אליפות אירופה 2003 הוזכרה פעמים רבות במהלך הקיץ בטקסטים שנכתבו בעברית. תחילה מתוך תקווה – שלראשונה זה 19 שנים נבחרת ישראל תגיע לרבע הגמר – ואחר כך מתוך ייאוש (בכל זאת, כבר 19 שנים לא הגענו לרבע הגמר). אף שחלפו כבר עשרה ימים מאז הודחו הכחולים-לבנים והשחקנים התפזרו לקבוצותיהם לקראת העונה החדשה, יש מי שמתעקשים עדיין לזכור ולהזכיר את היורובאסקט ההוא מלפני שנות דור בשבדיה.
אלו הם אוהדי מכבי תל אביב, שרואים כיצד הרכז החדש שלהם לורנזו בראון סוחב – בניגוד לציפיות – את ספרד לפודיום. הם מתקשים להימנע מההקבלה המתבקשת, ואולי מעט יומרנית: גם בקיץ 2003 היה לקבוצתם רכז חדש, שהפך צהוב עוד לפני שהיריבות העשירות הניחו עליו את ידיהן, ואז הגיע לאליפות היבשתית, הצעיד את נבחרתו לזכייה וכיכב כל הדרך לתואר ה-MVP. בפעם הקודמת היה זה שרונאס יאסיקביצ'יוס, והוא המשיך כדי להוביל את מכבי לתואר היורוליג. האם זהו סימן לבאות?
הסיטואציות שבהן הגיעו בראון ושאראס לתל אביב דומות במידה מסוימת, ומסתתרים מאחוריהן גם לא מעט הבדלים. הרכז הליטאי חתם במכבי באופן די מקרי; אחרי שהיה חלק מזכייתה ההיסטורית של ברצלונה בגביע אירופה, הוא אמור היה לחתום בוולנסיה, אבל חילוקי דעות וחוסר ודאות בנוגע לחוקי הזרים בליגה הספרדית הותירו אותו באפילה, שאותה ניצלה האלופה הישראלית דאז כדי להחתימו.
גם בראון היה אחד הרכזים הבולטים ביורוליג בעונה החולפת, כששיחק באוניקס קאזאן ונראה שהיה בעיצומו של מסע שיוביל אותה לפחות לפלייאוף. הוא עמד על 13.6 נקודות ו-6.1 אסיסטים למשחק, ופלישת הצבא הרוסי לאוקראינה תפסה אותו בכושר אישי נפלא (18.2 ו-7 בהתאמה בארבעת המשחקים האחרונים) כשקבוצתו הורחקה מהמפעל. רבים ציפו לראות אותו חותם בריאל מדריד המתחדשת, בפרט לאחר שקיבל את הדרכון הספרדי, אבל מכבי מיהרה ו"נעלה" אותו עוד לפני שקבוצות אחרות יבחינו במתרחש.
אם ספרד תנצח הערב (ראשון, 21:30) את צרפת ותוכתר לאלופת אירופה בפעם הרביעית, בוחרי ה-MVP ייקלעו לדילמה לא פשוטה: האם לבחור בווילי הרננגומס, שמוליך את הנבחרת במדד, נקודות וריבאונדים, או ללכת על בראון – שאינו רק מלך האסיסטים שלה, אלא גם האס שלה ברגעי ההכרעה?
* בניצחון הדרמטי בהארכה על ליטא בשמינית הגמר, בראון היה אחראי באופן ישיר ל-17 מ-19 הנקודות של ספרד בהארכה; 12 קלע בעצמו, חמש נוספות הגיעו מאסיסטים שלו, ורק השתיים האחרונות (שבאו מקו העונשין בגארבג' טיים) התקיימו בלעדיו. את המשחק הוא סיים עם 28 נקודות ושמונה אסיסטים.
* הקאמבק מול פינלנד ברבע הגמר המחיש אולי את חשיבותו של הרכז המתאזרח. הרננגומס להט עם 27 נקודות, אבל דווקא ביום קליעה לא גדול (עשר נקודות, 0 מ-2 לשלוש) בראון היה שם כדי לחולל את המהפך: הוא סיים עם תשעה אסיסטים במחצית השנייה בדרך ל-11 במשחק כולו.
* בדרך לזכייה בכרטיס לגמר, בראון היה האיש בה"א הידיעה של סרג'יו סקאריולו מול גרמניה. הוא צלף 29 נקודות (8 מ-10 לשתיים) בחצי הגמר, כש-11 מתוכן הגיעו ברבע הרביעי והדרמטי.
* בכלל, בשלושת משחקי הנוקאאוט עד כה עמד הרכז על 22.3 נקודות, 8.3 אסיסטים ו-14 מ-14 מהעונשין. בטורניר כולו הוא עומד על 15.4 נקודות, 7.1 אסיסטים ו-84.6% מהקו.
המסע של שאראס אל עבר תואר ה-MVP היה מעט שונה. רבות דובר ונכתב על סגולותיו הווינריות ועל טונות הקילר אינסטינקט שבגופו, אבל המספרים מספרים סיפור מעט שונה בנוגע להופעותיו ביורובאסקט 2003.
בדומה לבראון, גם יאסיקביצ'יוס מצא את דרכו לתרום בימים חלשים יותר באמצעות עזרה לחבריו. הוא לקח את זה צעד קדימה והיה מלך האסיסטים של הטורניר כולו עם 8.2 למשחק; אבל תצוגות של 29 ו-28 נקודות לא היו לו במאני טיים. בשני המשחקים החשובים בטורניר הוא פגש את הפיינליסטיות של הערב: בחצי הגמר נגד צרפת עמד על 4 מ-11 מהשדה (אבל היה רחוק רק שלושה אסיסטים מטריפל דאבל) ובגמר מול ספרד נתקע על 2 מ-8, ובסך הכל עמד על 14 נקודות בממוצע.
אגב, לאורך ששת משחקי הטורניר בשבדיה – פחות מהתשעה שבראון עובר בימים אלה – ירד שאראס רק פעם אחת מדאבל פיגרס. זה קרה בטיול לניצחון 62:94 על ישראל בשלב הבתים, כשנדרש לקלוע רק חמש נקודות (2 מ-9 מהשדה) מול חבריו החדשים טל בורשטיין, גור שלף, דריק שארפ, יותם הלפרין ויואב ספר.
