מעל 1,000 ימים עברו מאז הפעם האחרונה בה חואן מרטין דל פוטרו עלה על המגרש, והלילה (בין שלישי לרביעי) הוא עשה זאת לעיני הקהל הביתי באליפות ארגנטינה הפתוחה, וריגש את כל עולם הספורט כשמירר בבכי לפני ההגשה האחרונה במשחק. בגיל 33 ואחרי שלוש שנים מחוץ לטניס הוא עדיין לא הצהיר סופית שזהו משחקו האחרון, אבל כבר ברור לכולם שאחד השחקנים המרגשים בדור הנוכחי כבר מסכם את הקריירה, ואפשר רק לתהות כמה רחוק היה מגיע לולא הפציעות.
22 תארים השיג דל פוטרו במהלך הקריירה שהציבה אותו בצמרת הטניסאים בארגנטינה בכל הזמנים, אלא ש"המגדל מטנדיל", כפי שכונה בשל 198 הסנטימטרים שלו, גם נכנס לא פחות משמונה פעמים לחדרי הניתוחים מאז 2010 בגלל פציעות חוזרות ונשנות בפרקי כפות הידיים ובברכו הימנית, כשמשחקו האחרון היה ב-2019. "כבר שנתיים וחצי שאני ישן עם כאבים", סיפר בדמעות בשבת.
ב-2009, שבוע לפני לפני שמלאו לו 20, דל פוטרו הכניע באליפות ארצות הברית הפתוחה את רפאל נדאל ואת רוג'ר פדרר, שדורג אז ראשון בעולם ועמד על רצף של חמש זכיות באותה תחרות, בדרך לזכייה בתואר גרנד סלאם שהיה אמור להיות רק הראשון, אבל נותר האחרון עד היום – הרבה בגלל הבעיות הבריאותיות. במהלך הקריירה הוא צנח מצמרת הטניס העולמי ועד המקום ה-1041 בגלל הפציעות הרבות, אבל חזר שוב ושוב לטופ 10 וכך זכה פעמיים בפרס "קאמבק השנה ב-ATP", שמוענק על פי בחירת הטניסאים בסבב.
מדליית ארד אולימפית בלונדון 2012 וכסף בריו 2016 היו עוד שניים מרגעי השיא בקריירה שלו, כאשר בשני הטורנירים "דלפו" גבר על נובאק דג'וקוביץ' ובברזיל הדיח גם את נדאל בחצי הגמר. אולי הרגע הכי גדול הגיע גם כן ב-2016, אז הארגנטינאי התמיר הוביל את נבחרתו לזכייתה הראשונה אי פעם בגביע דייויס, אחרי התעלות אדירה בגמר נגד קרואטיה.
במהלך הקריירה הוא הופיע גם בחצאי גמר הרולאן גארוס (2009 ו-2018), ווימבלדון (2013) ופעם נוספת בארצות הברית (2017), וב-2018 הייתה תחושה שדל פוטרו נולד מחדש: הוא הגיע לפחות לרבע הגמר בשלושה מארבעת הגרנד סלאמים, טיפס לדירוג השיא בקריירה (3 בעולם) ובאינדיאן וולס הציל שלוש נקודות אליפות לפני שגבר על פדרר, שעד אז החזיק במאזן 0:17 באותה שנה, בדרך לזכייה ראשונה בקריירה בתואר מאסטרס 1000, ה-22 והאחרון שלו.
שנה לאחר מכן הגיעה הפציעה הטרגית בברך, זו שבגללה הוא נותח עוד ארבע פעמיים ולא זכה לשחק כבר שנתיים וחצי. כעת, מי שהוכתר פעמיים לספורטאי השנה בארגנטינה נאלץ לוותר על קריירה שהייתה יכולה להיות מפוארת בהרבה, בשביל "לנסות לחיות כמו בן אדם בן 33 וללא כאב". את גודל הפוטנציאל שהיה לדל פוטרו לזכות בתארים נוספים ואולי אף לקרוא תיגר על "שלושת הגדולים" יעיד הנתון הבא: מבין השחקנים שמעולם לא היו בפסגת הדירוג העולמי, דל פוטרו הוא השחקן שניצח הכי הרבה פעמים את המדורג 1 בעולם – 10 בסך הכל. רק שני טניסאים חוץ ממנו, אנדי מארי וג'ו ווילפריד טסונגה, הצליחו לנצח את דג'וקוביץ', נדאל ופדרר כשהם היו במקום הראשון בדירוג העולמי.
"חואן מרטין דל פוטרו משאיר אחריו מורשת מלאה בהישגים, אבל גם בלקחים: הוא נפל אלף פעמים, וקם מחדש בכל אחת מהן", היללו את הארגנטינאי במולדתו. "תמיד הייתה לו מוטיבציה לייצג את ארגנטינה. הוא הסיר את קללת גביע דייויס. הגדולה שלו היא הרבה מעבר לכמעט שני המטרים שלו. חואן מרטין שם את המדינה במקומות הכי גבוהים, זה ספורטאי שחצה גבולות".
