עם חופים ארוכים וקיץ כמעט נצחי, ישראל הייתה יכולה להיות מעצמה בכדורעף חופים, אם רק היה מי שירים להנחתה. רק עכשיו מתחיל הענף, שהוכרז כאולימפי ב-1996, להתפתח גם אצלנו, ובדרך הבריאה יותר- מלמטה.
מאיה בן שלמה (14) ועלמה צין (17) לא חשבו שיגיעו עד לסגל נבחרת ישראל בכדורעף חופים. אל שתיהן פנה אוהד רדקו, מאמן הנבחרת, ושכנע אותן להצטרף לפרויקט שנמצא בחיתוליו. "ההורים שלי חשבו שבכדורעף יש לי פוטנציאל גבוה מאוד, אז ניסיתי", מספרת בן שלמה, "שיחקתי כדורעף אולמות בבית הספר במשך חודש בערך, ואז לקחו אותנו לפעילות בנווה ים, שם פגשתי את אוהד. הוא הציע לי לבוא למחנה אימונים כי נפתחת פנימייה בכדורעף חופים, והתקבלתי".
הסיפור של צין שונה לחלוטין. היא עלתה לארץ מקנדה, שם בלטה דווקא בענף ההוקי קרח. מכיוון שבישראל הענף הזה כמעט ולא קיים, היא חיפשה פעילות אחרת. גם היא הגיעה לשיעור ניסיון דרך בית ספרה, ואז קיבלה הצעה מרדקו להתאמן כחלק מסגל הנבחרת ולאחר מכן לעבור לפנימייה.
עזבתן את הבית ואת החברים הספורט ועברתן לגור בווינגייט. זה לא קל.
צין: "בהתחלה ממש פחדתי, אבל הבנתי שהכדורעף חופים הוא ספורט פשוט מטורף ואני חייבת לתת בו 100% ממני, וזה אומר לעבור ולגור בפנימייה. אוהד המאמן ובכלל בקבוצה עוזרים אחד לשני, ומאיה ואני חולקות חדר".
בן שלמה: "היו לי חששות, וכשאוהד אמר לי שהתקבלתי, לא רציתי לעזוב. הייתי עדיין יחסית צעירה. אבא שלי אמר לי שזו הזדמנות של פעם בחיים, ובסוף עברתי. הגעתי ילדה קטנה, לבד, גם לא ממש ידעתי לשחק כדורעף. כשהגעתי לאימונים הרגשתי שאני מתקדמת".
התפתחות בדרך הבריאה ביותר (יוני אריאלי)
רב הנשים הלוקחות חלק בכדורעף החופים הגיעו מכדורעף האולמות. לפני שנה וחצי הגה איגוד הכדורעף בשיתוף עם מכון וינגייט את רעיון כדורעף החופים, כדוגמת גרמניה וברזיל, במטרה לעבות את הספורט בישראל וליצור ענף נוסף שיוכל לקחת חלק במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, כשהשאיפה היא לשלוח לשם נבחרת ישראלית.
מה האתגרים בלקחת חלק בענף חדש?
בן שלמה: "בזמן האחרון הענף דווקא ממש התפתח. הרבה מתנסים בו. הביאו לארץ מאמן מברזיל (פאולו מוריירה דה קוסטה, שאימן את איטליה בעשור האחרון והביא אותה לזכייה במדליית כסף אולימפית. היה פעמיים אלוף עולם בעצמו, ס"א). הוא בא כדי לאמן את נבחרת ישראל הבוגרת, ועכשיו גם אחראי על כל הנבחרות. עכשיו עובדים על הקמת סגל אולימפי".
איך נראה היום שלכן?
בן שלמה: "אנחנו קמות ב-5:40 וצריכות להיות בחדר כושר כבר ב-6:10. האימון מסתיים בשמונה וצריך להתקלח ולהתארגן מהר כדי להספיק לחדר האוכל. ב-08:40 אני כבר צריכה להיות בבית הספר, עד בערך אחת וחצי. צריך לאכול מהר, כי האימון מתחיל בשלוש ולפני כן צריך להספיק לפיזיותרפיה או לתזונאית. אימון יכול לקחת בין שלוש לשש וחצי שעות".
צין: "יש לנו מתחם מיוחד בוינגייט וגם את החוף הצמוד. מדי פעם אנחנו נוסעות להתאמן בחוף אכדיה בהרצליה".
ב-6:10 כבר בחדר הכושר (יוני אריאלי)
מה דעתכן על הדרך שבה הנשים נתפסות בענף?
צין: "חבל שלוקחים את הענף לכיוון הסקסי. אנשים לא מבינים שהנשים שמשחקות אותו הן ספורטאיות לכל דבר יותר ולא רק בנות בביקיני. את לא מבינה כמה חם, הביקיני הזה הכרחי. את מגיעה למצב שאת משחקת עם חולצה ומכנס ואת לא יכולה כבר, את חייבת להוריד".
בן שלמה: "לקח לי המון זמן עד שהורדתי לטופ ותחתון, שהוא הלבוש שלנו בעצם. התביישתי, זה היה מאוד מביך. בפעם הראשונה שהורדתי, ראיתי שכולן מסביבי פתוחות ואמרתי לעצמי: 'אני חייבת להוריד גם. תיכף יש לנו טורנירים, ואני לא יכולה לשחק עם מכנס וחולצה'. לאט לאט התרגלתי, ובאיזשהו שלב הגעתי למצב שככה יותר נוח לי להתאמן. עכשיו יש לי גם יותר אומץ להצטלם ככה".
לעומת ענפים בהם דווקא הספורטאיות מרגישות שצריך להבליט את הנשיות, בכדורעף חופים היא בולטת מעצמה.
צין: "זה מעלה את המודעות לענף. אנשים הולכים בחוף ורואים בנות בטופ ותחתונים ובנים חתיכים ושזופים שמשחקים כדורעף. מצד שני, אני למשל לא תמיד אוהבת להוריד לטופ ותחתון. זה נורא מביך אותי. לפעמים העובדה שהלבוש בענף הוא ביקיני היא לא הכי נוחה מהבחינה הזו".
ובן שלמה מסכמת: "בביקיני את אומנם נראית נשית, אבל גם עם הרבה מסת שריר. אנחנו עובדות על זה בחדר כושר. בעיניי זה יפה".
מה דעתך על הכתבה?