1. תשע נשמות, תשע נקודות רצופות, אל צ'אצ'ו אחד
סרחיו רודריגס יחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-37. ספק אם מישהו יטרח להרים אותו 38 פעמים על כיסא, כי בכל זאת – הילד כבר גדל, אבל אל צ'אצ'ו שווה לפחות תשע הנפות. לא רק בגלל שזה יסמל את מספר הנשמות שלו ושל ריאל מדריד, ולא רק כדי לסמל את מספר הופעותיו בפיינל פור (פלוס אחת לשנה הבאה), אלא בעיקר בשל המהפך שחולל במו ידיו וזקנו בחצי הגמר מול ברצלונה.
תשע נקודות רצופות, משוויון 58:58 ליתרון 60:67 באמצע הרבע הרביעי, קלע רודריגס לזכותם של הבלאנקוס ברגע הכי קריטי. זה התחיל בעבירה בלתי ספורטיבית שסחט מניקו לפרוביטולה, נמשך בעוד סל, ובעוד סל, ובשלשה, ובתוך פחות מדקה וחצי הונחתה המכה שממנה ניקולה מירוטיץ' וחבריו כבר לא הצליחו להתאושש.
זה לא היה מקרי או אקראי. לפני פחות משבועיים, ב-11 הדקות האחרונות של המשחק החמישי והמכריע מול פרטיזן בלגרד, ירה רודריגס 16 מ-19 נקודותיו כדי להחזיר את ריאל מפיגור של 18 הפרש לניצחון שהיה שווה כרטיס לפיינל פור.
הערב (ראשון, 20:00) ריאל תפגוש את אולימפיאקוס בגמר היורוליג, בפעם השלישית בעשור האחרון. מדהים לחשוב שב-2013, שלושת המצטיינים שלה במעמד השיא היו אותם רודריגס, סרחיו יוי ורודי פרננדס, שיהיו חשובים וקריטיים עבורה גם הפעם. אז חלקו שלושת הטנורים 52 נקודות, אבל הפסידו; כעת, כשמספר שנות חייהם המשותפות עומד על לא פחות מ-109, נראה שהם בטוחים בעצמם יותר מתמיד.
2. עבר את ספרופולוס, ישתווה לאוברדוביץ'?
אפשר להתווכח על הדרך שהביאה את ריאל לגמר הזה. קליפ סלי הניצחון ומהלכי הקלאץ' שיחובר לכבוד פרישתו של יוי ביום מן הימים יהיה ארוך, ממושך ומגוון, אבל גם העבירה המכוערת ההיא על קווין פאנטר – שהובילה לקטטה ההמונית ולענישה השערורייתית במשחק מספר 2 נגד פרטיזן – תצטרך להיכלל בהיילייטס. בצורה הכי לא יפה שיש, המכה הזאת שינתה את העונה כולה.
גם אם המסלול היה מעוקל, מקולקל ומעוות, אי אפשר לקחת מריאל את מה ששייך לה. מה ששלה שלה, כמאמר המשורר. שני הניצחונות בהר הגעש בבלגרד, הקאמבק המרשים במפגש החמישי, והנוקאאוט הטקטי שהמיטה על בארסה הפייבוריטית (כרגיל) והלוזרית (עוד יותר כרגיל) אינם צריכים להתקבל כמובנים מאליהם.
זה מדהים (1), כי בזמן שהרכזים הטובים באירופה מפוזרים בין פיראוס, בלגרד, תל אביב, מונאקו ואיסטנבול, הבלאנקוס שוב מגיעים למעמד השיא למרות בעיה גדולה ואקוטית בעמדה הכי חשובה. שנתיים וחצי חלפו מאז נטישתו הטראומטית של פקונדו קמפאסו, ובמועדון העשיר והמעוטר ביבשת עדיין מתגעגעים אליו ומתקשים להנחית מחליף ראוי. יוי לא נהיה צעיר עם השנים, רודריגס חזר לשנות פרישה, ונייג'ל וויליאמס גוס הוא שחקן נהדר – אבל לא מספיק דומיננטי בסגל הזה; ובכל זאת, הם בגמר ואחרים לא.
זה מדהים (2), כי ריאל מתייצבת לקרב על התואר החשוב מכולם תחת המאמן הכי מושמץ. במשך שנים נטען שפאבלו לאסו הוא גאון בניהול חדר ההלבשה ובהרגעת האגו של כוכביו, אבל המוח האמיתי מאחורי הכדורסל שהופגן במדריד היה צ'וס מתאו. המעבר ממשבצת העוזר לקדמת הבמה היה קשה ולא טבעי עבורו; הקבוצה נשענת בעיקר על הכישרון שלה, ונתפסת בתור הכי פחות מאומנת מבין חברות הצמרת במפעל. הדיווחים על פיטוריו המתוכננים התפרסמו כבר לפני חודשים, ברחבי אירופה מדברים בחופשיות על המועמדים להחלפתו בקיץ (סרג'יו סקאריולו, סירייסלי?! למה?), ובינתיים האיש מגיע לגמר בעונת הרוקי שלו ביורוליג. הוא הראשון שמצליח לעשות זאת מאז יאניס ספרופולוס, אי אז לפני שמונה שנים. הראשון שזכה בגביע בעונת הבכורה היה אחד בשם ז'ליקו אוברדוביץ' לפני 31 שנים.
וזה מדהים (3), כי הטור הזה נמשך כבר 521 מילים, ואפשר לכווץ אותו לשש בלבד: וולטר סמואל אדי טבארס דה וייגה. בשורה הראשונה של הז'לגיריו ארנה ישב שלשום ארווידאס סאבוניס, וחזה מקרוב ביורשו בפעולה. מאז פרישתו של הליטאי האגדי, לא היה סנטר שהשפיע על המשחק יותר מטבארס. 20 נקודות, 15 ריבאונדים, ארבע חסימות (שנרשמו כולן ב-2:17 הדקות האחרונות) ומדד 39 בחצי הגמר הם נתונים מפלצתיים ומדהימים, ובכל זאת הם אפילו לא מתחילים לספר את סיפורו של הענק העדין הזה, שאיש אינו עומד מאחוריו, ומלפניו ומצדדיו – פשוט כי אי אפשר לקלוע עליו סל.
אם ריאל תחגוג הלילה את זכייתה ה-11 בגביע אירופה, זה יקרה בעיקר כי התואר מגיע לטבארס, פאר היצירה של האנושות בימינו. איזה שחקן, איזה ענק, איזה שחקן ענק.
3. אולימפיאקוס עומדת בפני פיזור?
לטבארס, רודריגס, פרננדס ושאר סיומות הס' בבלאנקוס יש רק בעיה אחת: מולם תתייצב האלופה הראויה והמוצדקת באמת. או במילים ישירות יותר – הקבוצה הטובה ביותר באירופה.
כשקוסטאס פפאניקולאו יסתובב בין הווטרנים של ריאל, הוא ירגיש כמו ילד. בכל זאת, בקיץ הוא יחגוג רק את יום הולדתו ה-33. אלא שאת הופעת הבכורה שלו ביורוליג הוא ערך לפני 14 שנים, והוא היה שם כשהאדומים מפיראוס חגגו שתי זכיות רצופות בגביע. את הגמר הדרמטי מ-2012 זוכרים בעיקר הודות לגויאבת הניצחון של יורגוס פרינטזיס מול צסק"א מוסקבה, אבל "פאפ" (בגיל 21) היה המצטיין האמיתי וירד באותו ערב מהמגרש בתור הקלע המוביל עם 18 נקודות.
בקבוצה שבה מככבים סשה וזנקוב, קוסטאס סלוקאס, תומאס ווקאפ, מוסטפה פאל ובאיזשהו מקום גם אייזיאה קאנן, אין זה מובן מאליו שהשחקן היעיל ביותר במאני טיים הוא פפאניקולאו. בחצי הגמר, כשכלום לא עבד נגד מונאקו, הוא היחיד שתיפקד וגם סיים את הערב עם המדד הגבוה בקבוצה (21); ממש כפי שעשה במשחק החמישי בסדרת הפלייאוף מול פנרבחצ'ה (23).
היוונים ינסו לשים הערב קץ לקללת המקום הראשון ביורוליג; שש הקבוצות שסיימו בפסגת הטבלה, מאז המעבר לשיטת הליגה, לא הצליחו להניף את הגביע. מעבר לרצון המובן מאליו לנצח, יש להם סיבה מיוחדת לשאוף לזכייה דווקא הערב.
ה-MVP וזנקוב כבר די ארוז בדרכו לסקרמנטו, עתידו של סלוקאס רחוק מלהיות סגור ומובטח, ונראה שבהיכל השלום והאחווה עומדים בפני קיץ מאתגר ולא פשוט. רגע לפני שהקבוצה המתואמת, המסונכרנת והמתוזמרת הזאת עשויה להתפזר, היא רוצה להפוך לשושלת.
מה דעתך על הכתבה?