אבי אבן פתח את סדרת הפלייאוף הראשונה בחייו בהפסד, ומכבי תל אביב שלו צעדה אמש (רביעי) ביתרון במשך 61 שניות בלבד לאורך המשחק כולו, אבל מאמנה כבר יכול לזקוף לעצמו מחמאה ברנז'אית לא קטנה: האיש גרם לפאבלו לאסו לפנות לעולם התחבולה והמניפולציה, כפי שמעולם לא עשה קודם לכן.
תקציר אירועי הימים האחרונים: בין הפסד לתבוסה, התכנסה ריאל מדריד לאסיפת חירום קשה ולכאורה חשאית – כך דיווחו המדווחים. היה גם מי שדאג להבהיר שלצהובים אין בכלל ממה לפחד. תומא הרטל וטריי תומפקינס נחתכו. או שאולי בעצם לא. וחזרו להתאמן. ועמדו לשוב לסגל. ואולי, שוב, בעצם לא. פעולות ההסחה, שמנעו מאבן את האפשרות לדעת באמת לאיזו יריבה להתכונן, עבדו. אבל ההפתעה – כיאה להפתעה – הגיעה מהכיוונים הכי לא צפויים.
ריאל משמשת הוכחה לכך שהקלישאה הגורסת כי "בכדורסל אין ואקום" היא, ובכן, שקר אחד גדול. במשך שנה וחצי לא הצליחה האימפריה הספרדית לגייס את האנשים שימלאו את הוואקום שהותיר פקונדו קמפאסו בנטישתו ל-NBA, ובהתאם לכך נראו התוצאות שהשיגה בחלק גדול מהזמן; עובדתית, היא לא זכתה בתואר בהיעדרו של הרכז הארגנטינאי.
מאז השעייתו של הרטל, דאג לאסו להבליט בצורה כמעט מופגנת את חוסר האמון שלו בנייג'ל וויליאמס גוס. בשלושה משחקים הוא נתן לו 17 דקות (במצטבר), והפסיד שלוש פעמים, עד שגילה אותו מחדש השבוע. הרמזים ניתנו בניצחון הליגה על בראוגן, ואתמול הפגין האמריקאי את מה שהיה אמור לעשות כל העונה: הוא ניפק שורה של 27 דקות, 11 נקודות, ארבעה ריבאונדים ושמונה אסיסטים – ובמילים אחרות: סדר, ורסטיליות, אסרטיביות וכישורי ניהול, שהיו כל כך חשובים ונדרשים בזמן שסרחיו יוי מסיים ללא סל.
אגב, הפעם הקודמת שבה הווינר הספרדי הוותיק השלים ערב נטול נקודות במשחק פלייאוף אירעה בגמר 2014, נגד מכבי תל אביב כמובן.
ויש עוד ואקום אחד שלא התמלא, ועליו פחות מדברים. קוראים לו ג'ייסי קארול. הקלע האולטימטיבי של ריאל לא חזר אליה מאז הקיץ, למרות שבגיל 38 היה שווה עדיין 9.4 נקודות בממוצע ביורוליג. שורת שחקנים התבקשה להחליפו בעמדות הגארד/פורוורד: פאביין קוזר, רודי פרננדס, אדם האנגה, אלברטו אבלדה וג'פרי טיילור יצרו עומס במשבצת הזו, וללאסו הייתה סיבה להאמין שלפחות אחד מהם יפרוץ ויתעלה בכל ערב נתון.
רק שזה לא ממש קרה, ולכן ריאל נותרה עם הקו הקדמי הטוב והמאיים באירופה – אבל עם קו אחורי זקן, לא עקבי, בלתי יעיל בעליל ועם מושג קלוש כיצד להפעיל את הסנטרים האימתניים שממתינים לו בצבע. הספרדים דורגו במקום ה-13 העונה ביורוליג באחוזים לשלוש, ואולי צדקה מכבי כשהימרה (אם הימרה, ולא סתם החליטה לא לשמור) על הזריקות שלהם מחוץ לקשת בתחילת המשחק. בדגש על תחילת המשחק.
בתזמון ראוי להערכה, לאסו קיבל פריצה והתעלות מהסווינגמנים שלו – לא מאחד, אלא מכולם יחדיו. עוד במחצית הראשונה קוזר, אבלדה, פרננדס והאנגה צלפו שמונה שלשות וחיברו 32 נקודות. שמונה שלשות במחצית? שלוש מהן נקלעו בתוך 50 שניות בשלהי הרבע השני, כדי להפוך שוויון 34:34 ליתרון 34:43.
שלוש השלשות הללו הגיעו מאסיסטים של וויליאמס גוס. בירידה להפסקה עמד האמריקאי על שישה כאלה; שישה יותר מהרכז שמנגד, קינן אוואנס, ושישה – בדיוק כמו מכבי תל אביב כולה.
ההימור, בין אם מודע ובין אם לא, על הקליעה החשודה של הבלאנקוס – הניב פחות תוצאות מהשקעת כספים בבטים על פרטיזן בלגרד ביורוקאפ. ואז נשאלת השאלה לאן נעלמו ההתאמות שהצהובים בכחול היו אמורים לבצע, אחרי שהתברר כי יריבתם עומדת בפני ניפוץ תקדימים היסטוריים. למעשה, עם 16 שלשותיה מ-29 ניסיונותיה, היא הייתה רחוקה קליעה אחת בלבד משיא השלשות למשחק פלייאוף ביורוליג.
המילה הלעוסה והמאוסה הזאת, "התאמות", היא זו שטומנת בחובה כל כך הרבה תשובות ופתרונות לשאלות הקשורות בניהול סדרת פלייאוף. כאן מגיע המבחן של אבן, וכאן עלול לבוא לידי ביטוי חוסר הניסיון שלו מול אחד השועלים המתוחכמים בזירה.
אז בזמן שכולם חיכו לשובו של הרטל, לאסו גילה רכז חדש בסגל שלו – והפקיד סוף סוף את המפתחות בידי וויליאמס גוס; ובשעה שמדריד התרפקה על הגעגוע לקארול, באו שלושה שחקנים ותיקים ודי הכפילו את הממוצעים שלהם: קוזר קפץ מ-8.1 נקודות בערב ל-20 אתמול, פרננדס זינק מ-6.2 ל-12 והאנגה צמח מ-5.6 ל-11.
אלה היו 624 מילים שמהן ריאל יכולה לשאוב עידוד, שמנפקות הסבר מדוע היא זו שצועדת ביתרון 0:1, ושמדליקות לא מעט נורות אדומות מבחינתה של מכבי תל אביב. אבל היה גם צד אחר למשחק הזה, שממנו ניבט זיק של תקווה ואופטימיות עבור האלופה הישראלית.
כשדיוויד בלאט אימן את הצהובים, הוא הציב בפני שחקניו כלל אצבע: כל עוד סופוקליס שחורצאניטיס על המגרש, הוא צריך לגעת בכדור בכל התקפה. לא בהכרח לסיים תמיד, ולא תמיד לעצור הכל ולהביט בו נאבק בפוסט אפ, אבל עליו להיות מעורב בצורה כזו או אחרת בכל פוזשן. וגם אם זה לא קרה בפועל במאת האחוזים – הרי שהמסר של המאמן הועבר והשיטה הוטמעה.
אדי טבארס שונה מהיווני כמעט בכל אספקט של המשחק ושל החיים, מלבד שניים – היתרון הפיזיולוגי והדומיננטיות הממגנטת. ומה שריאל עושה איתו העונה, זו רשלנות פושעת במושגי כדורסל. לגעת בכדור בכל התקפה, א-לה סופו ובלאט? ברבע הראשון קיבל הסנטר האימתני מכף ורדה שלוש מסירות בלבד. וכשהוא הוחלף בוונסן פוארייה, עוד שחקן שיכול להיות הציר המרכזי של כל קבוצה וקבוצה באירופה, גם הוא נע ונד בין ההגנה להתקפה בחוסר מעש ובתסכול בולט. הצמד טבארייה סיים את המשחק עם שש נקודות משותפות, שבע זריקות מהשדה ב-42%, אפס ביקורים על קו העונשין, שבעה ריבאונדים, אסיסט וחמישה איבודים.
אז נכון, בערב שבו קבוצה יורה 16 שלשות, היא לא באמת זקוקה למשחק פנים, כפי שהוכח אתמול; בוודאי לא כשהסנטר המוביל בצד היריב, אנטה ז'יז'יץ', סוגר את משחקו החלש בקריירת היורוליג (מדד 2-), ויסלח לנו רומן סורקין שהפגין בכורה לא פחות ממעולה בפלייאוף.
ואת זה, ככל שהדברים תלויים בה, תקווה מכבי תל אביב למנף בתפר הקצר שנותר לפני המשחק השני בסדרה. אז נכון, משחק שבו קבוצה סופגת כל כך הרבה שלשות, ולא מוצאת פתרונות ברבע הרביעי לאותן בעיות שתקפו אותה החל מהרבע הראשון, נושא עימו תמרורי אזהרה על תיאום הגנתי לקוי, רכות ואפילו עצלנות; והוא ממחיש דבר נוסף: ריאל עשויה/עלולה לשלם ביוקר על תצוגת השלשות הפנומנלית שלה. אם וכאשר הבלאנקוס לא ייהנו מיום קליעה כה מושלם, ליריבתם יכול להיות צ'אנס אמיתי לנצח ולגנוב את יתרון הביתיות.
כדי שזה יקרה, ייאלצו התל אביבים לבצע עוד כמה שינויים, ובראשם – כל מה שקשור בג'יימס נאנלי. האיש, שהפך לפנים של הקאמבק העונתי, עמד בחמשת המשחקים הקודמים על 16.4 נקודות, פגע ב-65% לשתיים וב-52% לשלוש, והגיע למדד ממוצע של 22. אתמול הוא קלע את הסל הראשון שלו במשחק רק בדקה ה-13 (וגם זה, ממהלך שאינו קשור בשום צורה לתרגיל או למהלך קבוצתי). שיפור רגעי ברבע השלישי הביא אותו לדאבל פיגרס, אבל מספריו – 11 נקודות, 25% מהשדה ומדד 10 – היו רחוקים מלהזכיר את מה שאבן צריך ממנו.
סדרות פלייאוף, מטבען, משקפות בצורה בולטת את הרושם שהותיר יום האתמול. איש אינו נותן כרגע סיכוי לאולימפיה מילאנו להתאושש מההשפלה הביתית לאנאדולו אפס; מעטים מאמינים שמונאקו, אחרי תבוסה מהדהדת ב-17 נקודות בהיכל השלום והאחווה, מסוגלת להקשות על אולימפיאקוס; ולפתע, כשמכבי תל אביב סוחבת הפסד דו ספרתי לריאל, הדיבורים על מצ'אפ פתוח נשמעים מעט רחוקים מהמציאות.
אבל ככה זה תמיד, ולרשמים האבסולוטיים יש נטייה להתהפך ברגע. אז הנה הימור מסוכן, אך גם מושכל: אחת משלוש המפסידות הללו (אם לא יותר) תחזור לחיים עוד לפני המימונה. חג שמח.
