ואסילייה מיצ'יץ', שחקן הפועל תל אביב, דיבר על מספר נושאים מעניינים מהקריירה שלו, והציב אתגר למאמנו החדש דימיטריס איטודיס: "לא אוהב שצוערים עליי". מיצ'יץ', שסיים את דרכו ביורובאסקט עם נבחרת סרביה אחרי הפסד מפתיע בשמינית הגמר לפינלנד, התייחס לנושאים רבים.
בשלב מסוים, השיחה עברה לרגעי מפתח בקריירה שלו. בתחילת דרכו נאלץ מיצ'יץ' להתמודד עם פציעות קשות מאוד. "תמיד הייתי בין חמשת השחקנים שעובדים הכי קשה. כל אחד יכול לאשר את זה. התחלתי לבנות את האופי שלי ככה אחרי שקרעתי את הרצועה הצולבת. באמת שלא שמתי לב למה שאנשים מבחוץ אמרו. הייתה לי נפילה חדה בבאיירן, ונקודת המפנה הייתה בטופאש ובכוכב האדום, כששיחקתי תחת דיאן ראדוניץ'. אז הבנתי את האכזריות והעבודה הקשה שנדרשת".
לאחר טופאש, עבר לז'לגיריס ושיחק תחת שרונאס יאסיקביצ'יוס. אני באמת מאמין באלוהים ובגורל. טופאש קרה לי משום מקום. החלטתי לפתוח דף חדש ולהתחיל מחדש. אז השקעתּי מאוד בעבודה שלי. מבחינה טקטית, התפתחתי בז'לגיריס, אבל זה בית ספר שבא במחיר גבוה. אנשים פוחדים מ'שאראס'; יש לו אנרגיה בלתי רגילה ולדעתי הוא גאון כדורסל. בגלל היורובאסקט באיסטנבול פספסתי את ההכנה לקראת העונה – הזמן שבו שאראס מעצב את השחקנים שלו.
"הגעתי כמעט מוכן, עם ביטחון מהתקופה שלי בטופאש ועם מדליית כסף מהיורובאסקט. הגעתי לאימון הראשון והקבוצה הייתה שבורה לגמרי. בהתחלה חשבתי שזה יהיה קסום, עד המשחק נגד ברצלונה, שבו הייתי ה-MVP. אחר כך הגיע המשחק מול ריאל מדריד, כשקלעתי 0 מ-7, ואז הכול נעצר. ז'לגיריס היא בית ספר עצום וחוויה בלתי רגילה".
הוא גם חשף שהוא מגיב רע מאוד כשמאמנים צועקים עליו. "אני מגיב רע מאוד לצעקות של מאמנים, אני תמיד אומר את זה בכל מקום שאני מגיע אליו. אני לא מוכן לסבול את זה. ביקורת זה דבר אחד, אבל את זה אני לא יכול לקבל. הוא כן נותן עצות מועילות גם כשהוא צועק, אבל באותו זמן הייתי פגיע כי אמא שלי הייתה חולה. היו לי כל מיני תגובות לזה. זה היה קשה להתמודד, אבל כשהבנתי שיש לו הצעה קונקרטית – אז חוויתי צמיחה של שתי עונות באחת".
מה דעתך על הכתבה?