לפני פדרר זה דבר אחד, מעט יותר קשה לייצר טיעון שישים אותו לפני דג'וקוביץ' לטעמי. אם כן יש קייס כזה עבור רפא, הייתי אומר שייתכן שהוא כל כך טוב על חימר עד שקשה בכלל למדוד את זה. אני אוהב להשתמש באנלוגיה הזו: בוא נניח שקווין דוראנט מגיע לשחק עם החברים שלך בשכונה. הוא הרי יקלע למעלה מ-100 נקודות ויעשה סל מתי שמתחשק לו, נכון? אבל גם זה לא יאמר לך כמה טוב הוא. או אם תעשה מבחן זהה לקבוצת אנשים ותקבל בו 100, זה לא יאמר לך כמה חכם אתה, אלא כמה אתה חכם לפחות. אבל מה אם אתה יותר מזה?".
"נדאל זכה בכל דבר על חימר במשך כל כך הרבה שנים, ואני מרגיש שאולי אנחנו לא יודעים באמת כמה טוב הוא על המשטח הזה. זה טיעון שאני מתקשה לזקק למשפט אחד נחרץ, אבל אם לנסות הייתי אומר כך: רפא היה, ואולי עדיין, כל כך טוב על חימר עד שהמספרים בכלל לא מסוגלים לתפוס את זה'".
"מהניסיון שלי", חותם סאקמן את הנושא, ואת הראיון כולו, "לאן שלא נלך זה תמיד יחזור ל-1א, 1ב ו-1ג. השלישיה הזו כל כך טובה עד שזה פשוט מרגיש לא נכון לשים מישהו מהם מאחוריי השניים האחרים. אפילו הקלטתי פעם פודקאסט שמראה שאפשר להתווכח שעתיים על מי ה-GOAT, אז אולי כדאי שנעצור פה".
