זה היה הרגע הגדול ביותר במשחק הגדול ביותר אי פעם בכדורסל המכללות. כזה שמחלק את תולדות הענף ללפני ואחרי. ובעיקר, זה היה האירוע המכונן ביותר בקריירה של אחד הספורטאים הכי השנואים בהיסטוריה של ארצות הברית – כריסטיאן לייטנר. מחר (שני) ימלאו 30 שנה, למה שכונה "הזריקה": סל הניצחון של לייטנר שהעלה את דיוק לפיינל פור טורניר ה-NCAA על חשבון קנטאקי, ששחקניה דאז ככל הנראה לא מאמינים גם היום שאותו משחק הסתיים כך.
שתי המדורגות הבכירות במחוז המזרחי נפגשו לקרב ישיר על המקום בפיינל פור, וסיפקו משחק בלתי נשכח שהיה צמוד לכל אורכו. חמש פעמים התחלפה ההובלה ב-32 השניות האחרונות, כאשר לפני המהלך המדובר, רכז קנטאקי שון וודס קלע מעל אותו לייטנר את הסל שהיה אמור לשבור את דיוק סופית, ועצר את השעון על 2.1 שניות לסיום ההארכה במצב של 102:103 לקנטאקי. אבל סנטר הבלו דווילס, שנבחר כבר שנה לפני כן למצטיין הפיינל פור אחרי שהוביל את קבוצתו לאליפות ה-NCAA, מיהר להזעיק פסק זמן שבו המאמן האגדי מייק ששבסקי הצליח להפיח תקווה בחניכים שלו.
גרנט היל, שרשום על האסיסט לקליעה המדוברת של לייטנר, סיפר ל-"Inquirer" על המהלך שקדם לה: "הפסקתי להאמין כשהזריקה ההיא נכנסה. אחרי זה, לא חשבתי שיש לנו איזשהו סיכוי לנצח". גם בובי הרלי, רכז דיוק באותם ימים, חשב כך: "כשזריקה כזו נכנסת, אתה חושב 'אוקיי, אנחנו לא אמורים לנצח'". אבל האמונה חזרה אליהם די מהר, כפי שתיאר סנטר דיוק צ'רוקי פארקס: "האסיפה הייתה רגועה באופן מפתיע. המאמן אמר לנו שאנחנו בכל זאת ננצח את המשחק. הוא שאל את גרנט אם הוא מסוגל לשלוח מסירה ארוכה, ושאל את כריסטיאן אם הוא מסוגל לתפוס אותה".
לא בכדי ששבסקי שאל את אותן שאלות. חודש לפני כן, ניסיון לבצע מהלך דומה עם היל ולייטנר הסתיים בפספוס הכדור על ידי האחרון, ובהפסד לווייק פורסט. "לאחר מכן האמנתי שאנחנו מסוגלים לנצח", נזכר היל, שהתמקם על קו הבסיס מתחת לסל של דיוק וראה שאף שחקן יריב לא מגיע להפריע להוצאת הכדור. התכנית של מאמן קנטאקי, ריק פיטינו, הייתה לשלוח על לייטנר שמירה כפולה של שני הפורוורדים שלו, דרון פלדהאוס וג'ון פלפרי.
טום קלארק היה השופט שהתמקם על קו האורך לפני המהלך האחרון, ולפיכך השטח שהוא אחראי לפקח עליו היה הגדול ביותר. במסגרת הכתבה ששחזרה את אותן שניות דרמטיות, קלארק סיפר: "השעון הגדול היה מעל הראש שלי, אז לא הייתי יכול לבדוק אותו בזמן. היה כל כך הרבה רעש, שלא הייתי יכול לשמוע את הבאזר. הייתי חייב לוודא שאני קולט בדיוק את רגע שחרור הזריקה ומיד מסתכל על השעון שמעל הסל, אז במהלך פסק הזמן תרגלתי את התנועה של העיניים מאיפה שהערכתי שתהיה הזריקה, אל השעון. התפללתי לאבי, שמת כמה חודשים לפני כן, 'בבקשה אל תיתן לי להרוס את זה. תיארתי לעצמי שתהיה מסירה לאזור חצי המגרש ומישהו ישליך זריקה פרועה, ואז ראיתי שאף אחד לא שומר על המסירה וכמעט הקאתי".
היל, בנו של שחקן פוטבול לשעבר ב-NFL, שיגר מסירה בסגנון קוורטרבק אל עבר לייטנר, שיצא על חסימה ותפס את הכדור על קו העונשין, בגבו לסל. הוא הטעה ימינה תוך כדי שהוא מקפיץ פעם אחת, הסתובב וזרק. "כשהוא כדרר, חשבתי שהוא עלול לא לזרוק בזמן. רציתי שהוא יזרוק מיד", אמר היל.
קלארק קבע שהכדור יצא מידו של לייטנר עם 0.2 שניות על השעון, וכוכב דיוק צלף על הבאזר – 103:104 לבלו דווילס שעלו לפיינל פור, קנטאקי נותרה בהלם מוחלט. אולם הספקטרום בפילדלפיה, שהפך מאז לחניון, התפוצץ כמו הר געש בזמן שלייטנר הניף את שתי ידיו, לפני שהופל אל הפרקט על ידי חבריו החוגגים. עם הקליעה ההיא, לייטנר סיים משחק מושלם במלוא מובן המילה עם 10 מ-10 מהשדה ו-10 מ-10 מקו העונשין, בדרך ל-31 נקודות במשחק כולו, בנוסף לשבעה ריבאונדים.
ב-2004 אותו משחק הוגדר על ידי "ספורטס אילוסטרייטד" כגדול ביותר בתולדות כדורסל המכללות. באותה שנה, במלאת 25 שנים להיווסדה, רשת ESPN דירגה את "הזריקה" במקום ה-17 במצעד 100 רגעי הספורט הכי גדולים בחצי היובל שחלף מאז הקמתה.
"חלק ממאמניי הניחו עליי יד אחרי המשחק נגד קנטאקי ואמרו 'כריסטיאן, זה היסטורי. זה משהו שלעולם לא יישכח'. הייתי רק בן 22, לא הבנתי על מה הם מדברים, אבל אין ספק שכך היה במהלך 30 השנים האחרונות", סיפר לייטנר בריאיון שערך בשבוע שעבר. "הדבר היחיד שאני זוכר הוא שלפני תחילת המהלך, אמרתי לעצמי שיש 2.1 שניות, אז אין צורך למהר. חוץ מזה, חשבתי לעצמי 'הלוואי שאצליח לתפוס את הכדור ושגרנט ישלח מסירה טובה. שאף אחד לא יקטע את המסירה'".
לייטנר שיתף בתחושות שחווה לפני אותו מופע אדיר: "הדבר היחיד שהרגשתי היה פחד שנפסיד. ירד מעלינו משקל גדול אחרי שעברנו את סיטון הול במשחק שקדם לכך, בו בובי הרלי היה צריך לשחק נגד אחיו הקטן ועוד כמה חבר'ה מהתיכון שלו, משחק אמוציונלי. ואז זה היה 'אלוהים ישמור, אנחנו צריכים לשחק נגד קנטאקי עכשיו'. פחד היה פקטור מאוד גדול אצלי באותו סוף שבוע, ואולי זה עזר כי אותו איום הוציא ממני את המיטב ועזר לי לא להחטיא במשך כל המשחק".
לאחר שדיוק עלתה הלילה לפיינל פור בפעם ה-13 בהיסטוריה, ששבסקי רחוק שני ניצחונות מאליפות שישית אי פעם, שתהווה – אם וכאשר – אקורד סיום מושלם לקריירה מפוארת של 42 עונות על הקווים של דיוק. אבל מה שבטוח, עונת 1991/92 תישאר לנצח הזכורה ביותר אצל המאמן וכל מי שהיה עד לאותו גמר אזורי, בזכות אותו סל היסטורי של לייטנר.
מה דעתך על הכתבה?