בקיץ 2013 הכדורסל האוקראיני היה מוכן לקפיצת המדרגה שעליה חלם. בודיוולניק קייב השתתפה ביורוליג, החתימה שורה של שחקני חיזוק טובים, והכסף הגדול המשיך לזרום למדינה. הנבחרת הגיעה למקום השישי באליפות אירופה, ופיב"א העניקה לה את אירוח היורובאסקט הבא, כעבור שנתיים.
ואז, מסיבות שבכלל לא קשורות לכדורסל, הכול נעצר. בפברואר 2014 הודח הנשיא ויקטור ינוקוביץ' מתפקידו, ותוך פחות משבועיים נכנסו כוחות צבא רוסיים לחצי האי קרים. המלחמה בין שתי המדינות, שלא נגמרה באופן רשמי עד היום, הייתה בשיאה והספורט במדינה ספג מכה אנושה. הזרים האמריקאים ברחו מהליגה המקומית ולא חזרו אליה במשך כמה שנים, והיורובאסקט נלקח מאוקראינה והתפזר בין ארבע מדינות שונות.
שבע וחצי שנים אחרי פתיחת המלחמה, תחל מחר (רביעי) קבוצה אוקראינית ראשונה את השתתפותה בליגת האלופות, וזו תהיה פרומיטיי. מאז הקמת המפעל השתתפו בו קבוצות ממדינות כדורסל פחות מפותחות – דוגמת שוויץ, קפריסין ודנמרק – אך לא מאוקראינה. פרומיטיי, שאותה מאמן ננו גינזבורג, מאיימת להפוך לסוס השחור של הליגה היבשתית.
לפני שגינזבורג הדהים עם נבחרת צ'כיה והוביל אותה לאולימפיאדה האחרונה, הוא הצעיד את פרומיטיי לזכייה באליפות אוקראינה. הוא הגיע למועדון בפברואר השנה, כשהקבוצה שקמה ב-2018 הייתה במקום השישי, ולקח אותה עד התואר. עבור רבים, עצם ההיענות שלו להגיע לקבוצה כל כך אלמונית, הייתה מוזרה. "לא עשיתי את הצעד הזה לפני שנפגשתי עם הנשיא, והבנתי שיש לו שאיפות רציניות ושהוא בונה שלא רק לשנה אחת", מסביר המאמן הישראלי בשיחה מאוקראינה. "הוא בנה אולמות חדשים, אקדמיה לשחקני נוער וקבע מטרות ארוכות טווח למועדון. זה נראה מוזר, אבל ברגע שהבנתי שהוא רציני, החלטתי ללכת על הצעד הזה".
עוד ניגע בצד המקצועי של פרומיטיי, אבל מה שהופך את הקבוצה למאיימת כל כך הוא הבעלים ודלימיר דובינסקי, יהודי שהתאהב משום מקום בכדורסל. עברו של דובינסקי בארה"ב מעט מפוקפק. "הוא לא איש כדורסל בכלל", מספר העיתונאי האוקראיני אלכסנדר פרושוטה, "הוא התאהב במשחק ותוך שנתיים או שלוש ביזבז המון כסף, ופשוט לא יכול להפסיק".
"יש לו הרבה חברות באוקראינה", מבאר גינזבורג. "יש לו קבוצות כדורסל גברים ונשים, קבוצת כדורעף נשים שזה ספורט מאוד חזק פה, קבוצות נוער ואקדמיה. את הכול הוא הרים בשלוש שנים. זה מועדון מסודר. השחקנים נשארים כאן לאכול אחרי כל אימון, והוא רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. יש לו 20 אלף עובדים בחברות השונות, וחלק גדול מהקהל של הקבוצה זה הם".
הצמיחה של פרומיטיי באה במקביל לחזרת הכסף הגדול, שהוביל לעלייתן של כמה קבוצות נוספות. בודיוולניק החתימה בין היתר את מייקל סטוקטון (הבן של), ג'יאן קלאבל מנבחרת פורטו ריקו, דרו גורדון ורג'י אפשואו, אקס הפועל תל אביב. בי סי קייב, המאומנת בידי איינארס בגאצקיס, הביאה את די ג'יי קופר, רשאד וון ששיחק אצל גינזבורג בעונה שעברה, ושחקני הנבחרת סלבה קראבצוב ויוסוף סאנון.
"זה עבודה של האיגוד האוקראיני", מספר פרושוטה, "מיכאילו ברודסקי מהאיגוד מחפש כל הזמן אנשים שיביאו כסף להשקיע בכדורסל. הוא הביא את דובינסקי לפרומטיי, הוא עזר להקים מחדש את בודיוולניק וגייס כסף למועדונים אחרים. זאת לא הסיטואציה המושלמת, שאדם אחד שם את רוב הכסף בקבוצה, אבל זה מה שיש, זה החזיר את הקבוצות האוקראיניות לאירופה.
"הכדורסל האוקראיני חוזר. לפני המלחמה ב-2014, בודיוולניק הייתה ביורוליג, קייב ודונייצק היו קבוצות חזקות. לא קל לשכנע שחקנים לבוא לפה, אבל לאט לאט זה יהיה יותר קל. כל קבוצה מביאה חמישה זרים, יש משקיעים, הליגה חזקה מאוד והשחקנים המקומיים גם טובים. זו מדינה גדולה, עם 44 מיליון תושבים, ויש פוטנציאל".
פרומיטיי מגיעה מעיר התעשייה קמינסקה, שהייתה ידועה בעבר בשם דניפרודזרז'ינסק שבחבל דניפרופטרובסק. אחרי הזכייה המפתיעה באליפות היא השתבצה במוקדמות ליגת האלופות, ולא הייתה אופטימית מדי לנוכח ההגרלה. אלא שאז היא הפתיעה שוב. גינזבורג צירף שני שחקנים שמוכרים היטב לקהל הישראלי – דיאנג'לו הריסון (אקס גלבוע/גליל ומכבי ראשון לציון) וכריס דואו (לשעבר בעירוני נס ציונה ומכבי חיפה). ביחד עם די ג'יי סטיבנס ושון אוואנס, שנשארו אותי מהעונה שעברה, הוא הפתיע את פארמה הרוסית בחצי הגמר ודהר כל הדרך לשלב הבתים, שבו מחכות לו טנריפה, לודוויגסבורג וססארי.
"אני לא יודע אם נהיה הסוס השחור", מספר גינזבורג, "ברגע שהתחלנו לנצח, זה היה טבעי שנצרף עוד שחקנים, בגלל שמשחקים פה בליגה ארבעה סיבובים עם נסיעות של 13 שעות למשחקי חוץ. החתמנו את מירו בילאן ודי ג'יי קנדי, אבל הם התאמנו איתנו כמה אימונים וקנדי עוד לא שיחק. אם העסק יתחבר, נוכל להיות הסוס השחור".
פרושוטה מוסיף: "השוק הראשוני היה בהגעה של הריסון. לא האמנתי ששחקן כזה יבוא לאוקראינה אחרי עונה כזאת שהייתה לו באיטליה, ואז התחלנו להבין מה קורה כאן. השילוב של גינזבורג, המצב הכלכלי וההשתתפות בליגת האלופות עושה את ההבדל ושם את המועדון על המפה. הם ידעו שהם יצטרכו להביא גבוה, וההחתמה של בילאן הייתה הגיונית. כשהם הביאו את קנדי, הייתי בשוק. יש להם סגל עמוק של 12 שחקנים. חשבתי שהם ילכו על שנת מעבר בליגת האלופות, אבל הם הולכים על כל הקופה".
פרומיטיי משחקת באולם קטן של 1,200 מקומות, ובליגת האלופות היא תנדוד לאולם בז'פוריז'יה, במכיל 3,500 מושבים, אך הוא מרוחק שעה וחצי נסיעה מהעיר. בעיה? לא בטוח. "האולם יהיה מלא, יש לנו הרבה אוהדים", מקווה גינזבורג.
ההצלחה של פרומיטיי מחזירה את הכדורסל האוקראיני למצב שבו היה לפני שמונה שנים. בודיוולניק חידשה את הקשר עם היורוליג, ולא מן הנמנע שתשוב בעתיד הקרוב ליורוקאפ לפחות, ובשבוע שעבר הגיע נשיא פיב"א, טורגאי דמירל, לפגישה עם נשיא אוקראינה, ולדימיר זלינסקי, ובה דנו על סגירת מעגל אפשרית – אירוח של אחד הבתים ושל שלבי הגמר ביורובאסקט 2025.
"זלינסקי כבר אישר בנייה של ארבעה אולמות חדשים, כולל בקייב ובדניפרו, היכן שבודיוולניק ופרומיטיי משחקות", מגלה פרושוטה. "אם אוקראינה תקבל את האישור לארח את היורובאסקט, אז הכדורסל האוקראיני יקבל את זריקת המוטיבציה שלו להמשיך ולהתקדם".
גינזבורג, שביורובאסקט הקרוב יוביל – אולי בפעם האחרונה את נבחרת צ'כיה – מסכם: "הנבחרת המקומית יכולה להיות חזקה מאוד. הכדורסל פה חוזר לימים הגדולים, ואני מקווה שלא יקרה משהו שיחזיר שוב הכול לאחור".
