החותם של האחים מרנין מקרית טבעון

האחים מרנין. השאירו אחריהם מורשת ספורט
האחים מרנין. השאירו אחריהם מורשת ספורט | אתר חיל השריון

יאיר ופנחס ז"ל לא שבו ממלחמת יום כיפור. באהבתם לכדורסל הקימו את הקבוצה המקומית שקרויה על שמם

(גודל טקסט)

זהו לא עוד סיפור של גיבורים שנפלו בקרב, ונכון, הרי אין להמעיט מחשיבות כל ערך של חייל או נופל במערכות ישראל ופעולות האיבה, אך סיפורם של האחים מרנין כולל ערך מוסף. האחים זכו להשאיר מורשת ספורט אחריהם במקום האהוב בו נולדו, בכך ששיחקו וייסדו את קבוצת הכדורסל של קרית טבעון שקרויה עד היום על שמם, ומידי שנה יש טורניר כדורסל שהפך למסורת לזכרם עם מיטב השחקנים בליגות הבכירות.

 

הכל התחיל בשנת 1951 כאשר משפחת מרנין עלתה מארגנטינה לישראל עם פנחס בן השנה. ארבע שנים מאוחר יותר נולד האח יאיר ואחריהם נולדה ענת, אחותם הקטנה. חבריהם של האחים מספרים שהיחסים ביניהם היו מאוד קרובים ומה שחיבר בין השניים בעיקר היה האהבה ללא תנאים לכדורסל.

 

פנחס שהיה ידוע באהבתו המושבעת לכדורסל, שיחק ואימן בתחילה בקבוצת הכדורסל של הפועל גבעת נשר. באמצע שנות ה-60 שהוקמה קבוצת הכדורסל של הפועל קרית טבעון האחים התמירים הרגישו שזו הזדמנות פז לשחק במסגרת מקצוענית היו בין הראשונים ששיחקו במגרש ''הפועל'' הפתוח ברחוב הכרמל שהיה צמוד לביתם. מאוחר יותר אחרי מותם הם השאירו מורשת של ספורט בכלל וכדורסל בפרט בעיירה הצפונית.

 

 פנחס גויס לנח"ל (1967) אבל הרגיש שהוא רוצה לתרום יותר והתנדב לחיל השריון, ובסופו של תהליך  הוא השלים קורס קציני שריון ומונה למפקד מחלקת טנקים. כמה שנים מאוחר יותר (1971)  גם יאיר התנדב לשרת בחיל השריון, זאת על אף שהוצעה לו האפשרות להיות בקורס טיס ולמרות שסיים את כל המבדקים בהצטיינות, יאיר שהעריץ את אחיו הגדול ביקש להמשיך בדרכו ומיד לאחר הטירונות הוא עבר הכשרה למקצועות טנק "פטון" וקורס מפקדי טנק. מספר ימים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, יאיר בישר לאימו שלא ישוב הביתה בגלל כוננות בצבא ובמקביל אחיו הגדול פנחס גוייס למילואים כמו מרבית חיילי השריון. פנחס נפרד מאשתו כשהיא בחודש התשיעי להריונה.

 

 

חודש לאחר הלחימה, כבר ידעו במשפחת מרנין, למרות שלא קיבלו גושפנקא רשמית, ששני הבנים הנעדרים למעשה נפלו בקרב. אמם לוסי שלא קיבלה מידע על גורלם בניגוד למשפחות אחרות של נופלים שכן קיבלו את ההודעה המצמררת והאכזרית, עוד קיוותה שלפחות בן אחד מהשניים שרד, אך לשווא.

 

מיד לאחר מות האחים, אבל גדול נפל על העיירה וקבוצת הכדורסל. המועצה המקומית בחרה להנציח אותם באמצעות טורניר כדורסל קבוע לזכרם וגם קבוצת הכדורסל נקראה מאז על שמם. אין ספק שמאז אותו יום ארור בשבעה באוקטובר 1973 הפעילות סביב קבוצת הכדורסל המקומית הפכה למורשת ששני צעירים בחייהם ומותם שינו את תרבות הספורט בקרית טבעון.

 

האחים אומנם לא זכו לראות את החזון שלהם מתגשם, אבל אין ספק שלו יכלו, הם היו גאים לראות לאיזה אימפריה קטנה הפכה להיות קריית טבעון, ששמה יצא למרחקים כ''בית של כדורסל'' עבור אלפי ילדים מכל רחבי העמק.

 

 שמגיעים לשחק בטבעון ואפילו מגרש "הפועל" שהיה ביתם השני בתור ילדים ונערים מתבגרים, משמש גם היום לקבוצות הנוער השונות של הפועל "מרנין" טבעון. את מורשתם מלמדים עד היום בין קירות מועדון הכדורסל מהגליל התחתון.

עוד באותו נושא:

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי