דרק וויליאמס: "רוצים להוכיח שאנחנו שייכים לכאן, ולא הגענו במזל"

המסע הפתלתל שעברה מכבי תל אביב בדרך לפלייאוף, מחר (רביעי, 22:00) נגד ריאל מדריד, עצר בלא מעט נקודות מפתח שהיו יכולות לשנות את העונה כולה, לטוב ולרע. נראה שהמרכזית שבהן אירעה בכמה גזרות מקבילות סביב הדרבי התל אביבי בחצי גמר גביע המדינה. ההדחה הובילה לפיטוריו של יאניס ספרופולוס והחלפתו באבי אבן, ובין לבין התעוררה סערה מסרטון שבו נראו דרק וויליאמס, ג'יימס נאנלי וג'יילן ריינולדס מבלים במסעדה בלילה שאחרי ההפסד – בו העדיף המאמן היווני לוותר עליהם – ואוהדי הקבוצה פרצו בתגובה לאימון והדליקו אבוקות.

– כל זה קרה בסך הכל לפני חודשיים, ונשמע כאילו לקוח מסיפור על קבוצה אחרת או על עונה אחרת.

"אף אחד לא רוצה להפסיד, ואף אחד לא מכוון לזה", מסביר וויליאמס בריאיון מיוחד לוואלה! ספורט. "לא שיחקנו טוב כקבוצה. זה לא היה באשמת השחקנים, ולא אשמת האוהדים, וגם לא באשמת יאניס באותו זמן. היה שילוב רע של כל מיני דברים, ולפעמים זה קורה. היינו במקומות שונים וחיפשנו את הדרך הנכונה למצוא אחד את השני. צריך להבדיל בין דברים אישיים לבין דברים שקשורים לכדורסל. באותה תקופה פשוט לא ניצחנו".

"שיחקתי כבר ברמות הגבוהות ביותר, וחוויתי דברים דומים בקבוצות אחרות. רצינו לשנות את הסיטואציה כקבוצה, רצינו לנצח בשביל עצמנו. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיינו אנוכיים, ופשוט רצינו לגמור את התקופה הרעה הזאת, כולם סבלו. האנשים היחידים שמתאמנים בכל יום אלה השחקנים. לא התקריות שינו את העונה שלנו. החלטנו כקבוצה שאנחנו צריכים לנצח, לא רק בשביל השמות שעל גב הגופיה, אלא גם בשביל השמות שעל החזה. אנחנו פשוט צריכים לנצח. ברגע שהחלטנו שזאת המטרה, הדברים השתנו, ואנחנו בסיטואציה טובה עכשיו".

– מתוך שלושת ההפסדים בדרבי, שותפת רק באחד. כעסת כשספרופולוס הותיר אותך מחוץ לסגל דווקא במשחק הנוקאאוט בגביע?

"ברור שהייתי מאוכזב שלא שיחקתי, אבל המאמן החליט מי לא ישחק ומי לא. אמרתי ליאניס שאני רוצה לשחק במשחק הזה, אבל הוא אמר שלא אהיה בסגל והתאכזבתי כי זה משחק גדול. לא הייתה לי הזדמנות להופיע בהרבה משחקים בליגה. הפסדנו, אבל זה לא היה רק בגלל זה. יש לנו טעם מר בפה מההפסדים להפועל תל אביב. אנחנו רוצים לפגוש אותם שוב, והם יראו קבוצה אחרת לגמרי".

אבל עוד לפני סדרה אפשרית נגד האדומים, שתהיה או לא תהיה, מחכה ריאל לצהובים. בעונה שעברה, כששיחק בוולנסיה, הבלאנקוס אחראים באופן ישיר להדחתו מגביע המלך (ברבע הגמר, כשהוא לא שותף) ומחצי גמר הפלייאוף (1:2 בסדרה, כשלזכותו 4.3 נקודות למשחק). הפעם, הוא מקווה, הכל ייראה שונה לחלוטין.

– עם יד על הלב, אתה מופתע למצוא את עצמך עכשיו בפלייאוף?

"כשהיינו לנו רצף ניצחונות יפה בתחילת העונה ועלינו למאזן 2:6, חשבתי שיש לנו קבוצה טובה מאוד. זה היה בשלב מוקדם מאוד, אבל העובדה ששיחקנו כל כך טוב בלי מחנה אימון גרמה לי להאמין בקבוצה. דווקא אז נכנסנו לרצף של שמונה הפסדים, אבל חשבתי שאנחנו שווים פלייאוף. לקבוצות יש נפילות במהלך העונה, וכן, שלנו הייתה ארוכה יותר משל רוב הקבוצות. אבל נלחמנו בחזרה. גם כשכל הדברים קרו לרעתנו, נשארנו יחד ולא התפרקנו".

– הספקתם לספוג כמה וכמה הפסדים גם עם אבי אבן על הקווים, עד שפרצה המלחמה באוקראינה, ואז קפצתם בדירוג ונכנסתם למומנטום. מה ההסבר שלך לשינוי?

"האמונה שלנו אחד בשני השתנתה. הגישה שלנו במשחקי החוץ השתנתה, והתחלנו להאמין שאנחנו מסוגלים לנצח גם מחוץ לתל אביב. לומדים יותר אחד על השני כשמנצחים בחוץ. יש לנו קהל ביתי נהדר, ההיכל כאן מלא ויש לנו יתרון, וידענו שאנחנו צריכים להביא את האנרגיה המצוינת הזאת גם למשחקים באולמות האחרים. זה בונה אופי של קבוצה. הניצחון בברצלונה היה חשוב מאוד, גם לדירוג בטבלה וגם לביטחון שלנו".

אף שריאל נראית חזקה ממכבי על הנייר ומחזיקה ביתרון הביתיות, קשה לנקוב בפייבוריטית מוחלטת לסדרה הזאת – בגלל המומנטום ההפוך ששתי הקבוצות נמצאות בו. "לפני שהגעתי לכאן היו לי שאלות על הפלייאוף, כי מאוד רציתי כבר להגיע אליו", מודה וויליאמס. "ידעתי שלמועדון הייתה בצורת של חמש או שש שנים ללא הגעה, ועלו הרבה שאלות לגבי זה כשראיינו אותי בסקייפ מהבית. שאלו אותי מה המטרות לעונה הזאת מהמועדון, ואמרתי לאנשים שכל עוד אתה לובש גופייה של מכבי תל אביב, אתה מתחרה על הפיינל פור, זה הסטטוס כאן.

"אתה לא מגיע לעונה חדשה ואומר שאתה מקווה להגיע לפלייאוף. אם היית אומר לי לפני תחילת הדרך שנשחק נגד ריאל בפלייאוף, הייתי חותם על זה באופן מיידי. אנחנו מתרגשים מהאווירה הזאת ומצפים למשחקים האלה, רוצים להוכיח שאנחנו לא כאן במזל. אנשים לא ספרו אותנו ואנחנו עדיין כאן".

– במצב שנוצר, מוגזם לומר שהדחה לפני הפיינל פור תהיה בגדר אכזבה?

"אני לא חושב על זה ככה. כמועדון, אנחנו מרגישים לחץ כשאנחנו לא משחקים טוב – לא רק השחקנים, אלא גם המאמנים והאוהדים. כשאנחנו לא משחקים טוב, כולם מרגישים את זה. אנחנו רוצים להראות שאנחנו שייכים לרמה הזאת ולשמור על המומנטום. יש לנו הרבה ביטחון אחד בשני, וזה מעגל חשוב. אתה מגבה את החברים שלך והם מגבים אותך".

כשמסתכלים על וויליאמס רואים הרבה מאוד קעקועים, אבל שניים בולטים לעין הישראלית: אחד עם המילה "אהבה" בעברית על ידו הימנית, והמילה "לחיות" – גם היא בעברית – על צווארו. "עשיתי אותם בשנה שעברה בספרד, כשהיינו בסגר. רציתי כתובות שאינן באנגלית, ובמקרה יצא שהן בעברית. איכשהו, במזל, יצא שאני משחק השנה בישראל".

התקופות הטובות של וויליאמס הגיעו בריצות של מכבי תל אביב. ב-11 הניצחונות שרשמה בשני הרצפים שלה, הוא רשם 11.7 נקודות עם 1.8 שלשות ב-46 אחוזים, ובשאר המשחקים ירד ל-8.7 נקודות עם שלשה אחת ב-35 אחוזים. "אני לא רוצה לומר שאני הברומטר, ואני לא אוהב לשים את עצמי לפני מישהו אחר או להגיד שאני הסיבה שאנחנו מנצחים", מצטנע האמריקאי. "אני שחקן משמעותי בקבוצה הזאת, בשני צידי המגרש, ואני יוצר מיסמאץ' בהגנה. יש משחקים שבהם אני לא קולע הרבה, אבל יוצר מצבים לשחקנים אחרים. יש דברים שאני תמיד עושה כדי לעזור לקבוצה לנצח. כשאני משחק טוב, יש לקבוצה סיכוי טוב מאוד לנצח. אבל גם אם אני לא משחק טוב, עדיין יש לנו סיכוי. הדבר החשוב הוא תמיד לשחק טוב בהגנה ולקחת רק את הזריקות הטובות".

הקריירה של וויליאמס, שנבחר במקום השני בדראפט ה-NBA ב-2011, הייתה אמורה להוביל אותו למקומות אחרים, אבל בפועל – מלבד השנתיים הראשונות שלו במינסוטה – הוא לא החזיק שתי עונות מלאות באף קבוצה. במכבי תל אביב זה עשוי להשתנות, והצהובים מעוניינים להשאירו. "אני אוהב את המקום הזה. הוא חלק ממסע שאני עושה, ולא הרבה אנשים זוכים לעשות. אני אוהב את מכבי ואת האנרגיה מהקהל, ומרגיש בצורה מאוד בולטת את ההבדל לעומת ספרד בהתמודדות עם המגיפה. אמרתי לכם בתחילת העונה שאני רוצה להגיע לפלייאוף, והגענו. עכשיו זה הזמן שלנו להגיע למטרות נוספות".