ערב משחק האולסטאר סימן שיא בקריירה של דני אבדיה, כאשר מקומו בנבחרת העולם והשתתפותו באירוע היוקרתי הפכו אותו למוקד תשומת לב עולמית. עם זאת, האירוע גם שימש פלטפורמה להפצת שנאה והכפשות ברשת.
לפי ניתוח של חברת SCOOPER, המתמחה בניטור שיח גולשים ברשת, אבדיה קיבל ביום המשחק עצמו 43 אלף אזכורים ברשתות החברתיות, עם יותר מחצי מיליון מעורבות (לייקים, שיתופים ותגובות). רוב השיח היה שלילי, כאשר הדיון סביבו הפך במהרה מזירה ספורטיבית לקרב אידיאולוגי.
מחד, תגובות של קהל ישראלי ויהודי ברחבי העולם חגגו הישג היסטורי והשתייכות לאומית; מאידך, פעילים פרו־פלסטינים ומבקרים של ישראל ניצלו את האירוע כדי לתקוף את ה-NBA ואת אבדיה עצמו, בין היתר בשל שירותו הצבאי בעבר. בתוך הקיטוב הזה, הביקורת הבלתי מקצועית התמקדה בשאלות של "צדק מוסרי" ולא בכישרון או ביצועי משחק, וכללה כינויי גנאי, קריאות לבטל את השתתפותו ב-NBA, השפלות ואף איחולי פגיעה.
גורם מרכזי לגל השיח היה דבריו של לברון ג'יימס, ששיבח את העונה של אבדיה וציין כי הוא מעוניין לבקר בישראל. עם זאת, ברגע שדבריו הופצו בפיד, הדיון עבר ממסגרת ספורטיבית למבחן נאמנות פוליטית. המבקרים תייגו את לברון כ-"LeZionist" (הציוני) וטענו שהוא מתעלם מהסבל בעזה, בעוד גורמים פרו־ישראליים אימצו את דבריו בחום.
למרות שהשיח עסק גם בביצועי אבדיה במשחק (חמש נקודות ושני אסיסטים בשמונה דקות), במהירות הוא הפך ל־Hatewatch (צפיית שנאה), שבו כל מהלך נבדק כדי להצדיק ביקורת לא-מקצועית. הצגת אבדיה כ"הגרוע ביותר באולסטאר", טענות שהוא נבחר בגלל לאומיות ולא כישרון ואפילו איחולי פציעה הדומיננטיים צבעו את רוב השיח.
עוד מוקד לדיון היה האלמנט הסמלי: דגל ישראל על מדי קבוצת העולם והופעתו של ספייק לי בכאפייה עם סמלים פלסטיניים בשורה הראשונה יצרו ויכוחים סביב לגיטימציה, סטנדרטים כפולים וחופש ביטוי. התמונות והסמלים גררו תגובות מהירות, ודחקו את השיח המקצועי על המשחק עצמו.
לצד השנאה, ניתן היה לזהות גם זווית חיובית ברשת. בקרב קהלים ישראליים ודמויות ציבוריות, האירוע זוהה כהישג לאומי: דני אבדיה הפך לישראלי הראשון אי פעם במשחק האולסטאר, "שגריר של חדשות טובות" בתקופה מורכבת, והתגובות ברשת כללו פירגון, הדגשת ההיסטוריות ושיתוף תמונות וסרטונים שחגגו את הרגע.
מה דעתך על הכתבה?