בגיל 61, ולאחר שזכה במהלך קריירת האימון שלו בלא פחות מ-48 אליפויות, גביעים ומדליות, יעמוד הערב (שני, 19:00) ז'ליקו אוברדוביץ' בפני אתגר חדש שלא הכיר מעולם: משחק בליגה האדריאטית. המאמן המתקמבק של פרטיזן בלגרד יתארח עם קבוצתו בזאדאר, ויפתח באופן רשמי את המסע המרתק שאליו יצא בעשור השביעי לחייו.
לצד המאמן המעוטר בהיסטוריה של הכדורסל האירופי תעמוד הזווית הישראלית, והפעם היא לא פרובינציאלית או שולית. בגיל 20, כשניסיונו במפעלים בינלאומיים כולל רק הופעות עם הפועל תל אביב במוקדמות ליגת האלופות, ים מדר צפוי לשמש כרכז הראשון בקבוצתו של אוברדוביץ' – וחלק גדול מהמעמסה יוטל עליו בדרך למטרה הנכספת: החזרתה של פרטיזן ליורוליג אחרי שמונה שנים, בין אם באמצעות הגעה לגמר היורוקאפ ובין אם בעקבות זכייה באליפות האדריאטית.
תקופת ההכנה לעונה החדשה עשתה שירות טוב למדר, שילבש בבלגרד את הגופייה מספר 41. הוא קלע 19 נקודות נגד מונאקו, 15 נגד פנאתינייקוס ו-14 נגד אנאדולו אפס. היו לו סלי קלאץ' מכריעים בהארכה אחת, והחטאות גורליות במשחק צמוד אחר – אבל בשורה התחתונה, האמון מהשועל הסרבי מתחיל להיראות טבעי, וגם המחמאות מסצנת הכדורסל התובענית בסרביה לא איחרו לבוא. ולא, הוא עדיין לא גרם לפניו של אוברדוביץ' להאדים (או להסגיל). גם זה, הסירו דאגה מלבכם, עוד יקרה.
"מיד אחרי שמדר חתם, אוברדוביץ' סיפר שהוא בחר בו והעדיף אותו על פני 20 רכזים אחרים שהוצעו לו", מסביר העיתונאי הוותיק של אתר "מוצארט ספורט", ג'ורג'ה מאטיץ', שמסקר מקרוב את פרטיזן כבר כ-25 שנים. "מבחינת האוהדים, לא היה צריך יותר מזה, כי הם סומכים על ז'ליקו בעיניים עצומות. אני חייב להודות שמבחינת התקשורת זו לא הייתה הפתעה גדולה. ברגע שזאק לידיי וקווין פאנטר הגיעו ממילאנו על תקן הכוכבים המנוסים, היה ברור שלעמדות האחרות יובאו שחקנים צעירים יותר, שנחשבים לתקוות גדולות. ים מתאים בצורה מושלמת לחזון של פרטיזן. אנשי הכדורסל כאן הכירו אותו מהופעותיו עם נבחרת העתודה של ישראל, שאותה סחב לזכייה באליפות אירופה בתל אביב יחד עם דני אבדיה".
לוקה פטרוביץ', אוהד הקבוצה, מודה כי "ברור שחובב הכדורסל הממוצע לא שמע על מדר לפני שהוא חתם בפרטיזן, אבל הוא כבר הפך לאחד מחביבי הקהל. לפני שבועיים הגעתי לבלגרד ארנה עם עוד 15 אלף אנשים, לכבוד משחק הפרידה מנוביצה וליצ'קוביץ'. פרטיזן ניצחה את אפס, מדר היה מצוין ומאז אני שומע עליו רק מילים טובות, גם ביציע וגם ברשתות החברתיות. הוא צעיר, הוא נראה להוט להצליח, והוא פייטר, כמו שאוהבים אצלנו. בכלל, יש רעב גדול בבלגרד לקראת העונה החדשה והפרויקט של אוברדוביץ', ואין ספק שים הוא אחת הפנים הבולטות של כל הדבר הזה".
נשיא פרטיזן סיפר בריאיון מקומי שתקציב הקבוצה יעמוד העונה על כשישה מיליון יורו, ומדר נמצא מלכתחילה בסיטואציה חלומית: הוא מחזיק בעמדת הרכז לצידו של דאלאס מור, זר אפור ששיתף איתו פעולה בעבר בהפועל תל אביב; האופציה הנוספת והלא טבעית של אוברדוביץ' לניהול המשחק תופקד בידיו של אלכסה אברמוביץ'. או במילים אחרות – הישראלי מקבל את הבמה מלכתחילה ולא בדיעבד, בגלל שהמאמן מאמין בו ולא בשל אילוצים, פציעות וצרות אחרות.
השועל הסרבי אינו מרבה להמר על זרים צעירים, ובמהלך הקריירה הארוכה שלו החתים רק שניים בגיל מוקדם יותר ממדר: גיורגי שרמדיני בפנאתינייקוס (2009) ושטפן שטאזיץ' בבנטון טרוויזו (1998), שהיו בני 19, אבל מעמדם היה פחות בהרבה משל הישראלי. כשיאקה לאקוביץ', לדוגמה, נחת אצל אוברדוביץ' בפאו בגיל 24, דאגו במועדון לעטוף אותו באריאל מקדונלד הוותיק כחונך; כשעודד קטש התייצב באתונה, וכבר היה כוכב על, היו סביבו עוד רכזים מוכחים ומנוסים בדמותם של ננדו ג'נטילה ומייקל קוך. בפרטיזן, כאמור, המצב שונה בתכלית, גם בשל העובדה שתקציבה נמוך בכ-80 אחוזים מהסכומים שהועמדו לרשות אוברדוביץ' בקבוצתו הקודמת, פנרבחצ'ה.
העיתונאי מאטיץ': "בפורומים שונים כבר קראתי שאנשים משווים בין ים למילוש וויאניץ', ושניהם באמת דומים במידה מסוימת במבנה הגוף הרזה, אבל הסגנון שלהם שונה לחלוטין. וויאניץ' היה יותר סקורר, בעוד מדר נמצא בדרך הנכונה לקראת הפיכה למנהל משחק מבריק. מור ואברמוביץ' מנוסים יותר ממנו, וייכנסו לפעולה כשיידרשו כדי להשלים אותו ולחפות עליו".
אפילו במשחק הפנטזי הרשמי של היורוקאפ הופך מדר אט אט לכוכב. מחירו ההתחלתי לקראת העונה, שתיפתח בעוד כשבועיים, הוא הרביעי מקרב שחקני פרטיזן (אחרי לידיי, פאנטר ואלן סמאילגיץ') והוא מדורג במקום ה-23 מקרב הגארדים ב-20 הקבוצות במפעל. לשם השוואה, הגארד שזוכה למעמד זהה ביורוליג פנטזי הוא לורנזו בראון מאוניקס קאזאן.
אלא שעם כל הכבוד לישראלי, ברור שהסיפור האמיתי בפרטיזן נוגע לאוברדוביץ'. מזהות המאמן נגזר גם ההייפ התקשורתי שמקבל הרכז אפילו בארץ. אמנם הסרבי זכה בתשעה גביעי אירופה עם חמישה מועדונים שונים – גדולים ועשירים (פנאתינייקוס, ריאל מדריד ופנרבחצ'ה) לצד קטנים ויומרניים (פרטיזן ובדאלונה) – אבל החזרה למקום שבו סיים את הקריירה כשחקן, ובו החל לאמן, הציתה את הרומנטיקה בכדורסל האירופי.
"צירוף של כמה נסיבות הוביל לאיחוד המרגש הזה", מנתח מאטיץ'. "ז'ליקו חיפש אתגר חדש אחרי שישב במשך שנה בבית, ופרטיזן באה מעונה גרועה: היא סיימה במקום השביעי באדריאטית, הודחה בטופ 16 של היורוקאפ ונעצרה בחצי גמר הגביע. אני לא חושב שלכסף היה כאן משקל משמעותי. התקציב עלה, אבל לא בצורה דרמטית. כמה ספונסרים התלהבו והצטרפו, ומי שהצביעו ברגליים הם האוהדים, שכבר רכשו כ-6,000 מינויים. בכל מקרה, המטרות שהציבו ההנהלה ואוברדוביץ' מדורגות וריאליות. הם מדברים על פרויקט של שלוש שנים, שבעונה הראשונה יצטרך לעשות דבר אחד, גם אם הוא לא פשוט – לזכות בכרטיס ליורוליג".
ההתרסקות המקצועית והכלכלית של המועדון לא החלה בעונה שעברה. מעבר לעובדה שפרטיזן לא שיחקה ביורוליג מאז 2014, היא לא זכתה באדריאטית בשמונה השנים האחרונות. לפני שנתיים הונחת אנדראה טרינקיירי בבלגרד, במה שאמור היה להזניק את השחורים-לבנים לדרך חדשה, אבל אז נכנסה הקורונה לתמונה והתוכניות השתבשו. הסרבים היו אמורים להופיע לראשונה ברבע גמר היורוקאפ, עד שהמגיפה פרצה והביאה לביטול העונה.
כעת שוב מנסים במועדון להחזיר עטרה ליושנה. "הייתה כאן תקופת שיקום ממושכת", מסביר העיתונאי הוותיק. "בשנים החולפות, חלק בלתי מבוטל מהתקציב הושקע בכיסוי חובות מהעבר, אבל עכשיו, לקראת הגעתו של ז'ליקו, פרטיזן הצליחה 'לנקות שולחן' ולהתחיל מחדש".
כמו כל קבוצת כדורסל, גם פרטיזן – באופן טבעי – תלויה בין היתר בחוזקן של יריבותיה; או ליתר דיוק, יריבה אחת, הכוכב האדום בלגרד שמה. הדרבי החם ממילא צפוי להפוך העונה ללוהט. צרבנה זבזדה, כך היא קרויה בסרבית, תארח את המפגש הראשון בין השתיים בעוד כחודש וחצי, ופרטיזן תשחק נגדה בבית במסגרת הליגה האדריאטית רק בחודש מרץ.
הנציגה הבכירה של העיר, שמשחקת עדיין ביורוליג, לא נותרה אדישה להתפתחויות המרעישות. היא החליטה להתמודד עם פרויקט אוברדוביץ' באמצעות מבנה הפוך: פחות שחקנים צעירים ומבטיחים, ויותר חברים מנוסים, שכבר מכירים היטב את החומר הנלמד ובונים על חידוש הכימיה ביניהם. אל המאמן דיאן ראדוניץ', שהוחזר במהלך העונה שעברה לקדנציה שנייה בקבוצה, הצטרפו הקיץ לא פחות מארבעה אקסים, שלבשו בעבר את מדי הפסים שלה – ניקולה קאליניץ', נייט וולטרס, מייק צירבס ולוקה מיטרוביץ'.
הנתון הבא אולי ימחיש את ההבדל בין היריבות בצורה מושלמת: בזמן שאוברדוביץ' הביא לבלגרד את הגביע ההיסטורי ב-1992, מהשלשה ההיא של סשה ג'ורג'ביץ' בגמר באיסטנבול, רק אחד משחקניו בפרטיזן הנוכחית נולד (וויליאם מוסלי); לעומת זאת, שבעה משחקני הסגל הקיים של הכוכב האדום כבר חיו. אז נכון שאוברדוביץ' מבוגר מראדוניץ' בעשור, ונכון שהוא הגיע ל-18 פיינל פורים יותר ממנו (0:18), אבל הוא זה שמייצג את הקבוצה הצעירה, הרעבה והשאפתנית, בעוד שהשני בא עם הסגל המנוסה, הוותיק והסולידי.
מוזר ומאתגר, כמו שאוברדוביץ' אוהב.
