בין הישג לפספוס: כך תיזכר העונה של הפועל תל אביב

שני המשפטים הבאים יכולים להתקיים ביחד: אי אפשר להכתיר עונת בכורה ביורוליג שהסתיימה במקום השישי ועם כרטיס היסטורי לפלייאוף כאכזבה. נקודה.

ובאותה מידה, בתקציבה הנוכחי, עם מאגר הכישרון העצום שלה, כשבידיה אחד הסנטרים הטובים באירופה ואחד הגארדים הכי טובים באירופה, אי אפשר לצפות מהפועל לצאת מסופקת מהפסד 3:1 בסדרה לריאל מדריד.

אחרי שיישבנו את זה, את העונה שלה צריך לסכם דרך 4 צירים עיקריים.

ואסיליה מיציץ': 6 מיליון סיבות להתאכזב

הבחירה של תומר גינת בהפועל על מכבי תל אביב סימלה את הכניסה המחודשת של האדומים לעידן האירופי. ההחתמות של דימיטריס איטודיס, ג'ונתן מוטלי וים מדר סללו לה את הדרך ליורוליג. היה ברור שהפועל חולמת בענק, אבל חוזה המיליונים יוצא הדופן של ואסיליה מיציץ' כבר אותת שבעל הבית השתגע, אולי השתגע מדי, וריפרש את המטרות בשלוש שניות: לא רק יורוליג, לא רק פלייאוף – פיינל פור. תוך שנה אחת. מה שלא יילך בהרבה כסף, אמר עופר ינאי בלי להגיד, יילך בהרבה יותר כסף.

סיפור הקרע העמוק של ינאי עם הקהל נעוץ במגוון סיבות – ההחלטה לעבור למנורה, הבדלי סגנונות מהותיים, ערכים מתנגשים – אבל ההחתמה של מיציץ' הייתה אולי זרז בוטה מדי של תהליכים שכירסמו את הפועל מבפנים. זה היה מהלך שנועד לייצר הישג אינסטנט ולחצוב מעין קיצור דרך לקצפת של אירופה. היום כבר אפשר לסכם אותו ככישלון המקצועי שהכי משקף את הכאוס הכללי בהפועל השנה, וההדים שלו עוד נשמעים.

תג המחיר של מיציץ' הרגיש במשך כל העונה הזו כמו תג של חולצה שמתחכך בגב כל הזמן בלי שאפשר להוריד אותו. בזמן ש-6 מיליון הדולר שהרוויח העונה ריפדו היטב את חשבון הבנק שלו לכל החיים, הם חילחלו בתנועה איטית וקבועה לכל סדק אפשרי שנוצר בהפועל, מקצועית ותדמיתית, והאפילו על הכל.

כששיחק הוא הזכיר במגוון צורות למה כבר לא מדובר בקבלן האליפויות האירופי ובפליימיקר המרגש של אנדולו אפס, דרך החלטות רעות, כדררת לא נגמרת, איבודי כדור בשרשרת (2.6 בממוצע, מקום 5 באירופה) וקליעה לא יציבה (11.5 נקודות ב-30.9% לשלוש). כשסופסל, ביעבעה המתיחות עם איטודיס על אופן השימוש ומידת האמון בו.

שבירת הקרסול בהיכל מנורה שאירגן למיציץ' ז'אן מונטרו מוולנסיה, שנבחרה על ידי היורוליג למהלך העונה הסדירה, מסמלת גם את העונה של מיציץ' בהפועל תל אביב, וגם מדגישה שיעור חשוב לקיץ הקרוב: אין ולא צריך להיות שחקן באירופה ששווה את המשכורת שהרוויח מיציץ' העונה. גם עם תקציב כמעט בלתי מוגבל. המשחק המעולה שסיפק אתמול, הכי טוב ושלם שלו באדום, באיחור ניכר, רק מחזק את גודל הפספוס בשידוך הזה.

אלייז'ה בראינט ודן אוטורו: אין יותר טוב מזה

דן אוטורו ואלייז'ה בראינט הגיעו בקיץ לתל אביב כעסקת חבילה יוקרתית מאנדולו אפס, והם שני השחקנים היחידים בהפועל, ולמעשה שתי הדמויות היחידות, כולל על הקווים, שמגיע להם הציון 10 עגול.

בראינט היה אולי השחקן היחיד מבחינת איטודיס שאין לו באמת תחליף: המנהיג שאפשר לסמוך עליו שיתקוף את הסל ברגע הנכון, יקלע את שלשת הקלאץ' כשכל המתח מתיישב לו על הגב כמו יציקה, יסחט את העבירה בדיוק מתי שצריך וישחק כל ערב 34 דקות בלי שהעייפות המצטברת תורגש עליו באמת.

הכדורסל של איטודיס בהפועל, שמבוסס רובו ככולו על כישרון ומהלכי אחד-על-אחד, לא שינה את עורו בסדרה הזו, למעט הבלחות של התקפות מהירות שהציתו את הדימיון לגבי היכולת של הפועל לשחק בצורה הזו באופן משמעותי יותר. בלעדיהן התרגלנו לראות בעיקר בידודים ומהלכי פיק-אנד-רול יעילים עם אוטרו, או את התרגיל הקבוע בו כריס ג'ונס מוצא את בראיינט בהתגנבות יחיד מתחת לסל שהפתיעה כל פעם מחדש את ההגנה, למרות שראינו אותה בערך אלף פעמים.

אבל בסוף השיטה של איטודיס הייתה שווה את המקום השישי להפועל כי היא נתנה את הבמה לכל הארסנל של בראיינט להתפוצץ. זו הסיבה שהפועל ניצחה את המשחק הקודם למרות שהפסידה 17:7 באסיסטים, וזו גם הסיבה שהיא מסיימת את העונה במקום ה-19 ביורוליג (!) באסיסטים. היא לא צריכה אותם כשכל כך הרבה התקפות עוברות דרך הידיים של בראיינט (ובהתקפות רבות, צריך להזכיר, גם של אנטוניו בלייקני בעונת בכורה פשוט מצוינת). בראיינט היה לא מספיק טוב אתמול (3 מ-12 מהשדה), אבל קשה לבוא אליו בטענות.

ובצבע, שותפו מאיסטנבול אוטורו שבר שיא מדהים של כל הזמנים ביורוליג בקליעות ל-2, והפגין דומיננטיות נדירה בקנה מידה אירופי מתחת לסלים. זה לא רק מבחן המספרים שהוא הצטיין בו, זה גם מבחן העין. אוטורו של העונה הוכיח שהוא יכול לעשות פשוט הכל באזור הצבע מול שחקנים גבוהים, מנוסים וזריזים ממנו.

הוא היה חלומו של כל מאמן. אם לא עוסמן גארובה במשחק מופתי בהגנה ובהתקפה, האחראי הכמעט בלעדי לניצחון של ריאל אמש, אוטורו עוד היה נושא על כתפיו את הפועל למשחק 5. בראינט ואוטורו צריכים להיות העוגנים המרכזיים של הפועל לשנים הקרובות.

הישראלים והקהל: זמן לחשבון נפש

הכסף הגדול והכיסים העמוקים של ינאי, כך נראה, כאן כדי להישאר. אבל האמת היא שהפועל תל אביב, ברמת המותג, הדרך והיחסים שנשברו עם האוהדים, לא יכולה להרשות לעצמה עוד עונה של קרקס שיוצא משליטה על בסיס כמעט שבועי.

כשינאי נכנס לכדורסל, הוא בנה על מה שאלון עדר כתב פעם באחד משיריו – פיגוע יפהפה. עם תאווה לא נגמרת להטרלות ולדריסת רגל בכדורסל האירופי, יהיו סיבותיו אשר יהיו, הוא עשה דבר שלא רבים האמינו שיעשה. היו לזה מחירים כבדים.

הפועל תל אביב הפכה לא רק לקבוצה לא אהובה באירופה ובישראל, זה ממש פחות חשוב – בפועל היא גם הפכה לקבוצה כמעט לא ישראלית, עם תרומה דלה עד כאב של שחקנים-סמלים שהיו חלק מהמסע שלה למעמד הזה.

ים מדר ותומר גינת הודרו מהפרקט כדרך קבע, על ישראלים אחרים אין בכלל מה לדבר. לאיטודיס זה לא עניין את קצה הציפורן, והקהל הזועם והפגוע הצביע ברגליים, משלל טעמים, באחת ההתנגשויות הכי מפוארות בין מועדון לאוהדים, שמאסו בשתי קבוצות שונות לשתי ליגות.

הפועל תל אביב נהנתה מכל רגע בסופיה, וזה אומר הכל.

איטודיס: הדילמה הגדולה

ועכשיו, כשזה נגמר, מתחיל מרדף מסוג אחר – אחרי האליפות. הפועל תצטרך מחדש את הישראלים שננטשו ואת הקהל שנטש. אבל זה נכון לא רק לסוף העונה הזו – זה נכון אפילו יותר לעונה הבאה. איטודיס, עד לא מזמן הנסיך היווני של הפועל תל אביב, המאמן המעוטר שבא להביא לאירופה את בשורת הפועל תל אביב, הופך עכשיו לדילמה הגדולה של הקיץ שלה.

מצד אחד, הכדורסל שלו לפרקים היה בלתי ניתן לצפייה ונשען בעיקר על יכולות אישיות של כוכבי על שהיו יכולים להגיע למנת הנקודות שלהם גם בלעדיו, ואולי בצורה יעילה יותר.

הוא איבד בסדרה הזו את טאי אודיאסה, איבד עוד לפני את ג'ונתן מוטלי, איבד כמעט לחלוטין כל תרומה התקפית מעמדה 3, איבד את זה על הקווים יותר מפעם אחת ובסוף – הביא את הפועל פחות או יותר למקום שבו היא שווה בו מבחינת תקציב.

ומצד שני, הוא היה האחראי לסיום מרשים ביותר של העונה הסדירה. את הניסיון העשיר שלו אי אפשר לקחת, וגם לא הישג פורץ דרך בתולדות ימיה של הפועל תל אביב. השאלה אם יילך או יישאר תעצב באופן דרמטי את הפרק השני במסע היורוליג של הפועל.