"נועם הראה דברים נהדרים גם כששילבנו אותו בקבוצה הבוגרת. בעונה האחרונה נתנו לו לצבור ניסיון, להכיר את הכדורסל ברמות הגבוהות, ואני שמח מאוד שהוא חוזר למועדון שלנו על מנת להמשיך את ההתפתחות שלו. יהיה לו תפקיד חשוב והזדמנויות להמשיך לצמוח".
על הדברים הללו חתום טי ג'יי פארקר, מאמן וילרבאן, שהודיעה בשבוע שעבר על מימוש האופציה על נועם יעקב בעיצומו של המשחק בו נבחרת העתודה ניצחה את ספרד באליפות אירופה. על פניו, ניתן להסיק מהדברים הללו מסקנות חיוביות בנוגע לתוכניות המוקדמות לשילובו של הרכז הכישרוני.
בפועל, מדובר בזמירות ישנות שכבר הושמעו בעבר בנסיבות אחרות על ידי אותו מאמן – והוכחו כלא רלוונטיות. או אם לומר זאת בפחות זהירות: תקדימי העבר בווילרבאן צריכים להוות נורת אזהרה בוהקת.
מאז הפך לבעל השליטה במועדון, טוני פארקר משקיע מאמצים כבירים כדי למתג את וילרבאן כחממה לפיתוח כישרונות צעירים בולטים. למרבה הצער, כמעט כל הפרוייקטים שהמועדון לקח על עצמו בתחום הזה הסתיימו במפח נפש.
הדוגמא הבולטת היא כמובן ויקטור וומבניאמה. הענק הצרפתי הצטרף לקבוצה מנאנטר בקיץ 2021 בייבוא אישי מיוחד של פארקר, ויועד להיות היהלום שבכתר. אבל עונה אחת בלבד במדי אסוול הספיקה לו, ואחרי שלא היה מרוצה מדקות המשחק והצ'אנסים שקיבל, הוא התעקש להשתחרר מהחוזה הארוך והשמן כדי לפתוח דף חדש – גם במחיר שלא יטביע חותם ביורוליג.
בסופו של דבר הוא מצא את עצמו בפריז מטרופוליטנס, אשר לשם שינוי עמדה בהבטחות, בנתה את הקבוצה סביבו והעניקה לו את המפתחות. זה הסתיים עם עונה פנטסטית הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית, כשמטרופוליטנס מסיימת מעל וילרבאן בטבלה ומדיחה אותה בחצי גמר הפלייאוף, באופן סמלי.
"לא התחרטתי שעזבתי את היורוליג, כי הגעתי לסיטואציה הרבה יותר טובה ונכונה עבורי. לעזוב את וילרבאן הייתה ההחלטה הכי מתבקשת והכי נכונה שיכולתי לקבל", סיפר וומבניאמה לימים.
התסריט חזר על עצמו פעם נוספת גם בקיץ הנוכחי: זקארי ריזאשה, פרוייקט הדגל החדש של האחים פארקר ומי שמסומן כבחירת לוטרי ודאית בדראפט הקרוב, החליט לגדוע את התהליך באיבו ולעזוב גם כן אחרי שנה אחת בלבד בבוגרים, אחרי שלא ראה עין בעין עם המאמן טי ג'יי פארקר. את העונה הקרובה, שצפויה להיות האחרונה שלו לפני המעבר ל-NBA, הוא יעביר כמושאל בבורג הצנועה יותר, שכמו במקרה וומבניאמה בפריז, צפויה להפוך אותו לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה.
מיותר לציין שגם במקרה של ריזאשה, וילרבאן לא דמיינה סוף עגום כזה. טוני פארקר הסביר לפני תחילת העונה שעברה ש"זקארי יהיה הלב הפועם של הקבוצה, וכל אסטרטגיית בניית הסגל תותאם אליו", אבל גם הפעם היו הבטחות לחוד ומציאות לחוד.
שני המקרים הבולטים הללו הצטרפו למקרים נוספים: הרכז הצעיר מתיו סטראזל עזב את הקבוצה בקיץ שעבר לטובת מונאקו, אחרי שתוכנן להפוך ל"פנים של וילרבאן" בתחילת הדרך; כישרונות בולטים נוספים בכדורסל הצרפתי' כמו קימאני הוינסו וקיליאן מאלוויה נטשו אף הם, וכל אחד מהם יצא לדרך חדשה עוד לפני שעלה לקבוצה הבוגרת של וילרבאן; במקביל, הביקורות על ההתנהלות הקלוקלת של המועדון עם שחקנים צעירים הלכו וגברו.
"אנחנו מאוד רוצים להעניק כמה שיותר דקות משחק לשחקנים הצעירים, אבל לומדים עם הזמן שבכל מה שקשור ליורוליג, זה נהיה קשה יותר ויותר", אמר לאחרונה פארקר בריאיון בצרפת בו נדרש לנושא. "התחרות ביורוליג תובענית מאוד, ואם רוצים להיות תחרותיים, קשה לפעמים לשלב שחקנים צעירים באופן קבוע. המטרה שלי היא לקחת בכל עונה שניים-שלושה שחקנים צעירים ולדחוף אותם קדימה, אבל לא תמיד זה קל".
אל הנישה הזו אמור להיכנס נועם יעקב, אולם הסימנים המקדימים מרמזים על כך שהוא עלול לסיים את העונה מאוכזב ומתוסכל כמו וומבניאמה, ריזאשה וצעירים אחרים שהתקשו למצוא את מקומם במועדון. ליעקב יועדה משבצת הרכז השלישי של הקבוצה, ואחרי היכולת המרשימה שהציג באליפות אירופה עם נבחרת העתודה הוא תוכנן לקבל דקות בליגה הצרפתית ואולי אף ביורוליג – אלא שבימים האחרונים וילרבאן הגיעה לסיכום עם הרכז האמריקאי פריס לי, שצפוי להשתלט יחד עם ננדו דה קולו ודי בוסט על הרוב מכריע של הדקות בעמדה.
האם גם הפעם ההבטחות של משפחת פארקר יירדו לטמיון?
מה דעתך על הכתבה?