במגפת הקורונה, אי שם ב2020 (מרגיש רחוק אה?), היתה הפעם האחרונה שקמתי בהרגשות שיא לקראת משחק NBA. באותו המקרה הלייקרס של לברון ג'יימס התמודדה מול מיאמי היט של ג'ימי באטלר במשחק הפתיחה של סדרת הגמר. ומכיוון שאנוכי מעריץ לא קטן של שני השחקנים הללו, אני זוכר היטב כיצד התעוררתי בהתרגשות שיא לקראת אותו המשחק והסדרה כולה.
יחד עם זאת, למרות היותי אוהב גדול של הליגה, מאז אותה הסדרה גם כאשר ראיתי משחקים לא התרגשתי יתר על המידה לפניהם. עד אשר הגיע דני אבדיה. בדני אני צופה עוד מימיו בליגת התיכונים במדי תיכון חדש תל אביב, ועד לשיאו הלילה במשחק הפתיחה ההיסטורי שלו בפלייאוף ה-NBA, כאשר לאחר אותו משחק מדהים של אבדיה בפיניקס, זוהי הפעם הראשונה מאז לברון וג'ימי שקמתי בהרגשות שיא לקראת משחק בליגה.
נחזור מעט אחורה, כאשר אבדיה עוד היה בעונש שנקרא וושינגטון וויזארדס, היה אפשר לראות בו תמיד את הניצוץ הזה של הכוכבות. קשה לבלוט שסביבך משחקים ג'ורדן פול (שלא ברור מה גורלו בפליקנס), קייל קוזמה ושות' שלוקחים את רוב הזריקות ולא אוהבים במיוחד למסור את הכדור.
בדיעבד, כמובן שכולנו יודעים שהוויזארדס יצאו פראיירים ברמות שקשה לאמוד בטרייד על אבדיה, בטח שהשחקן שהם בנו עליו במקומו, בילאל קוליבאלי, לא מתקרב ליכולת שמציג הישראלי. אבל שימו לב לדבר נוסף ומעניין במיוחד. אם וושינגטון יצאו פראיירים גמורים, דווקא הבלייזרס שיחקו אותה בענק, ולא רק בגלל שדני ביכולת אולסטאר בקבוצה שלהם. האספקט שהיה הכי חסר לפורטלנד הלילה במשחק מול סן אנטוניו ו-וומבניאמה היה הקליעה מהשלוש, עם רק 10 שלשות בפחות מ-40 אחוז מהשדה. האיש שצפוי להתייצב למשימה הזאת כאשר יחזור בעונה הבאה הוא כמובן דמיאן לילארד.
דיים, שצפוי לחזק את הקו האחורי של הבלייזרס בעונה הבאה עת יחזור מפציעת האיכלס שלו, הוא הסיבה שפורטלנד שיחקה אותה. לא רק שיש לה אולסטאר מוביל כמו דני, יש לה שלד צעיר ורענן, שחלק משמעותי ממנו הגיע בעקבות עזיבתו של דיים. העניין הוא שכעת, שלילארד עומד לחזור, יחד עם כל השלד שנבנה סביב אבדיה העונה, והיכולת של הגארד הותיק מחוץ לקשת, אמור לפתור לפורטלנד את אחת הבעיות הגדולות שלה העונה, זאת יחד עם העובדה שהבלייזרס הרוויחו את כל השלד שהגיע בזמן שלילארד היה במלווקי, ועכשיו זה אותה קבוצה פלוס הכוכב שחזר. הישג ניהולי מרשים.
בהסתכלות טיפה יותר נקודתית על המשחק הלילה של אבדיה, הוא מרגע לרגע נכנס להיות שחקן מהגדולים שנחתו בטריילבלזיירס. בשורה אחת עם דיים, ולא רחוק מהמספרים של קלייד דראקסלר הענק.
מהצד השני, ויקטור וומבניאמה וחבריו עם הצגה משלהם בבכורה של וומבי בפלייאוף, כאשר ההבדל השני שהכריע את המשחק בסופו של דבר (פרט לשלשות עליהן דיברנו), היה היכולת של הצוות המסייע. וומבי קיבל עזרה מסטפון קאסל, ומדווין ואסל, יחד עם פוקס שקלע 17 יעילות, היו ההבדל בין ההצגות של וומבי ודני.
מהצד של פורטלנד, העובדה שג'רו הולידיי סיפק יום חלש במיוחד, דבר שלא אופייני לשחקן פלייאוף מנוסה כמוהו, יחד עם משחק רע של גרנט, שארפ וקלינגן, זה היווה את הגורם העיקרי להפסד של אבדיה וחבריו.
ולמרות זאת, הסדרה ממש לא גמורה. פורטלנד היתה מאוד קרובה לבצע קאמבק ממינוס 16 ברבע השלישי, וגם לאורך הרבע הרביעי, היא שמרה על מרחק סביר מהספרס. אם שחקני הבלייזרס יצליחו לסייע לאבדיה במשחקים הבאים – יש לפורטלנד סיכוי לקחת את הסדרה הזאת לדרך פתלתלה ומותחת במיוחד.
מה דעתך על הכתבה?