ויקטור וומבניאמה חתם הבוקר (שבת) על חוזה מקסימום, אבל בארצות הברית עוסקים דווקא בכסף שלא לקח. כוכב סן אנטוניו סיכם על הארכת חוזה לחמש שנים, המוערכת בכ-252 מיליון דולר, עם אופציית שחקן בעונה האחרונה. אלא שלפי שאמס צ'ראניה מ-ESPN, וומבניאמה בחר שלא להכניס לחוזה סעיף שהיה יכול להעלות את שכרו מ-25% ל-30% מתקרת השכר אם ייבחר לאחת מחמישיות העונה, יזכה ב-MVP או שוב בתואר שחקן ההגנה של העונה.
לפי החישוב שהציג פורבס, חוזה של 30% מתקרת השכר היה עשוי להגיע לכ-303 מיליון דולר. המשמעות: ויתור פוטנציאלי על כ-50 מיליון דולר לאורך חמש שנים, או כעשרה מיליון דולר לעונה.
צ'ראניה הגדיר זאת כ"הקרבה חוזית" שנועדה להעניק לו ולמועדון אפשרות טובה יותר לבנות קבוצה שתתמודד על האליפות לאורך זמן.
וומבניאמה עצמו כבר הבהיר בעבר את סדר העדיפויות שלו. "צבירת כסף מעולם לא הייתה מטרה", אמר בעונה שעברה. לפני ההכרזה על החוזה כתב: "משפחת הספרס, אני כאן כדי להישאר. כל מה שיידרש".
בעבר, עשרה מיליון דולר לעונה היו עשויים להיתפס כחיסכון נחמד. בעידן "האפרון השני", זהו סכום שעשוי לקבוע אם קבוצה תוכל לשמור על מועמדת לאליפות או תיאלץ לפרק אותה. האפרון השני הוא רף שכר שמעליו קבוצות סופגות לא רק תשלומי מס, אלא שורה של מגבלות מקצועיות: קושי רב יותר לבצע טריידים, מגבלות על צירוף שחקנים ושימוש מצומצם בחריגות שכר.
פורבס הגדיר את הוויתור של וומבניאמה כ"מתנת זהב" לספרס, משום ש"בעידן האפרון השני, כל דולר חשוב יותר מתמיד". גם "האתלטיק" הציג את ההחלטה כחלק מבעיה רחבה יותר: שיטת השכר החדשה מאלצת כוכבים לבחור בין קבלת מלוא הסכום שמגיע להם לבין שמירה על קבוצה תחרותית סביבם.
מבחינת סן אנטוניו, הבחירה של וומבניאמה מעניקה להנהלה מרחב תמרון נדיר. היא יכולה לתכנן את השנים הבאות בידיעה שהשחקן החשוב ביותר שלה יתפוס 25% מהתקרה ולא 30%. הכסף שוומבניאמה השאיר על השולחן אינו מיועד בהכרח להחתמה גדולה בקיץ הקרוב. המשמעות האמיתית שלו תורגש כשיגיע הזמן לשלם לסטפון קאסל ולדילן הארפר.
לסן אנטוניו כבר יש התחייבויות כבדות. דיארון פוקס נמצא בחוזה מקסימום, דווין ואסל חתום לטווח ארוך, ושחקנים נוספים תופסים חלק משמעותי מתקרת השכר. לכן, בלי הוויתור של וומבניאמה, חוזים עתידיים לקאסל ולהארפר היו עלולים להוביל את הספרס עמוק לתוך האפרון השני.
בפורבס אף העריכו כי בטווח הארוך הספרס עשויים להידרש להיפרד מפוקס לפני שהחוזים החדשים של קאסל והארפר ייכנסו לתוקף. עם זאת, ההנחה של וומבניאמה מאפשרת להם לדחות את ההכרעה ולא למהר לבצע מהלך. בארצות הברית אף ציינו כי וומבניאמה "קבע את הסטנדרט" עבור קאסל והארפר. אם השחקן הטוב ביותר בקבוצה, אחרי זכייה בתואר שחקן ההגנה, הסכים להסתפק ב-25% מהתקרה, יהיה קשה יותר לשני חבריו לדרוש 30%. אם שלושתם יחתמו על חוזים של 25%, הספרס יוכלו להחזיק שלישיית כוכבים במחיר שלא יהיה גבוה בהרבה מהעלות של שני שחקני "סופרמקס" בקבוצות אחרות.
ההשוואה המתבקשת היא לג'יילן ברונסון. ב-2024 חתם כוכב ניו יורק על הארכת חוזה מוקדמת לארבע שנים תמורת 156 מיליון דולר. זה היה הסכום המקסימלי שהיה יכול לקבל באותו שלב, אבל פחות משמעותית מהחוזה שהיה עשוי לקבל אילו המתין לשוק החופשי: הוא ויתר על כ-37 מיליון דולר בשלוש השנים הראשונות של החוזה החדש. ההנחה הזאת סייעה לניקס להשאיר ולצרף שחקנים בכירים, ובהם או ג'יי אנונובי ומיקאל ברידג'ס.
וומבניאמה הפסיד לאותה קבוצה בגמר. לאחר מכן אמר כי עבר "שנה אדירה מבחינת ניסיון" וכי העונה הייתה "קשה ומלאה בשיעורים". ייתכן שאחד מאותם שיעורים הגיע דווקא מהחוזה של ברונסון: לפעמים הדרך לבנות אלופה עוברת בכך שהכוכב הגדול ביותר אינו לוקח את הסכום המרבי.
הוויתור מתאים גם להיסטוריה של סן אנטוניו: טים דאנקן, טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי הסכימו לאורך השנים לחוזים נמוכים מערכם כדי לאפשר למועדון לשמור על סגל עמוק ותחרותי. בפורבס הגדירו את המהלך של וומבניאמה כ"מאוד ספרסי".
ההנחות של כוכבי הספרס אפשרו למועדון להקיף אותם בשחקני רוטציה איכותיים, להישאר בצמרת במשך כמעט שני עשורים ולזכות בחמש אליפויות בתקופת דאנקן. כעת וומבניאמה מאותת כי הוא מעוניין ללכת באותו מסלול.
מה שנראה כמו סיפור אידיאלי מבחינת סן אנטוניו נתפס באופן שונה לחלוטין באיגוד השחקנים. דייוויד קלי, המנהל הנכנס של ה-NBPA, אמר כי השיטה "לא צריכה להטיל על השחקן את כל הנטל" של שמירת הקבוצה יחד, וציין זה לא הוגן להעמיד שחקן במצב שבו עליו לוותר על שכר כדי לאפשר למועדון לשמור על סגל תחרותי.
נשיא האיגוד, פרד ואנווליט, הסביר ל"אתלטיק" כי הישגים שאמורים לתגמל שחקנים – כמו בחירה לחמישיית העונה – הפכו במקרים מסוימים לטיעון נגד שמירתם, משום שהם מגדילים את שכרם ואת הנטל הכלכלי על הקבוצה. מבחינת האיגוד, מדובר בעיוות: שחקן מצליח, עומד בתנאים לקבלת שכר גבוה יותר, ואז מצופה ממנו לוותר עליו כדי שהקבוצה לא תיענש.
ההסכם הקיבוצי הנוכחי אמור להימשך עד עונת 2029/30, אך לשני הצדדים קיימת אפשרות יציאה מוקדמת. לפי פורבס, המגמות של הקיץ הנוכחי עשויות להגביר את הלחץ לפתוח מחדש את הדיון על האפרון השני.
החוזה של וומבניאמה אינו משפיע רק על סן אנטוניו, כמובן. הוא מציב בפני כל כוכב צעיר שאלה חדשה: האם לקחת את מלוא המקסימום, או לוותר על כסף כדי להגדיל את הסיכוי לאליפות? הוא גם מעניק לקבוצות תקדים שבו יוכלו להשתמש במשאים ומתנים. שחקנים שידרשו 30% או 35% מהתקרה עשויים לשמוע את השאלה: אם וומבניאמה היה מוכן לוותר, מדוע אתם לא?
בפורבס העריכו כי אם כוכבים אחרים לא יילכו בעקבות וומבניאמה וברונסון, הספרס ייהנו מ"יתרון תחרותי עצום" לעומת כמעט כל הליגה, מלבד קבוצות צעירות ועמוקות כמו אוקלהומה סיטי ויוסטון. החוזה הזה "עשוי לשנות את מאזן הכוחות ב-NBA בשנים הקרובות", נכתב בתקשורת האמריקאית.
מה דעתך על הכתבה?