ספק אם יש אוהד הפועל חולון שליבו לא התמלא התרגשות כשטיירוס מגי סיכם על שובו לקבוצה, לפני כשלושה חודשים. אבל נראה שיש לפחות אחד שאמור היה להילחץ מהסיטואציה המפתיעה. "כשהעונה שעברה הסתיימה עבורי, בגלל שנפצעתי, היה אוהד שכתב לי: 'אני כל כך אוהב אותך, אני רוצה שתחזור לכאן בעונה הבאה, אני אתן לך את החברה שלי, אני אתן לך את אחותי'… לא עניתי לו, אבל צחקתי. זה הדבר הכי מטורף ששמעתי".
– נו, וכשחזרת, יצרת איתו קשר?
"אני לא יכול לעשות את זה, אני גבר נשוי", צוחק מגי.
והיה עוד אחד שאמור היה להילחץ מהקאמבק. הוא יושב לצידו בעמדת הריאיונות, ולא מפסיק לצחוק איתו; חולק עימו את הקו האחורי, ולא מפסיק ליהנות מהשילוב ביניהם על המגרש. זהו ג'ו רגלנד, שאיכזב בפתיחת העונה והיו אף שמועות ורינונים על שחרור אפשרי שלו. אלא שמאז הכל התהפך, והערב (שישי, 19:00) יובילו השניים את חולון להופעה היסטורית בחצי גמר ליגת האלופות, נגד טנריפה.
– ג'ו, כשטיירוס חזר, חששת שעומדים לחתוך אותך?
"בחיים לא חשבתי על זה", נשבע רגלנד. "אני משחק כבר עשר שנים, הייתי ברמות הגבוהות, אני יודע מה אני מביא למגרש. אז זה לא עבר לי אפילו בראש. ההגעה שלו הורידה ממני לחץ, אבל בעיקר עזרה לקבוצה להתחבר. עד שהוא בא, לא היינו עקביים כקבוצה, ובגלל שאני הרכז – אז זה בלט יותר אצלי. לא הייתה לנו כימיה טובה, פיטרו את המאמן. זה פגע בכולנו, וגם בי. יחד איתו, כולם משחקים טוב יותר, והכל התחיל לזרום".
מגי: "ג'ו הוא כנראה הרכז הכי טוב ששיחקתי לצידו, עם אינטליגנציית המשחק הכי גבוהה. הוא מבין את המשחק. אחרי המשחק, לפניו, ולפעמים גם בהפסקת המחצית, הוא כבר נכנס לסינרג'י, בודק סטטיסטיקות ומתכנן מה לעשות נגד השחקן הזה והיריב ההוא. הוא הופך הכל לקל יותר. כרכז, כל העיניים היו עליו. וברגע שבאתי, לקחתי ממנו חלק מתשומת הלב, והתמזגנו יחד".
רגלנד: "צריך לתת קרדיט גם לאדם סמית'. ברגע שהתחלנו לזרום כקבוצה, תראו מה נהיה ממנו. הכל עובד בצורה יותר חלקה, וזה עניין קבוצתי".
מגי: "יש לנו קבוצה מיוחדת. בכל ערב שחקן אחר יכול להתבלט ולהצטיין, ולפעמים זה קורה לשני שחקנים במקביל. כשאנחנו מזהים שמישהו חם, אנחנו הולכים איתו ולאף אחד אין בעיה עם זה. זאת קבוצה ללא אגו, ואף אחד לא חושב על עצמו. כולם מבינים שאם ג'ו טוב, נלך איתו. ואם אדם טוב, נדאג שהוא יקבל את הכדור. זה בא עם הניסיון".
רגלנד: "כרכז, אני צריך לבחור את הימים שבהם אני לוקח את המשחק עליי. כי אם טיירוס טוב, אני צריך לדאוג לו. העבודה שלי היא לשלוט במשחק. אני יכול לקלוע 25 נקודות, אבל זה לא יעזור לקבוצה, ולא ישמח את השחקנים שלידי, ולא יגרום להם לרוץ מהר יותר למתפרצות. למדתי את זה בשלב מאוחר בקריירה שלי. בהתחלה, כשהיינו משחקים אחד נגד השני, הייתי רק זורק, נכון?".
מגי: "כן, היינו אומרים בקבוצה 'תנו לו לקלוע 30 נקודות'".
רגלנד (32) מבוגר ממגי (31) בשנה וחצי, והעונה הם משחקים יחד בפעם הראשונה, אף שההיכרות בהם ארוכה ומעמיקה. "כשהיינו בני 20 ו-21, ג'ו שיחק בוויצ'יטה סטייט, אני הייתי בקולג' קהילתי קולג' והם גייסו אותי", נזכר מגי. "כשהגעתי לשם, הפך לחונך שלי והסתובבנו הרבה יחד. אחר כך שנינו יצאנו לאירופה, ושיחקנו לא מעט פעמים אחד נגד השני".
רגלנד: "לפני כמה שנים, באיטליה, אפילו יצא לנו להיות אחד מול השני משהו כמו עשר פעמים בעונה אחת".
– תיבלתם את המצ'אפ ביניכם בטראש טוק?
מגי: "לא, לא. אבל שמרנו אחד על השני. זה כיף לשחק נגד מישהו שאתה מכיר הרבה זמן".
רגלנד: "כבר התרגלנו לזה".
– ודמיינתם שתתאחדו דווקא בישראל?
מגי: "בקיץ שיחקתי עבור האוניברסיטה שלו בליגת ה-TBT, והוא בא לצפות בי, אז היינו יחד".
רגלנד: "אני לא שיחקתי, כי אני חייב לשמור על הגוף שלי. אני לא צעיר כמוהו".
מגי: "ואז ג'ו סיפר לי שהוא עובר מהפועל אילת לחולון. אמרתי לו שהוא ייהנה, וחשבתי שזה יהיה נהדר אם נקבל הזדמנות לשחק יחד. והנה, עכשיו זה קרה".
רגלנד: "שוחחנו במהלך העונה, כשהוא שיחק בסן פאבלו בורגוס, ודיברנו על הקבוצה שלו ועל הקבוצה שלנו, והדברים פשוט קרו. בשבילי, זה רק הוסיף מימד של התרגשות. בקיץ היה מישהו שאמר לנו 'אתם, שניכם, אתם חייבים לשחק כאן יחד!'".
כ-1,000 אוהדים ילוו את חולון בבילבאו, והם מקווים להיות גם בגמר ביום ראשון. רגלנד ומגי מודים שהם שומעים היטב את העידוד מהיציעים, אם כי מתברר שהם לא מבינים את כל משמעויות המילים, בעיקר מצד הקהלים היריבים.
– מה שיר האוהדים האהוב עליכם?
מגי: "'הו הא', לא זוכר איך זה הולך"…
רגלנד: "אני אוהב ששרים לגיא פניני, שמעודדים אותו ומכבדים אותו, הוא ותיק".
מגי: "הוא בן 38, הוא הסבא של כולם בקבוצה. אבל הוא מקבל כבוד גם מקהלים של קבוצות אחרות, גם אם הם שורקים לו בוז".
– אתה חושב?
רגלנד: "בטוח".
מגי: "ברור".
– אתם יודעים מה שרים לו בירושלים?
מגי: "אין לי מושג, אבל אני יודע שזה חייב להיות משהו מכובד, כי מכבדים אותו בכל מקום שאליו הוא הולך. אתה יכול לאהוב או לשנוא אותו, ובסוף היום הוא עדיין יהיה גיא פניני".
– כמה זמן הוא עוד ימשיך לשחק לדעתכם?
רגלנד: "אני מהמר שעוד שנתיים".
מגי: "כן, עד גיל 40".
רגלנד: "לא דיברתי איתו על זה, אני סתם מנחש. הוא יכול לשחק גם עוד חמש שנים עם הסגנון שלו, כי הוא משחק עם הראש. הוא לא זקוק לאתלטיות".
בעונה שעברה הודחו מגי וחולון ברבע הגמר בידי סן פאבלו בורגוס, שאליה הוא עבר בקיץ; טנריפה הביסה לפני שנה וחצי את הפועל ירושלים בפיינל אייט, ולאור הסוויפ שספגה מכבי תל אביב מריאל מדריד בשבוע שעבר ביורוליג – קשה להתעלם מהקושי שמערימות הקבוצות הספרדיות על הישראליות. השניים מכירים מקרוב את ליגת ה-ACB ומנסים לנתח את הסיבה.
"הקבוצות מספרד קשוחות", אומר מגי. "הן תמיד מגיעות לפיינל פור ולפיינל אייט בליגת האלופות, הן קבוצות טקטיות שלא מפסיקות להניע את הכדור. כל אחד יודע את מקומו, יודע כמה הוא ישחק ומתי, וכשהוא נכנס הוא נותן את כל מה שיש לו".
מגי בחר בגופייה מספר 25 בגלל אימו, ולרגלנד יש חיבור מיוחד לסיפרה 1 שאותה הוא לובש. "אני אוהב כדורסל מאז שאני בן 4 או 5, ואני זוכר את פני הארדוויי בתור השחקן האהוב עליי בגיל הזה. לכן בחרתי בגופייה שלו. אחר כך הגיע אלן אייברסון, שבשבילי הוא מקור להשראה, החלוץ של הגארדים הנמוכים כמוני, ואפילו לבשתי את הסיפרה 3 במשך עונה אחת, אבל אני חייב להודות שזה מרגיש כמו זלזול וחוסר כבוד ללבוש את הגופייה שלו. יש גופיות שפשוט צריך להפריש ולהוציא לחלוטין משימוש".
מגי: "כן, כמו 23".
השניים מכתירים את סטיב זאק לשחקן המצחיק בקבוצה, ומכנים את סמית' "הרוצח השקט שלנו". מהשאלות על המתלבש הגרוע ביותר ("עוד לא היינו במקום שבו נדרשנו ממש להתלבש", טוען מגי) ועל מי שמתקלח הכי הרבה זמן ("אני לא בודק אף אחד, רק עושה מה שאני צריך והולך", צוחק רגלנד) הם מתחמקים. אבל יש דבר אחד שנותר בעיניהם בגדר תעלומה.
– ניצחתם כבר את גיא גודס בתחרות שלשות?
מגי: "לא, לא, עוד לא ניסינו להתחרות איתו".
רגלנד: "אני עוד מחכה לראות אותו זורק את הכדור".
מגי: "הוא נוגע קצת"…
רגלנד: "לפעמים אני אוהב למסור לו, כדי לראות את התחושה שלו ואני רואה שיש לו גישה טובה לכדור".
– הוא נחשב לאחד הקלעים הכי קטלניים בהיסטוריה של ישראל.
מגי: "הוא גם היה שומר טוב, לא? אוקיי, אנחנו נעשה את התחקיר שלנו".
רגלנד: "צריך לבדוק את זה".
– מה הדבר הראשון שאתם מחפשים בדף הסטטיסטיקה אחרי משחק?
מגי: "איבודי כדור".
רגלנד: "אני תמיד אומר – אל תראה לי כלום, רק את האיבודים והריבאונדים, ואני כבר אגיד לך מי ניצח במשחק".
– אתם מדמיינים את יום ראשון בלילה, אחרי הגמר בבילבאו?
רגלנד: "אתה חייב לדמיין את זה"…
מגי: "…אבל אסור לך לחשוב מעבר למשחק הקרוב. אנחנו צריכים להתרכז בחצי הגמר. בשנה שעברה הגענו לפיינל אייט, ועכשיו לפיינל פור, ואנחנו צריכים להמשיך להתקדם".
– יום שני, נוחתים בארץ. מה הדבר הראשון שתעשו?
שניהם: "נחגוג עם האוהדים! בשביל זה אנחנו נוסעים".
