לא מעט גבות הורמו כשאלכסי שבד חתם בקיץ החולף בצסק"א מוסקבה. הגארד הרוסי, שבמשך שנים ארוכות היה הכדורסלן היקר באירופה והתרגל לעשות ככל העולה על רוחו בחימקי מוסקבה, מצא עצמו מחוץ למועדון שהתפרק, ונדמה היה שהקריירה שלו מגיעה למבוי סתום; אלא שדווקא ברגע הזה, כשהוא בן 33, חזר לקבוצה שבה גדל.
עכשיו, בריאיון ראשון מאז החל שוב ללבוש אדום, מספר שבד לוואלה! ספורט כיצד נרקמה העסקה המסקרנת והפיקנטית ביותר של השנה. "ידעתי שסיימתי את דרכי בחימקי, ואמרתי לסוכן שלי שאני רוצה לשחק רק בצסק"א, ולא בשום מקום אחר. התקשרתי לנשיא המועדון אנדריי ואטוטין, ולפני שחתמתי דיברתי כמה פעמים עם המאמן דימיטריס איטודיס. הם הבינו מה אני רוצה ולמה אני בא, ויצאנו לדרך".
צסק"א ושבד יתארחו הערב (חמישי, 21:05) אצל מכבי תל אביב, ללא טוקו שנגליה, וויל קלייברן ויוהאנס פוגטמן הפצועים. כך או כך, הגארד אינו השחקן שהיה בקבוצתו הקודמת. בחמש שנותיו עם חימקי ביורוליג הוא קלע 20.3 נקודות למשחק, והעונה – ב-23 הופעות – חצה רק פעם אחת את רף ה-20; הוא לוקח 9.9 זריקות מהשדה, מספר שלרוב היה מגיע אליו בתחילת הרבע השלישי (16.5 זריקות בערב בחימקי); ומי שהיה אשתקד מלך הסלים והאסיסטים של המפעל הבכיר, וסיים עם קבוצתו במקום האחרון, צנח העונה לממוצעים של 11.3 נקודות ו-3.8 אסיסטים ב-25 דקות. מספרים לגיטימיים, אך לא כאלה שמזכירים את שבד.
"שונה", מגדיר שבד במילה אחת את מה שעובר עליו בצסק"א. "זה שונה ממה שהכרתי בכל השנים שלי בחימקי, החוקים בשתי הקבוצות הם שונים. יש כאן הרבה שחקנים שיכולים לקלוע, ובכל יום מישהו אחר לוקח על עצמו את ההובלה. אני דווקא אוהב את זה".
– מעבר לרצון הבסיסי של כל ספורטאי לנצח ולזכות בתארים, באת לצסק"א כדי להוכיח שגם אלכסי שבד מסוגל להוביל קבוצה לפיינל פור, ואולי לזכייה ביורוליג?
"כן, ואני יודע שאני מסוגל לעשות את זה. אנחנו עדיין מחפשים את הדרך לשחק יחד, ואני חושב שאנחנו הולכים ומשתפרים".
– העונה האחרונה שלך בחימקי, בדרך להתפרקות, הייתה מסויטת. משכורות לא שולמו, שחקנים עזבו במהלך העונה בזה אחר זה, ולא הפסקתם להפסיד.
"זו הייתה תקופה קשה, אבל למי שנשאר היה חשוב להישאר עד הסוף. דווקא הייתה לנו קבוצה טובה מאוד, רק שהכל השתבש והלך בצורה הכי לא נכונה. הכרתי את המועדון מכל השנים שהייתי בו, וידעתי שבסוף זה יסתדר. ובאמת, כל החובות כוסו וכולם קיבלו מה שמגיע להם. לצערי, הדברים האלה קורים לא מעט".
– יכול להיות שהתלות המוחלטת שחימקי פיתחה בך לאורך השנים, דווקא הזיקה לך?
"אני לא יודע אם היא הזיקה. אי אפשר להגיד שהייתה לנו קבוצה רעה. היינו במשך שנים ארוכות במקום השני בליגת ה-VTB, וכמעט אף אחד לא היה מסוגל לנצח אותנו. שיחקנו במשך ארבע שנים רצופות ביורוליג, פעם אחת הגענו לפלייאוף, לפעמים היינו באזור ולפעמים גם לא".
– ועכשיו, כשחימקי מדורגת בתחתית הליגה הרוסית וחולמת לחזור בעתיד הלא רחוק ל-VTB, אתה מצליח לדמיין את עצמך משחק נגדה עם צסק"א בדרבי של מוסקבה?
"הלוואי, אני אשמח לשחק נגד חימקי בדרבי, כי מגיע לה לשחק בליגות המרכזיות. כבר חוויתי את התחושה הזאת כשעברתי לחימקי ושיחקתי מול צסק"א, הקבוצה שבה גדלתי, כך שזה לא משהו זר עבורי".
שבד, על מעלותיו וחסרונותיו, הוא מכונת ירייה נטולת רסן. בשבוע שעבר הוא הפך לשחקן העשירי בכל הזמנים שמגיע ל-3,000 נקודות ביורוליג, וממוצע הקריירה שלו גבוה יותר משל כל חבריו בצמרת. אלא שבשיחה אישית של אחד על אחד הוא משדר רוגע, צניעות ואפילו מעט ביישנות, תכונות שכל כך לא מאפיינות אותו על המגרש.
– כמה צריך לתרגל ולזרוק לסל כדי לפתח כישורי קליעה כמו שלך?
"אני זורק המון דווקא בפגרה, לפני שהעונה מתחילה. לא קל להיות כדורסלן, ואני פושט עושה את העבודה שלי ורוצה להשתפר מיום ליום. התחלתי לשחק בגיל 6, ההורים שלי אימנו אותי ולימדו אותי הכל. תמיד חלמתי להפוך לשחקן מקצועני".
– בגיל 23 יצאת ל-NBA וקלעת 7.8 נקודות למשחק, אבל כעבור שנתיים וחצי חזרת לאירופה.
"הייתי ילד. מאז התבגרתי והחכמתי, ואני רואה את הדברים אחרת. אני מרגיש שהיום אני שלם ומנוסה יותר כאדם וכשחקן. אני לא מתעצבן כשדברים לא הולכים, אני נשאר רגוע".
– מי השחקן ששמר עליך הכי טוב, ושהכי התקשית לקלוע עליו סל?
"פטריק בוורלי".
– האולם שאתה הכי אוהב לשחק בו?
"אני אוהב לשחק באולמות עם קהל גדול, ולכן אני חייב לבחור בבלגרד. בעבר זה היה ככה גם עם פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, אבל בשנים האחרונות זה השתנה. אני מקווה שהמגיפה תיגמר כבר, ונוכל לחזור לשגרה מלאה גם בתחום הזה".
– למה בחרת העונה בגופייה מספר 91?
"לבשתי הרבה גופיות בקריירה, 23, 10 ובעיקר 1, וכולן כבר היו תפוסות בצסק"א. אז חשבתי איזה מספר שלא לבשתי מעולם כדאי לי לקחת, ושאלתי את אשתי אם היא אוהבת את 91. חשבתי על זה בגלל דניס רודמן. תמיד היה לו שם של משוגע, והוא בכלל לא שיחק התקפה"…
– כמוך…
"כן, בדיוק", צוחק שבד. "הוא היה יכול לסיים משחק עם אפס נקודות ולהיות ה-MVP. וכשהוא הגיע עם המספר 91 לשיקגו בולס, הוא הפך לאלוף".
– מה הדבר המרכזי שלקחת איתך מהימים עם דיוויד בלאט בנבחרת רוסיה?
"אני אוהב את דיוויד ומתגעגע אליו. הוא איש חכם מאוד, מבין כדורסל, יודע מה הוא רוצה בהתקפה ובהגנה, לוקח פסקי זמן ברגעים הנכונים. אבל מה שמייחד אותו זו העובדה שהוא לא רק מאמן, אלא גם פסיכולוג. רוב המאמנים מדברים באותה דרך לכולם, והוא ידע על מי צריך לצעוק, ועם מי צריך לנהוג בעדינות. פגשתי את הבן שלו תמיר בשבוע שעבר, כששיחקנו נגד אלבה ברלין".
– איך היית רוצה שיזכרו אותך כשחקן?
"בתור אחד שנתן הכל. אני נוהג לעצור מחוץ לאולם אחרי משחקים ולדבר עם האוהדים, ואני תמיד אומר לילדים – תעבדו קשה ואל תפסיקו. וגם כשאנשים לא מאמינים בכם, אל תקשיבו, ותמשיכו לעבוד קשה. בקריירה, כמו בחיים, יש הרבה עליות וירידות. אני לא יכול להגיד שהכל תמיד טוב, ושאתה תמיד תקלע את כל הזריקות ותזכה בכל התארים. אתה עושה טעויות, וצריך להמשיך להאמין בעצמך ולעבוד".
– אילו חלומות נותרו לך להגשים?
"אני שמח ומרוצה. שיחקתי ב-NBA, היו לי שנים יפות בחימקי, חזרתי לצסק"א. יש לי אישה ושתי בנות שאני אוהב מאוד. אני לא יכול להתלונן על שום דבר".
– אתה רואה את עצמך מאמן בעתיד?
"לא לא לא, לא עוד כדורסל!", מבהיר שבד. "אני אוהב לשחק, אבל מאמן זה מקצוע שונה לגמרי. אני לא יכול להגיד 'לא' בוודאות, אבל אני לא רואה את עצמי עושה את זה".
– דינו ראדג'ה אמר כאן בשבוע שעבר שהוא לא הלך לאמן כי לא היה מסתדר עם שחקנים כמוהו.
"שמע, הוא ממש צודק".
מה דעתך על הכתבה?