1. ואתם חשבתם שהוא סתם החטיא שלשה
מה בן אדם צריך בחיים. תנו לווייד בולדווין כדור, גופיות של מכבי תל אביב ובאסקוניה וכרטיס להיכל שבשכונת יד אליהו, והוא כבר ידאג לכל היתר.
27 נקודות, 7 ריבאונדים ו-8 אסיסטים היו לו במפגש בין שתי הקבוצות בעונה שעברה, כשלבש את מדי הבאסקים.
24 נקודות, 7 ריבאונדים ו-8 אסיסטים הוא שיכפל אתמול (חמישי) בצהוב. ואתם חשבתם שהשלשה שהחטיא בשניות הסיום הייתה סתמית.
זה היה עוד ערב שבו הצמד Air B&B מגלה מחדש את עצמו ואת סוד קסמו, ומעלים את התהיות שמשום מה עוד נותרו לגבי מידת שיתוף הפעולה ביניהם. לפתע, התהפכו התפקידים: לורנזו בראון הפך לזה שמאבד את הראש (וחמישה כדורים) ועסוק בעיקר בזריקות של עצמו, וזה בסדר, כל עוד הפרטנר שלו היה שם. ושם. ושם. וגם שם, ובכל מקום.
השניים סגרו עוד משחק של 41 נקודות משותפות, ומכבי צריכה להרגיש חשופה בכל רגע שבו בולדווין מסתובב בחופשיות ברחובות, בלי שחתם על חוזה מחודש לעונות הבאות. אז נכון שלפעמים הוא לא הכי יציב, ועסוק בעצמו ונותן לתסכולים לשלוט בו, אבל בסופו של דבר, המשוואה די פשוטה: הקבוצה לא תמצא שחקן טוב ממנו, והוא יתקשה לאתר לעצמו סיטואציה טובה יותר. אם זה לא שבור, באמת שאין מה לתקן.
2. מובסים 31:6 ומביסים 48:87. באותו משחק
הטקסט כבר היה מוכן בראש, העט הושחז והמקשים במקלדת שומנו. מי יכול בכלל לחלום על ניצחון, ובה בעת לספוג ריצה מצטברת של 26:0 בשבע דקות אקראיות? 11:0 באמצע הרבע השני (מ-29:43 ל-40:43); ו-15:0 בפתיחת הרבע השלישי (מ-45:49 ל-60:49).
לפעמים הכדורסל הוא משחק פשוט וכל כך הפכפך. דווקא כשמכבי תל אביב ברחה ליתרון השיא שלה במחצית הראשונה, היא השתנקה ונחנקה אל מול הננס ממוריסטון, ניו ג'רזי. מרקוס הווארד החליף את ואניה מרינקוביץ', הטריף את ההגנה הישראלית ופתאום הכל השתנה. עכשיו, בואו נודה באמת: ספק אם להווארד – סקוטי ווילבקין על סטרואידים מוגזמים – היה באמת חלק ממשי בריצה הזאת. הוא לא לקח אפילו זריקה אחת, וחזר לספסל בתוך פחות שתי דקות עם שתי עבירות. אבל זה השינוי שז'ואן פניארויה ביצע ברגע השפל שלו, אז נזרום.
עשר דקות אחרי שהיה בפלוס 14, עודד קטש מצא עצמו במינוס 11. בונזי קולסון התכנס לתוך עצמו ולתוך בעיית העבירות שלו, בראון ביצע ארבע פעולות שליליות בפחות מ-30 שניות, והמאמן הישראלי הזעיק פסק זמן מוקדם והכרחי. הוא חזר ממנו עם הרכב שלושת הגארדים שלו – בראון, בולדווין וג'ון דיברתולומיאו, לצד קולסון כפאוור פורוורד וג'וש ניבו בעמדת הסנטר.
מכבי, זו שלא הצליחה לקנות סל לאורך זמן שדמה לנצח, פגעה ב-10 מ-10 מכל הטווחים (2-2 לשתיים, 2-2 לשלוש, 4-4 מהעונשין) וטסה ל-0:14 בשלוש דקות. היא העירה את הרבבה לחיים, והפכה את הכיסאות בהיכל מנורה מבטחים לדי מיותרים; גם כך כולם עמדו וקפצו.
בשורה התחתונה, במשך עשר דקות – פרק הזמן שחלף בין יתרון השיא של הצהובים במחצית הראשונה לפיגור השפל שלהם בשנייה – רצה באסקוניה ל-6:31. בשאר המשחק מכבי הביסה אותה 48:87. חתיכת פלוס/מינוס.
3. חמישיית הקומנדו של קטש
במצבת השחקנים הקיימת, לאור פציעותיהם של ג'יילן אדאמס ואוסטין הולינס והיעדר ההתאמה והתרומה של דארן היליארד, קטש לא יוכל להשתמש ליותר מכמה דקות, פה ושם, בליינאפ של שלושת הגארדים. אבל ההרכב שהחזיר את קבוצתו לחיים – ולא בפעם הראשונה – הוא ההרכב שאיתו ייצא למלחמה (אם וכאשר יגיע לפלייאוף) ושאותו ישגר לפרקט ברגעים שבהם נדרשות מקבוצתו משימות קומנדו מיוחדות.
לקראת הישורת האחרונה מקבל המאמן תרומה משמעותית מג'ייק כהן. המספרים שלו בשלושת הניצחונות האחרונים – על פנרבחצ'ה, אנאדולו אפס ובאסקוניה – עומדים על 2.6 נקודות, 2.6 ריבאונדים ו-1.3 אסיסטים – ואפילו לא מרמזים על התקדמות כלשהי; אבל הנוכחות, הניסיון והחוכמה שלו מצדיקים את מקומו בחמישייה הפותחת, ובמידה לא מבוטלת הוא אחראי לשילוב שהחזיר את ניבו לחיים (12.5 נקודות ו-12.5 ריבאונדים בשני המשחקים האחרונים, 21 נקודות בשמונת המשחקים הקודמים יחד).
בדקות השבריריות שבהן המומנטום נרגע, השניות לסיום הרבע השלישי נקפו, וההזדמנויות להעניק זמן מנוחה והסדרת נשימה לכוכבים הלכו והתמעטו – יתר הישראלים היו שם כדי להחזיק את האופרציה על כתפיהם. רפי מנקו איבד את הביטחון בקליעה לשלוש ולא ניסה לזרוק גם כשהיה פנוי, אבל חטף שני כדורים ברגעים חשובים; ב-12 הדקות שבהן רומן סורקין שיחק, מכבי רצה ל-21+; והאמת היא שנמאס כבר למחזר את הטקסטים על דיברתולומיאו, ששוב ידע לנעוץ את המסמרים ברגעים שבהם נדרש קורטוב של קילינג אינסטינקט.
4. היריבות צונחות ל-17%, ולא בגלל השדים
שמונה ימים לאחר שפתחה את המשחק הביתי הקריטי מול פנרבחצ'ה בפיגור 15:3, מוצאת עצמה מכבי תל אביב בסיטואציה כמעט חלומית. ברצף שלושת הניצחונות היא הותירה את יריבותיה על נתון שלקוח מעולמות ההזיה: 16 שלשות מ-94 זריקות. 17 אחוזים שמלמדים לא מעט על אופי הכדורסל בשנת 2023; הם אפילו מחמיאים באופן יחסי לשלושת שחקני החוץ המובילים של באסקוניה – דאריוס תומפסון, הווארד ומרינקוביץ' – שחיברו אמש 1 מ-18.
צניחת האחוזים אינה מקרית, ועם כל הכבוד לאלו שבאמת מאמינים שהסו-קולד "שדים של ההיכל" הם ה-MVP במשחקי הבית, התוצאה הזאת לא מגיעה רק ממזל. בתוך הגנת החילופים, ביצע קטש שינוי טקטי מהותי: הצבת שומר גבוה על הגארד המוביל של היריבה (ג'רל מרטין על ניק קלאתיס מול פנר, קולסון על תומפסון אתמול) מובילה להגעתו של ניבו אליו אחרי החסימה. בניגוד למה שהיה עד לשבוע שעבר, כשבראון היה נחשף למיסמץ' מול שחקנים גדולים ממנו, עכשיו הוא "מתחבא" בפינה מול הרוקאס גדראיטיסים של העולם, וכך משתבש משחק ההתקפה של היריבה. אולי מוגזם לייחס לשינוי הזה את כל 78 ההחטאות לשלוש, אבל יש לו בהחלט משקל.
טבלת היורוליג הייתה ונותרה צפופה מתמיד. אפס מקבלת בראש מהצהובים, מדהימה את ריאל מדריד ומתפרקת שוב מול פרטיזן בלגרד, והכל בשישה ימים. אותה פרטיזן חוזרת עכשיו לשלושה משחקי בית רצופים באולם המפנק שלה, אבל מול מי? אולימפיאקוס, ברצלונה וריאל. ז'לגיריס ובאסקוניה מסרבות להישבר ולהרים ידיים, ולפתע גם פנר מסתכלת על החמישייה שמתחתיה בחשש, ומי יודע אם מוקדם מדי להספיד את ולנסיה. כל עוד מכבי תל אביב מנצחת במשחקים החשובים לה, בעיקר מול היריבות הישירות על הכרטיסים לפלייאוף, היא יכולה לראות עצמה מועמדת גם למקום השישי.
הניצחון על באסקוניה הזאת רחוק מלהיות מובן מאליו. אז נכון שהיא פגעה באחוזים מחרידים, ושהיא פחות טובה בחוץ, אבל הקבוצה הזאת – שאיימה על הצמרת בפתיחת העונה, צללה אחר כך ועברה משבר קשה עם הפרידה הכפויה מפריאיי הנרי – חזרה לחיים בצורה מרשימה. בוולנסיה בוודאי מתגעגעים לפניארויה, האוהדים בוויטוריה נהנים מכל רגע שלו על הקווים (כלומר, כמעט מכל רגע. פרטים נוספים אצל בולדווין) ואל תתפלאו אם תגלו את המאמן הזה מקבל ביום לא רחוק חוזה בבלאנקוס של מדריד.
