1. כדורסל משחקים 40 דקות, ובסוף ג'ונדי מנצח
שני משחקים עברה מכבי תל אביב בתוך 48 שעות. שניהם היו מותחים, צמודים ודרמטיים, ובשניהם היא ניצחה. כלומר, שרדה. כשג'ון דיברתולומיאו היה על הפרקט, היא הביסה 80:118 את אולימפיאקוס והפועל תל אביב; וכשהוא סופסל, היא הובסה בידיהן 94:67. מדד הפלוס/מינוס הוא בעייתי, והתמונה שניבטת ממנו חלקית; אבל בשני משחקים, שכל אחד מהם מסתיים בפער של שני סלים, הנתון הזה הוא בלתי נתפס. 38+ איתו, 27- בלעדיו. הבדל של 65 נקודות. כמו שתי קבוצות שונות.
והנה עוד נתון בעייתי:
24, 25, 20, 22, 21, 26, 21, 27, 20, 27, 22, 24, 22.
במשך 13 רבעים רצופים לא הצליחו הצהובים להוריד את יריבותיהם מ-20 נקודות, עד שהגיע הרבע הרביעי אמש (שלישי). מכבי ניצחה בו 15:27 בנקודות, 7:14 בריבאונדים ועצרה את יריבתה המתואמת להפליא על שלושה אסיסטים לעומת שישה איבודים. סשה וזנקוב, שסגר דאבל-דאבל כשעשן הנקניקיות (כן, פעם זה היה אחד ממאפייני ההיכל בהפסקת המחצית) עוד לא התפזר, נתקע על 0 מ-4 מהשדה ומדד שלילי של 5- במאני טיים.
וזה, ובכן, הניצחון המשמעותי, החשוב והמרשים ביותר שהשיגו הקטשים עד כה העונה. לא רק בגלל שחזרו ממינוס 12 ב-12 הדקות האחרונות (הלוא הם כבר פיגרו ב-19 הפרש מול מונאקו וב-13 נגד וילרבאן לפני שניצחו), אלא בגלל זהות ואיכות היריבה, קטיעת רצף ההפסדים המאיים – ולא פחות חשוב מכך: זהות האנשים שהביאו את הקבוצה לחוף מבטחים.
2. הפתרון לעמדה 4 הגיע מעמדה 3
עוד לפני שהעונה החלה, עסק עודד קטש בחיפוש אחר פתרונות כלאיים למשבצת הפאוור פורוורד הבעייתית בקבוצתו. תחילה התמסר לצמד הסנטרים שלו, אבל הצבתו של אלכס פויתרס בשטח המחיה הכל כך לא טבעי שלו, באזור קו העונשין, עשתה לו עוול; מאז נרשם שיפור, כשרומן סורקין החליף למעשה את ג'וש ניבו, ונטייתו להסתובב ולנוע מבחוץ פנימה איפשרה לפויתרס להתקרב לאזור הנוחות שלו; בונזי קולסון הכניס לא מעט אנרגיות ודינמיות למשחק ההתקפה כשתופקד כמספר 4, אבל גרם למאמנו לשלם מחיר הגנתי.
בסופו של דבר, האחראי לפקק ההחלטות הזה הוא ג'רל מרטין. במשך שנים ארוכות נטלה מכבי תל אביב את ההימור הקבוע שלה על עמדת הרכז, ובקיץ האחרון עירבבה מחדש את הקלפים; היא הלכה על שני גארדים מוכחים ויקרים, והעבירה את הסיכון לאזור הצבע. בשוק בעייתי מלכתחילה, שבו הפאוור פורוורדז המעטים שנחשבים בטוחים התרכזו במספר מצומצם של קבוצות (וזנקוב באולימפיאקוס, ניקולה מירוטיץ' הפצוע בברצלונה, גרשון יאבוסלה בריאל מדריד, ניקולו מלי ויוהאנס פוגטמן באולימפיה מילאנו, לוק סיקמה באלבה ברלין), היא שמה את הז'יטונים על מרטין נטול הניסיון האירופי.
וכיאה למי שמתעסקת עם ז'יטונים, היא שילמה על כך. לעיתים מרטין נראה אבוד ומבולבל, וברוב המקרים הגיע לזריקות נוחות מהשלוש – אבל החטיא (למרות שהקליעות הללו אמורות להיות סימן ההיכר המרכזי שלו). נדמה היה שעל הצהובים נגזר להיות מוגבלים ובעלי איברים מתוחים בשל החיסרון המשמעותי בעמדה הזאת. ואולי לא רק "נדמה היה"; ערב אחד, מוצלח ככל שיהיה, עדיין אינו מעיד על פתרון.
מרטין היה השחקן ה-21 שקיבל הזדמנות לעלות אתמול לפרקט, ויש לו מניות זהב בניצחון הזה. הקליעות שלו הגיעו בזמן (2 מ-9 לשלוש עד אמש, 2 מ-4 לשלוש אמש), הסגירה שלו לריבאונד ההתקפה ניטרלה את היתרון המובנה של אולימפיאקוס בצבע, ולרגע התברר כמה יכולים החיים להיראות פשוטים עם פתרון הולם בעמדה מספר 4.
כלומר, בערך: את רוב התועלת הפיק קטש ממנו דווקא כסמול פורוורד, לצידם של ניבו ופויתרס. בדקות שבהן הרכב שלושת הגבוהים היה על המגרש, מכבי ניצחה 0:7 בריבאונדים ועמדה על יתרון של 15 לעומת 3- במדד. וזה מדהים במיוחד, כי מרטין (16+ במדד הפלוס/מינוס אתמול) הוא האיש שעומד אצלה בתחתית הסולם (36- לאורך העונה).
3. הולינס, נעים להיזכר
בכלל, היה זה יומם של האנדרדוגז. אם מרטין יכול להיחשב בקלות לפלופ, מה נאמר על אוסטין הולינס, שנשכח יותר מדי פעמים? דיברתולומיאו אינו היחיד שעולה מהספסל ומביא איתו בוסט של אנרגיה, משל היה משקה איזוטוני מהלך; גם הסווינגמן המנוסה יודע היטב את המלאכה, וביצע אותה לא פעם – רק כדי למצוא עצמו שוב ושוב לא משותף. והנה, גם אתמול הוא היה שם כשהזדקקו לו.
אם מכבי תל אביב יצאה מהערב הזה כשהרוויחה לחיקה את הולינס ומרטין, המשמעות לכך תהיה גבוהה יותר מעצם הניצחון עצמו. ויש עוד אחד שהיא צריכה לחבר אליה, באופן תמוה משהו: לורנזו בראון. מהמפלצת שפתחה את העונה נותר איזשהו צל אפרורי. הכל יחסי, כמובן, וצריך להילקח בפרופורציה. מדובר עדיין באחד הרכזים הטובים באירופה, ומתוך האנמיות הוא הצליח לתרום אתמול 16 נקודות, חמישה ריבאונדים ושישה אסיסטים.
אבל משהו בשפת הגוף של בראון מעביר מסר מדאיג בתקופה האחרונה. ייתכן שמדובר בנפילת מתח ו/או בנסיגה זמנית וטבעית אחרי הקיץ המופלא ביורובאסקט וההייפ האדיר בתחילת העונה; אולי ההיקלעות לרצף ההפסדים הביאה לכך, וייתכן שיש עדיין השפעות לימי המחלה שתקפו אותו לפני המשחק מול ברצלונה; כך או כך, בשבועות האחרונים זהו לא אותו הבראון. גם אמש, וגם בסיומו של הדרבי, כששרשרת השחקנים קפצה וחגגה עם האוהדים, הוא עמד ונמוג מאחורי כולם.
כל זה, כאמור, לא הפריע לבראון להיות הילד עם האצבע בסכר ברגעים הקשים. הוא סבל מפתיחה גרועה (אפס נקודות ברבע הראשון)? ברבע השני, כשאולימפיאקוס איימה לברוח, קלע תשע; שוב נגרר לאנמיות לאחר ההפסקה (אפס נקודות ברבע השלישי)? בדקות ההכרעה ברבע הרביעי שוב התעורר (שבע נקודות). מחר הוא חוזר לפיוניר, למפגש עם האקסית משכבר הימים – הכוכב האדום בלגרד. זה בוודאי לא יכול להיות רע. תשאלו את ווייד בולדווין, שקלע אתמול 22 נקודות, 16.5 יותר משהיו לו בימיו בפיראוס.
4. הגנה, התלהבות, ביתיות, בלגרד?
מבחינתה של אולימפיאקוס, לא מדובר באסון גדול. בזמן שמכבי תל אביב מחפשת עדיין את ניצחון החוץ הראשון שלה, היוונים ספגו הפסד ראשון מחוץ להיכל השלום והאחווה, וזה קרה להם "במגרש שבו הרבה קבוצות עוד ישאירו נקודות", כמאמר המאמנים בשנות ה-80.
מדהים לראות את המכונה המשומנת שבנה יורגוס ברצוקאס. כשאייזיאה קאנן הורחק, מי שכמעט תפס את הראש היה קטש, ולא בכדי. כי כשהגארד האמריקאי הפוחז והפזיז בחוץ, זה אומר שניהול המשחק יופקד בהכרח בידיו של קוסטאס סלוקאס, ולצידו ישתק תומאס ווקאפ התמנון את כוכבי היריבות, ואם משהו ישתבש – יאנוליס לרנדזאקיס יופיע בטיימינג מושלם כדי לנפק את האקס פקטור.
וזנקוב הגיע ליד אליהו עם ממוצע מפלצתי של 28.2 נקודות מדד למשחק, וזו פתיחת העונה הטובה ביותר לשחקן ביורוליג ב-22 השנים האחרונות (דיאן טומאשביץ' וגרגור פוצ'קה הם היחידים שרשמו נתון גבוה ויעיל יותר ממנו, אי אז ב-2001). המדהים הוא שאולימפיאקוס לא משחקת אפילו תרגיל מובהק אחד עליו. לצד גארדים שחושבים קודם כל, תוך כדי ואחרי הכל על מסירה, הוא פשוט צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, והם כבר ידאגו למצוא אותו; ובצד השני, גם אם מוסטפה פאל לא ייגע בכדור במשך דקות ארוכות, הוא ימשיך לגרום לכל שחקן יריב לחשוב פעמיים ושלוש לפני שיעז לחדור.
ברבע האחרון מצא קטש את הדרך להוציא עוקץ מהשיטתיות היוונית. הוא הפך את היתרון המופתי של סלוקאס לחיסרון, כששחקנים גבוהים ממנו (פויתרס וקולסון) נשלחו לקחת אותו לאותיות, וגרמו לכך שברצוקאס יתייאש ממנו ויפנה לשחקנים אחרים כדי שיקבלו את ההחלטות, וכך למעשה הוא שיחק לידיה של מכבי. לצהובים יש יתרון אחד משמעותי על אולימפיאקוס – האתלטיות – והיא ניצלה אותו. ככל שהערב התקדם, נראה שיש קבוצה אחת שיכולה להמשיך ולשחק גם עוד יומיים, והאחרת כבר נפלה מהרגליים וביצעה שגיאות וטעויות בחסות העייפות.
הגנה. התלהבות. ביתיות. יריבה איכותית. מחיקת פיגור. התעוררות של שחקנים רדומים. ניצחון. מכבי תל אביב פתחה את המחזור הכפול עם לא מעט קרטועים ובעיות, וגם הרבה סיבות לאופטימיות.
5. כבוד הנשיא, אני מפוטר
ובינתיים, במדיולנום פורום, אנאדולו אפס טסה משוויון בהפסקה ל-17:46 במחצית השנייה ולניצחון חוץ מוחץ 51:80 על אולימפיה מילאנו. האיטלקים סוחבים כבר ארבעה הפסדי בית ושישה הפסדים בסך הכל. איזה מזל יש למאמן אטורה מסינה שלנשיא הכדורסל במועדון קוראים… ובכן, אטורה מסינה.
