הערב (רביעי) בשעה 19:23 יתבקשו מכבי תל אביב ופנרבחצ'ה לרדת מהפרקט לטובת הצגת השחקנים, ושניות ספורות אחר כך – מד הדציבלים בהיכל מנורה מבטחים ירקיע שחקים. לא בגלל הבוז של האוהדים ליריבה, אלא לכבוד שובו של סקוטי ווילבקין ליד אליהו, בפעם הראשונה מאז עזב את הקבוצה הישראלית.
במשך ארבע שנים היה הגארד האמריקאי בגופייה מספר 1 לכוכב הכי גדול שידעו הצהובים בעשור האחרון. הוא היה האיש שלהם (לטוב וגם לרע) במאני טיים, בכל עונה ועונה היה הקלע המוביל של הקבוצה, ייצר מהלכי היילייטס וסלי ניצחון, ובשל התלות בו היה חתום גם על התוצאות הפחות מחמיאות. לא סתם יאניס ספרופולוס אמר ש"אנחנו נחיה או נמות עם סקוטי". לקראת הקאמבק האמוציונלי, ווילבקין העניק ריאיון מיוחד לוואלה! ספורט ובו חזר לזיכרונות הכי משמעותיים שחווה בימיו בתל אביב.
– מה הזיכרון הראשון שלך ממכבי תל אביב?
"המשחק הראשון שלי ביורוליג היה בתל אביב, עוד כששיחקתי בדרושפאקה, ואפילו ניצחנו. האנרגיה הייתה ממש טובה, וזכרתי מהערב הזה בעיקר את האוהדים. האווירה הזכירה לי את ימיי במכללות, הרגשתי כאילו אנחנו משחקים מול הקהל של קנטאקי. אחר כך, בהמשך העונה, מכבי הייתה זקוקה להפרש סלים וניסתה להחטיא זריקות באיסטנבול כדי שנשווה ונלך להארכה. לא הבנתי אז את החוקים סביב הדבר הזה, וכל מה שקרה שם לא היה הגיוני בעיניי".
– הרגע הכי מרגש שלך במכבי.
"הזכייה באליפות האחרונה שלי, ב-2021. זו הייתה עונה ארוכה ומוזרה, בתוך הקורונה. הליגה התחילה באיחור וכמעט לא הייתה לנו פגרה, בגלל שהעונה שלפני הסתיימה בשיא הקיץ, ואחר כך המשחקים נעצרו בגלל המגיפה. בפלייאוף נאלצנו לשחק בק טו בק, לפעמים ערב אחרי ערב, וכשזה נגמר באליפות חשתי הקלה עצומה".
– הרגע הכי קשה.
"היו לי שתי תקופות קשות, בהתחלה ובסוף. את העונה הראשונה שלי פתחנו בצורה גרועה. לקח לי זמן להתרגל לעיר, להסתגל ולהבין את ההבדל בין מכבי לבין קבוצות אחרות ששיחקתי בהן. זה לא היה פשוט. גם העונה שעברה לא הייתה פשוטה. ספגנו לא מעט הפסדים, עברנו הרבה דברים כקבוצה, הייתה כמובן הפרידה מיאניס שהייתה קשה במיוחד עבורי".
– הניצחון הכי מתוק.
"היו שניים, בהפרש של יומיים. ב-2020 הגעונ למחזור כפול ביורוליג מול מילאנו וברצלונה. ההורים והדודים שלי באו לבקר בישראל והיו ביציע, וניצחנו בשני המשחקים. זה היה ממש זמן קצר לפני שהעונה נעצרה ובוטלה. חבל לי על זה, כי יכולנו לעשות משהו ממש מיוחד".
– ההפסד הכי כואב.
"ההדחה בידי בני הרצליה בפלייאוף בשנה שעברה. אחרי המשחק האחרון, ידעתי שזה הסוף שלי במכבי, למרות שהיה לי חוזה. עוד באותו ערב בהיכל, עברתי בין האנשים ודי נפרדתי מהם".
– המשחק הכי טוב שלך באופן אישי.
"בעונה שעברה, כשקלעתי 37 נקודות מול מונאקו. במחצית הרגשתי שזה היום שלי, והייתה לי תחושה כאילו לא משנה מה אעשה, הכדור ימצא את דרכו להיכנס לסל".
– שיר האוהדים האהוב עליך.
"נראה לי שאתה יודע מה התשובה לזה… הוא מתחיל עם איזה שם, ואז יש 'אולה אולה אולה'"…
– מה הדבר הכי מוזר שאוהד ביקש ממך לעשות?
"בשנה הראשונה היה לנו משחק נגד מכבי ראשון לציון, ואוהדת שלנו קיללה אותי. אחר כך היא הפכה לאוהדת מספר 1 שלי. בכל פעם שאני רואה אותה, היא מזכירה לי מה קרה אז. מה גרם לה להתהפך? לא יודע, אולי התחלתי לשחק יותר טוב?".
– האוהדים היריבים שאתה הכי מתגעגע אליהם.
"מכבי חיפה. לא ראיתי אותם כבר הרבה זמן".
– המחמאה הכי גדולה שקיבלת בישראל.
"אמרו לי שאם הייתי רץ לראשות הממשלה, הייתי יכול להיבחר… זה היה בתקופה שהמצב הביטחוני לא היה טוב, והסתובבתי הרבה עם דגל ישראל".
– הביקורת הכי מעליבה שספגת.
"אמרו שאנחנו לא מנצחים באשמתי".
"השיר האהוב? זה מתחיל בשם, ואז יש 'אולה, אולה, אולה'"
– סליחה על הקלישאה, אבל מה הכי ישראלי בעיניך?
"ארוחות ליל שבת. היו לי המון כאלה, עם לא מעט אנשים".
– מילים בעברית שאתה עדיין משתמש בהן.
"יש כמה: יאללה, מה זה, בטח".
– החבר לקבוצה הכי מצחיק שהיה לך בתל אביב.
"אנג'לו קלויארו".
– השותף ממכבי שהיית משכפל ומביא איתך לפנרבחצ'ה.
"טוב, קיבלת כבר את התשובה לזה כשטיילר דורסי הצטרף בשבוע שעבר… חוץ ממנו? טאריק בלאק".
– השחקן שהכי הקשה עליך בהגנה בישראל.
"ים מדר. הוא שומר טוב".
– המאמן היריב שהצליח לנטרל אותך.
"סטפנוס דדאס. הפועל חולון עשתה עבודה לא רעה עליי כשהוא אימן אותה. היום, כשאנחנו עובדים יחד בפנרבחצ'ה, הוא עוד מזכיר לי את זה מפעם לפעם".
– החלק שאתה הכי מצפה לו בביקור בתל אביב.
"ללכת לאכול במסעדה האהובה עליי, וכמובן, לחוות שוב את האווירה של משחק יורוליג בהיכל".
– בתור מה היית רוצה שיזכרו אותך בהיסטוריה של מכבי תל אביב?
"כאחד שנתן הכל למען הקבוצה הזאת, ואהב את המועדון ואת העיר".
