"לפני כמה ימים, הצלם של אלבה ברלין הגיע לאימון ותיעד את השחקנים בכל מיני סיטואציות", מספר יובל זוסמן. "באחת מהן, הוא תפס את תמיר ואותי יושבים יחד על הספסל בהפסקת שתייה. אחר כך הוא שלח לי את התמונה, ואמרתי לתמיר: יום אחד, כשנפסיק לשחק כדורסל, אנחנו נעלה את הזיכרונות האלה ונהיה גאים ושמחים בדברים שעברנו יחד".
"וזאת בדיוק הנקודה", מוסיף תמיר בלאט. "זו הפעם הראשונה ששנינו משחקים בחו"ל, ויוצאים לחוויה שלא הכרנו לפני כן, והעובדה שיובל כאן איתי ממש עוזרת. זה כמו שאחיך משחק איתך בקבוצה. אתה אף פעם לא לבד, יש לך אצל מי לפרוק ובמי להיעזר, ועם מי לדבר על הכול".
יובל זוסמן ותמיר בלאט, תמיר בלאט ויובל זוסמן. שניים מכוכבי העתיד של הכדורסל הישראלי שיחקו כבר יחד בנבחרות הצעירות, וגם בנבחרת הבוגרת, אך בשלוש השנים האחרונות הפכו ליריבים/חברים כשהאחד שיחק במכבי תל אביב והאחר בהפועל ירושלים. אלא שבדיווחי הספורט, לפחות בשנה הקרובה, הם ידורו בכפיפה תמידית זה עם זה. לראשונה זה 16 שנים, שני שחקנים מתוצרת הארץ ישתפו פעולה בקבוצת יורוליג מחו"ל, ויוצאים להרפתקה חדשה בחייהם. זוסמן כבר יודע איך זה ללבוש צהוב-כחול ולעלות להופיע במפעל הבכיר, אך מעולם לא עשה זאת כזר; עבור בלאט זו תהיה התנסות שונה, אחרי ששיחק בליגת האלופות.
השניים מתגוררים במרחק של שמונה דקות נסיעה זה מזה. הערב (שני) הם יקיימו חג ראשון הרחק מהבית ומרוב בני המשפחה. "זה יהיה מיוחד, וברור שנחגוג את ראש השנה יחד, כמו שצריך, עם תפוח ודבש והכול", אומרים שני הכדורסלנים בריאיון מיוחד מברלין לוואלה! ספורט.
– כלומר, אתם ממש מבשלים ארוחת חג?
"בוא לא נגזים", צוחק בלאט. "אמא שלי ואחותי נמצאות כאן, והן יעזרו לנו לארגן את מה שצריך. אם אני הייתי צריך להכין את הארוחה, היינו נאלצים להסתפק בטוסט ביצי עין, מקסימום הייתי מכניס איזה סלמון לתנור".
את הכינויים מהארץ הם ייבאו איתם לגרמניה: החברים בקבוצה כבר קוראים לבלאט TB, כפי שהיה בירושלים, וזוסמן הפך לזוס, כמו בימיו במכבי. "בהתחלה, אחד מעוזרי המאמן שכח איך לבטא את השם שלי, וצעק לי 'ג'ו!', ואחר כך כולם הסתלבטו עליי", מגלה יובל.
– אתם כבר מרגישים הבדלים מהותיים בחיים בגרמניה לעומת אלה שבישראל?
בלאט: "חוץ מזה שהשמיים אפורים?"…
זוסמן: "בבית, תמיד חיכיתי לסעודה המשפחתית בימי שישי, ועכשיו זה לא קורה, וזה חסר".
בלאט: "זה נכון. את ההבדל המשמעותי אני מרגיש בימי שישי ושבת, שכאן הם סתם עוד יום".
זוסמן: "וביומיום, אתה מרגיש את השוני בשנייה הראשונה שאתה עולה לכביש. אף אחד לא צופר, אלא אם כן קורה משהו ממש קיצוני, וכשיש הגבלה על 30 קמ"ש, אף אחד לא עובר את ה-30. בכלל, הכול כאן רגוע… אתה רואה אנשים הולכים ברחוב, ונראה שהם לא ממהרים לשום מקום".
בלאט: "מי ששולטים בכבישים הם רוכבי האופניים".
זוסמן: "כן, זה קטע. יש כאן יותר רוכבים מנהגים. בכל כביש עירוני יש להם נתיב משלהם ורמזור משלהם, ויש להם הרבה זכויות. לפני כל פנייה אתה צריך לשים לב שאף אחד לא חותך אותך ברגע האחרון".
– אז אולי כדאי לכם לשקול מעבר מרכב לאופניים?
"לא, לא. כל דבר קטן שקורה עלול לחשוף אותך לפציעה", הם מסכימים.
עוד לפני שעזב את ישראל, זוסמן החל ללמוד גרמנית ("זאת שפה קשה, בעיקר בכל מה שקשור לדקדוק, אבל בשבוע האחרון קצת הזנחתי את הלימודים בגלל עומס האימונים"). בלאט מעיד ש"קל מאוד להסתדר כאן, כי כולם דוברי אנגלית, בניגוד לערים אחרות בגרמניה. ועל הדרך, אנחנו מתחילים ללמד את החברים לקבוצה לדבר קצת עברית".
– מה לימדתם ואת מי?
זוסמן: "לואיס אולינדה הוא בחור על הכיפאק, ויש לו אופי קצת ישראלי… הוא כל הזמן שואל ורוצה לדעת. לוק סיקמה ידע להגיד 'מזל טוב' עוד לפי שהצטרפנו, ולימדנו אותו להגיד בוקר טוב וצהריים טובים. הוא גם אוהב אוכל ישראלי ומזרח תיכוני".
בלאט: "יכולת להגיד שהוא פשוט אוהב אוכל"…
אבל עם כל הכבוד לחיים בברלין, השניים עברו לגרמניה כדי לשחק כדורסל, והמנה העיקרית שלהם תגיע ב-30 בספטמבר, כשיעברו את טבילת האש שלהם במשחק חוץ נגד ברצלונה במחזור הפתיחה של היורוליג.
– כמה זה שונה להיות במשבצת של שחקן זר לעומת מה שהכרתם כמקומיים?
בלאט: "אני לא מרגיש כמו זר, אני לא יוצא דופן. זה כיף. אתה בא לכאן, ומיד נותנים לך תחושה שכולם שווים ושאתה חלק מקבוצה".
זוסמן: "חשבתי שארגיש שונה, אבל בינתיים גם אצלי זה לא ככה. אני מניח שזה יבוא בהמשך. כרגע אני בעיקר מנסה להסתגל לשיטה ולאימונים".
– הוצאתם כבר מהסיסטם את העניין הזה שלמאמן הספרדי שלכם קוראים ישראל גונסאלס?
"זה יותר טוב לכתבות בארץ", אומר זוסמן.
בלאט: "לדעתי אפילו לא ציינו את זה בשיחות איתו".
זוסמן: "ישראל זה שם נפוץ מאוד בספרד, וזה לא שיש לו איזשהו קשר למדינה שלנו".
– כשהצטרפתם לאלבה, עוד לא היה ברור אם אאיטו גרסיה רנסס האגדי ימשיך לאמן אותה. התאכזבתם כשהוא הודיע על פרישה?
בלאט: "אאיטו הוא אגדה בפני עצמה, אבל ישראל עבד איתו הרבה שנים ולמד ממנו המון, והוא גם מביא איתו הרבה ידע משל עצמו".
– תמיר, אחרי שלוש שנים כבעל הבית בירושלים, תצטרך להתרגל לתפקיד קצת שונה, כששחקן העונה בגרמניה ג'אלין סמית' יושב על המשבצת שלך.
"לא דיברו איתי מראש על איך אשחק וכמה דקות. כולם באים מאותה פוזיציה, ובכל משחק יכול לקרות משהו אחר. בסוף יש כאן שיטה ויש כאן קבוצה. אני בתהליך למידה, וזה מאוד שונה ממה שחוויתי עד היום. ברגע שאקלוט מה בדיוק צריכים ממני, אני מאמין שהכול יהיה טוב".
– ויובל, אצלך הסיטואציה הפוכה. דובר ונכתב לא מעט על התפקוד שלך במכבי בשנתיים האחרונות, שבגללו עזבת למעשה. אתה מצפה לשינוי?
"לא היו לי שיחות אישיות, ולא ביקשו ממני לעשות ככה או אחרת. אנחנו עוד בשלב ההיכרות, מתחילים להתחבר, ועם הזמן נדע מה כל אחד יודע לעשות. באלבה אין סופרסטאר אחד מעל כולם, וזה קטע משמעותי. זה תורם לדעתי לקבוצה, כי כולם באים ברעב גדול מאוד".
עוד לפני שעלו על בגדי ספורט, שני הישראלים כבר נאלצו לקבל החלטה בנוגע למיתוג האישי והמסחרי שלהם. "לא סתם קוראים לי יוֹבֵל", מסביר זוסמן. "אני נולדתי ב-12 במאי 1998, יומיים לפני התאריך של יום העצמאות ה-50 לישראל, ותמיד לבשתי את המספר 50. אבל כשחתמתי באלבה, ידעתי שהגופייה הזאת תפוסה על ידי בן לאמרס. ניסיתי את מזלי, ישבתי עם המשפחה ועם הסוכן שלי נדב מור, וביחד ניסחנו הודעה ששלחתי לו"…
– מה כתבת לו?
"הסברתי לו מה משמעות המספר הזה בשבילי, ולמה אני לובש אותו מהיום שבו התחלתי לשחק כדורסל, ושאם אין לו איזה חיבור רגשי מיוחד אליו, אשמח אם נוכל לעשות את ההחלפה הזאת".
– ואיך לאמרס הגיב?
"הוא סיפר שבטקסס הוא היה מספר 21 כי הוא מעריץ את טים דאנקן, וכשהגיע לאלבה החליף ל-50 בגלל דיוויד רובינסון, כך שאין לו איזו היסטוריה עתיקה עם הגופייה הזאת, ושהוא מסכים לתת לי אותה בכיף. התרגשתי, ועניתי לו שהארוחה הראשונה שלנו ביחד – עליי".
– תמיר, הגופייה המקורית שלך, 6, עלולה להיות קצת רגישה ליהודי בגרמניה…
"כן, הא?", צוחק בלאט. "אני אפילו לא ניסיתי לשמור עליה, ולא מהסיבה שציינת. מאלטה דלאו גדל כאן מגיל 10 וברור שהזכות שמורה לו. בגלל שאני יליד 4 במאי, הלכתי על 45, וזה המספר החדש שלי. אחר כך הזכירו לי שזאת השנה שבה הסתיימו השואה ומלחמת העולם השנייה"…
– בינואר תחזרו לישראל, ותתארחו עם אלבה אצל מכבי תל אביב. יובל, אתה מדמיין כבר את קבלת הפנים שהאוהדים יכינו לך כיריב?
"האמת היא שאין לי מושג איך זה יהיה. אני לא יודע איך האוהדים רואים את הסיטואציה שאני נמצא בה עכשיו, אבל מאמין שהם יודעים שכששיחקתי במכבי, נתתי את הגוף והלב על המגרש בכל רגע נתון. אין ספק שלחזור למקום שהיה הבית שלי, ולהרגיש אאוטסיידר ולא שייך, זה יהיה שונה, ויצופו בי מחשבות ורגשות. גם אני רוצה לדעת איך אחוש, אבל אצטרך להניח את זה בצד".
בלאט: "האמת היא שגם לי, למרות שלא שיחקתי במכבי, זה בטח יהיה שונה מכל משחק אחר. אבל אני לא חושב שאתרגש יותר מדי. שיחקתי הרבה פעמים נגד מכבי, גם מול 11 אלף צופים כמו שיש במשחקי היורוליג".
– בשנים האחרונות הייתם העוגן של נבחרת ישראל, אבל נראה שעכשיו תתקשו להגיע למשחקים במהלך העונה, ששניים מהם יהיו נגד גרמניה.
בלאט: "אני תמיד רוצה להיות חלק מהנבחרת, ולתרום כמה שאני יכול. אני בטוח שהחבר'ה ימשיכו בתהליך שהתחלנו וישחקו טוב, ובעזרת השם אנחנו נצטרף אליהם בקיץ לאליפות אירופה".
זוסמן: "זה מאוד מבאס לא להתייצב כשקוראים לך. בנבחרת יש תמיד חברים שאתה מכיר ואוהב, וזו תמיד חוויה כיפית".
– כשאתם מסתובבים ברחובות ברלין, כבר מזהים אתכם?
זוסמן: "תקשיב, זה שונה ב-180 מעלות ממה שקורה בארץ. סיפרנו לחברים בקבוצה, לא בקטע מתנשא, שבישראל אנחנו לא יכולים ללכת בחוץ בלי שיבקשו מאיתנו תמונה, אפילו אם אנחנו באמצע ארוחה במסעדה".
בלאט: "שלא לדבר על המבטים"…
זוסמן: "אני יכול להגיד שבמהלך החודש שאני כאן, קרתה רק פעם אחת שילד ביקש ממני להצטלם איתי. הלכתי עם שלושה חבר'ה מהקבוצה, והוא ראה כמה גבוהים מסתובבים יחד ופנה אלינו. בברלין חיים כל כך הרבה אנשים, והכדורסל הוא לא בדיוק הספורט מספר 1, כך שהרוב הגדול פשוט לא מכיר אותנו".
– גילויי ההערצה לא חסרים לכם?
בלאט: "לי זה לא חסר. אני דווקא אוהב את השקט והאנונימיות".
זוסמן: "ברור שזה מרים לך כשמבקשים חתימה או תמונה, אבל זה נחמד שיש גם את השקט התעשייתי הזה ואתה יכול להתרכז בכדורסל".
– את מחיר המילקי בברלין כבר בדקתם?
בלאט: "לא, אבל המחירים כאן ממש ממש זולים".
זוסמן: "אני בחור גדול, ולפעמים אני צריך שתי ארוחות כדי לשבוע. כשאני הולך כאן למסעדות, אני לא משלם יותר מ-20 יורו, ואני מפוצץ. בארץ הייתי משלם כפול".
