1. אמא וריצה מתגאה
ב-3 בנובמבר 1994 ישבה גברת וריצה מילוטינוב בביתה בעיר נובי סאד. בזמן שתותחי מלחמת האזרחים ביוגוסלביה רעמו מסביב, היא הייתה בחודש השמיני להריונה. ספק אם וריצה עקבה אחרי התוצאות בגביע אירופה לאלופות, ובפרט אחרי המשחק שהתקיים באותו ערב בין פנאתינייקוס למכבי תל אביב. כך או כך, הצהובים הפסידו בו 63:62 (אם כבר סיפור על ניינטיז, אז שתהיה בו תוצאה של ניינטיז) ונכנעו למשאבה האנושית סטויאן וראנקוביץ', שממרום 218 סנטימטריו קטף לא פחות מ-21 ריבאונדים.
29 שנים חלפו, וככל שעולה התיעוד הסטטיסטי המסודר (מ-1992 ועד היום) – שיאו של סטויקו לא נשבר. אתמול (חמישי), לראשונה, היה מי שאיתגר אותו וכמעט-כמעט ניפץ אותו. כעת הגיע תורו של ניקולה מילוטינוב, שיצא מרחמה של וריצה כחודש וחצי לאחר המשחק ההוא, לארח את מכבי באתונה. 20 ריבאונדים הוא קטף; תשעה בהתקפה, שהובילו באופן ישיר ל-15 נקודות של אולימפיאקוס, ו-11 בהגנה – שניטרלו את הנשק הכי קטלני של הצהובים מתחת לסל.
ל-20 הכדורים החוזרים האלה הוסיף מילוטינוב גם 20 נקודות. בסלנג האמריקאי קוראים לזה "דאבל דאבל-דאבל", וכאלה אין הרבה באירופה. למעשה, תצוגה של 20+20 לא נרשמה ביורוליג במשך 17 שנים עד ליל אמש בהיכל השלום והאחווה; הסרבי בכתונת הפסים הוא בסך הכל השחקן הרביעי שמגיע לציון הדרך מאז נוסד המפעל ב-2000.
2. כן, אבל…
"כן, אבל", הייתה התשובה הקבועה שבקעה מפיו של כל איש כדורסל יווני שעימו שוחחתי בימים האחרונים.
כן. "כן, אולימפיאקוס בינונית", "כן, היא בכושר רע", "כן, היא לחוצה בטירוף", "כן, משחק ההתקפה שלה נטול זרימה", "כן, היא איבדה את סשה וזנקוב וויתרה על קוסטאס סלוקאס – ולא מצאה תחליף הולם", "כן, יורגוס ברצוקאס נאלץ לשנות לחלוטין את הסגנון והשיטה", "כן, יש מצב שהיא כבר לא הקבוצה הבכירה בעיר".
אבל. "אבל היא פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד השבוע בבית למכבי".
מוזר ככל שיישמע לאור תצוגת התכלית, מילוטינוב הוא בכלל הסנטר המחליף של היוונים. ממוצע הדקות שלו עד אתמול היה נמוך משל ג'וש ניבו, ממוצע הנקודות שלו היה נמוך משל רומן סורקין, וממוצע הריבאונדים שלו היה נמוך משל בונזי קולסון. ברצוקאס מעדיף על פניו מוסטפה פאל (להלן – מוסטפאל), והסנטר שהתקמבק מצסק"א מוסקבה מצא עצמו במעמד מעט שונה מזה שציפה לפגוש עם שובו לפיראוס.
היעדרותו של מוסטפאל הפצוע הייתה אמורה להשפיע בראש ובראשונה על ההגנה של אולימפיאקוס, ואולי לפתוח לגארדים של מכבי נתיב חדירה לסל; בצד הפחות מובן מאליו – ההשבתה הזו הייתה אמורה להשפיע באופן מהותי גם על משחק ההתקפה באדום, משום שהענק הצרפתי הוא מעין מחליפו של סלוקאס, ומשמש חצי רכז שמנהל את העניינים מהפוסט ומשגר אסיסטים לכל דורש.
3. היכל השלום ולא להתראות של בולדווין
אלא ששני הדברים האלה לא באמת קרו. ראשית, ההגנה היוונית חסמה את נתיבי החדירה בפני כל מי שהשתעשע במחשבה הזאת, ולמען האמת, למכבי לא היו "גארדים", כפי שתואר לעיל – לפחות לא כאלה שיכולים לנצל את חסרונו של מוסטפאל וינסו לחדור לסל – אלא רק גארד. אחד. בודד. בהיעדרו של לורנזו בראון, היחיד שיכול היה לאיים בהגעה עד הטבעת היה ווייד בולדווין. ואיך נאמר בעדינות, הוא לא בדיוק עשה את זה. בארבע הדקות הראשונות הוא ביצע חמש פעולות שליליות (שתי החטאות ושלושה איבודים), ועד לתצוגת הצוברי שלו בגארבג' טיים של הרבע האחרון, האיש חיבר 13 מ-44 מהשדה (29%) בביקוריו בפיראוס מאז עזב את אולימפיאקוס.
ובצד האדום של המגרש? בפתיחת המשחק ניסה עודד קטש לאתגר את ברצוקאס; הוא הציב את סורקין על תומאס ווקאפ, בעוד בולדווין שמר על אלק פיטרס. המטרה הייתה כפולה: מצד אחד לפתות את הרכז הבלונג'ינג'י לזרוק מבחוץ (והוא אכן התפתה, זרק ונתקע על 0 מ-4 מהיר), ומצד שני לנטרל את איום השלשות של הסטרץ' פור האולטימטיבי. אלא שהיוונים עלו על הפטנט בשלב די מוקדם, ובעוד בולדווין איבד והחטיא את עצמו לדעת בצד אחד, פיטרס לקח אותו לאותיות והגיע לשבע נקודות בשלוש דקות וחצי, בדרך לפתיחה מוחצת של 4:12.
מכבי, בעיקר הודות למשחק סולידי פלוס של תמיר בלאט, ג'ון דיברתולומיאו וחסיאל ריברו, יצאה מהמחצית הראשונה בפיגור מינימלי של 42:36. כשנפתח הרבע השלישי, חזר קטש לאותה טקטיקה הגנתית; ווקאפ, שבתחילה לא העז להביט אל הסל, שוב התפתה. הפעם הוא קלע שתי שלשות רצופות, וההפרש צמח במהירות ל-16 נקודות שמהן כבר לא הייתה דרך חזרה.
4. להגיע בשלום לפגרת הגביעים והנבחרות
אחרי ההפסדים בהרי הגעש של בלגרד ופיראוס, מנסה האלופה הישראלית להרים את הראש מעל למים, ולא רואה יבשה באופק. מצבה עדיין טוב משאפשר היה לצפות מראש (מקומות 8-6, מאזן 10:12), אבל שלושת השבועות הקרובים – מעבר לאתגר בחזרתה לליגת העל – יציבו בפניה קושי מיוחד; כעת צפויים לה מפגשים עם פאו הלוהטת בבלגרד, מחזור כפול בספרד מול ריאל מדריד ובאסקוניה, ומשחק חוץ במגרש נייטרלי מול אנאדולו אפס המתעוררת.
מטרתם של הקטשים תהיה להגיע לפגרת הנבחרות והגביעים במאזן שאינו שלילי – כלומר, לנצח לפחות בשניים מארבעת המשחקים הבאים – כדי לשמור על מיקומם הנוכחי לפני הישורת האחרונה והקלה יותר. אחרי ההפסקה היזומה (הפוגה, ברוח ימינו) יגיע הצד הסימפטי יותר של לוח המשחקים, ובו תהיה להם הזדמנות לצבור ניצחונות מול הקבוצות שבחלק הדו-ספרתי של הטבלה.
מה דעתך על הכתבה?