ההיכל הוותיק ביד אליהו אירח לאורך השנים לא מעט אגדות כדורסל. חלקן לבשו את המדים הצהובים של מכבי תל אביב, אך היו רבים שהגיעו ארצה רק כיריבים – וגם הם זכו לכבוד מלכים. מתברר שאת המחוות האלה הם לא שוכחים עד היום. וויין בראבנדר, מגדולי השחקנים שדרכו אי פעם על הפרקט ברחוב יגאל אלון, יכול להעיד על כך – רגע לפני שישוב אליו הערב (חמישי, 21:05) עם ותיקי ריאל מדריד. לאולם קוראים כבר היכל מנורה מבטחים, וכל כך הרבה השתנה, אבל את הזיכרונות אי אפשר למחוק.
"לקראת סוף הקריירה, בכל פעם שהגענו ליד אליהו, ציפתה לנו קבלת פנים מדהימה מהקהל הישראלי", מתרפק בראבנדר בריאיון בלעדי לוואלה! ספורט. "בהצגת השחקנים, האוהדים היו נעמדים על הרגליים ומוחאים לנו כפיים, למרות שהיינו יריבים, ואפילו יריבים מרים. עד היום, כשאני מדבר עם חברים שלי מהימים ההם, אנחנו נזכרים בזה מדי פעם. עברו כבר 40 שנה, ואנחנו לא שוכחים את התופעה הזאת של אוהדי מכבי תל אביב. זה היה דבר מיוחד".
בראבנדר, בן 77, הגיע ארצה במיוחד לכבודו של אולסי פרי. לפני פתיחת משחק היורוליג בין מכבי לריאל ייערך טקס לכבודו של מספר 8 המיתולוגי בצהוב, שחלק מרגלו נקטעה השנה. עד כמה גדול היה כוכב הבלאנקוס יעידו הנתונים הבאים: בעשרת מפגשיו עם הצהובים בתל אביב הוא העמיד ממוצע מפלצתי של 25.9 נקודות. הוא שיחק בריאל במשך 16 שנים וזכה איתה בארבעה גביעי אירופה לאלופות, 13 אליפויות ספרד, שבעה גביעי המדינה וארבעה גביעים ביניבשתיים.
הזיכרון הראשון שלו מהמאבקים עם מכבי התחיל בכלל כשהיה נער צעיר בקולג' בארה"ב. "צפיתי אז בטורניר ה-NCAA בטלוויזיה, ובאוניברסיטת אילינוי היה שחקן מדהים בשם טל ברודי. הוא קלע בלי הפסקה, ועשה הכל על המגרש. ממש התלהבתי ממנו. כעבור שנתיים, הגעתי לריאל ושיחקנו נגד מכבי תל אביב. לא היה סקאוטינג כמו היום, ולא בדיוק הכרנו את היריבות. הסתכלתי על רשימת השחקנים, ופתאום ראיתי את שמו של ברודי. אמרתי לעצמי 'הו מן, איך נשחק נגדו?'. תמיד הציבו אותי לשמור על כוכב היריבה, וידעתי שיהיה כמעט בלתי אפשרי לשחק מולו. לא ידעתי איך אעצור אותו".
בראבנדר עמד במשימה. ריאל ניצחה 54:64 במסגרת בית רבע הגמר, וברודי נעצר על חמש נקודות. "אבל למחרת, צלבו אותי בעיתונים", הוא מפתיע. "כל כך הייתי עסוק עם טל, שבהתקפה כמעט לא ראיתי את הכדור. לקחתי רק ארבע או חמש זריקות, וגם אני קלעתי מעט נקודות".
כעבור שבוע נפגשו שתי הקבוצות לגומלין ביד אליהו, ועל פי השיטה שהייתה נהוגה בימים ההם, לבלאנקוס הספיק הפסד בתשע הפרש כדי לזכות בנקודות מהמפגש הכפול. וזה פחות או יותר מה שהם עשו, לאחר שמכבי ניצחה 88:96 בתום הארכה. ברודי קלע הפעם 26 נקודות, וגם לבראבנדר היה קל יותר לבוא לידי ביטוי, כשסיים עם 19.
"הגעתי בפעם הראשונה לתל אביב, ואז הבנתי שאנחנו בכלל לא משחקים באולם – אלא באיצטדיון פתוח. לא היה גג, וזה היה מדהים. אני לא יודע כמה אנשים הגיעו, אבל היציעים היו מלאים. הרעש היה עצום, הם תמכו בקבוצה שלהם וגם כיבדו אותנו. על חודן של שתי נקודות עלינו לחצי הגמר, ואחר כך גם זכינו בגביע".
אף שנולד וגדל בארה"ב, בראבנדר הפך לאזרח ספרדי והגיע עם הנבחרת הלאומית לגמר אליפות אירופה הביתית ב-1973. כיום הוא סב לשמונה נכדים ומתגורר בחטאפה. לאחר פרישתו עבר לתחום החינוך ולימד כדורסל בבית ספר במשך שנים ארוכות, עד שפרש לגמלאות בגיל 72.
"במשך השנים פגשנו לא מעט פעמים את מכבי, וכל המשחקים מולה היו קשים וקשוחים. אחרי טל בא מיקי ברקוביץ', שהיה שחקן מדהים בפני עצמו".
– לא היה לך מצ'אפ ישיר עם אולסי, אבל גם אותו פגשת לא מעט פעמים על המגרש.
"בתחילת דרכי בריאל פגשתי את תנחום כהן מינץ, שהיה אז אחד הסנטרים הטובים באירופה. בהמשך הגיע תורו של אולסי. לקליפורד לויק ולרפא רויאן היו מאבקים ממש קשים איתו. הוא תמיד היה בחור טוב, שקט ונחמד. לא רק הוא, גם מיקי, ומוטי ארואסטי, וברודי. הסתדרנו היטב מחוץ למגרש, טל ואני הפכנו לחברים טובים וכל כך כיבדנו אחד את השני. אבל זה לא שינה כלום ברגע שהתחלנו לשחק. נו וויי, אף אחד לא התחשב בכלום על המגרש עצמו.
"אני זוכר את אולסי גם מהתקרית בפאביליון עם ארל וויליאמס. מישהו מהאוהדים זרק משהו מהיציע לעברו של ארל, כנראה מטבע, והוא ראה אותו ופשוט רץ אליו כדי להרביץ לו. כשהוא קפץ מעל הגדר, אולסי רץ בעקבותיו. הוא הצליח לתפוס אותו, וזרק אותו בחזרה למגרש. כנראה הוא היחיד שהיה מסוגל לעשות את זה".
