נדמה שלא היה יכול להיות סיום מתאים יותר לעונת היורוליג המביכה ביותר בתולדות מכבי ת"א מהדקות האחרונות של המשחק. בדיוק 17 שנים לאחר אותו סיום משחק מפורסם בזאגרב התבזו הצהובים שוב, וחבל שגם הפעם לא היה בנמצא אדם אחד לפחות בצוות השחקנים/מאמנים/מנהלים שינסה למנוע את הבושה.
השאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב לגבי מכבי העונה, "איך זה יכול להיות", עלתה לא רק לגבי התנהלות הקבוצה בדקה האחרונה, אלא גם הרבה מאוד פעמים לפני כן. שאלנו את עצמנו למשל אם יכול להיות סרט כזה שבמשחק על עונה שלמה לא שולחים שחקניו של טבק את יריביהם אל קו העונשין במשך 29:57 הדקות הראשונות שלו? האם זה יתכן ששתי ה"מניות הבטוחות" בקבוצה, סמית' ורנדל יסיימו את המשחק עם שבע נקודות ביחד? האם זה מתקבל על הדעת שקבוצת הגאנרים שהמטירה 16 שלשות על ראשיהן של באמברג והפועל ת"א נתקעה דווקא במשחק המכריע שלה על שבע מ-24 מעבר לקשת? והאם זה הגיוני שמול קבוצה כל כך בינונית כמו דרושאפקה לא מצליחה מכבי אפילו להתקרב לפער ה-11 לו הייתה זקוקה? התשובות לכל השאלות הללו הן חיוביות. משום שישנם כשלים כל כך חמורים בבנייה והתנהלות של קבוצה שגורמים גם לבלתי אפשרי להפוך למציאותי, וישנן שגיאות כל כך גדולות שיכולות להפוך קבוצה שהניפה את גביע היורוליג לפני שנה וחצי לקבוצת יורוקאפ. שגיאות כמו בניית קבוצה ללא אף שחקן פנים ראוי לשמו, או החתמת שני סקוררים בעל תכונות זהות כמעט לחלוטין, או פיטורי מאמן דווקא 48 שעות לפני המשחק שהתברר כקריטי ביותר בעונה והשארת הקבוצה ללא סמכות מקצועית בכירה. לרבים מאיתנו הייתה הרגשה לפני המשחק כי גם הפעם תחלץ רוח המועדון המפורסמת את מכבי מן הברוך, אך לנוכח שגיאות איומות שכאלה אין פלא שהפעם זה לא קרה.
- מכבי תל אביב ניצחה בטורקיה, אך הודחה מהיורוליג
- שתי נסיעות לרוסיה והאקס: הכירו את היריבות ביורוקאפ
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק ספורט1
על מרבית הבעיות שאפיינו את מכבי ת"א העונה – החולשה המדהימה של שחקני הרכש בעמדה 5, המחסור החמור ברגליים שומרות, על האופי האינדיבידואלי והלא קבוצתי שמקנים לה "רכזים" כמו פרמאר ורוצ'סטי ועל הבלגאן הגדול בגזרת המאמנים וההנהלה – כבר דובר רבות.
סמית' שווה את הכסף? ומה עם קומבו גארד?
אבל ישנן עוד כמה בעיות שחשוב לשים אליהן לב, כמו למשל בעיית בריאן רנדל. קשה שלא לאהוב שחקן נטול אגו ופייטר כמו הפורוורד של מכבי, אבל האמת צריכה להיאמר – מדובר בשחקן שהמינוסים שלו עלו העונה על הפלוסים שלו. מבחינה התקפית מדובר בשחקן ללא יכולת קליעה מבחוץ (שתי שלשות בעשרת המשחקים העונה) ובמשחק המודרני ארבע שכזה פשוט תוקע את המשחק. מבחינה הגנתית אכן מדובר בשומר מצוין, אבל מי שמבצע מדי משחק עבירות מטופשות ונתן להארנגודי לפתוח את המשחק עם 8 נקודות קלילות אינו ראוי לתואר השומר הטוב באירופה. ומבחינת היציבות מדובר בשחקן הנוטה לפציעות ומצבי רוח, אחד שגורם למאמנו דפיקות לב מואצות בכל שבוע שני בממוצע. גם ההחלטה "לשבור את הקופה" לשם החתמת דווין סמית' המבוגר והנוטה להיעלם במשחקי מפתח רבים על חוזה ארוך טווח נראית לפתע הרבה פחות מוצלחת. בעייה נוספת שצצה היא המחסור החמור של מכבי בקומבו גארד איכותי משני צדי המגרש, ואחד כזה חסר לה מאז עזיבתו של ריקי היקמן. בעונה עברה עוד הצליח הציוות של אוחיון ולידו פארגו למלא חלקית את החלל, אך ללא 2 אמיתי ואיכותי, המסוגל גם להצר את צעדיו של הסקורר שמנגד קשה לתפקד. רבות גם דובר על הכשלים של מחלקת הסקאוטינג של מכבי מבחינה מקצועית, אך לא מספיק דובר על חוסר ההצלחה שלה בבחירת שחקנים עם אופי מתאים. דומה שמאז עונת הדובדבנים המפורסמת (92/3) לא חזינו במכבי אנמית כל כך, חסרת שיניים כל כך, המדורגת למשל במקום ה-24 (מבין 24 קבוצות) ביורוליג בקטגוריית החטיפות, ולהזכירכם מדובר בקבוצה נמוכה שניסתה במשך לא מעט דקות ללחוץ על כל המגרש. חמישה מששת הפסדיה של מכבי העונה היו ב-11 הפרש ומעלה, תוצאה של סף השבירה הנמוך של הקבוצה. וכל זאת רק על קצה המזלג, קצרה היריעה מלהכיל את כל בעיותיהם של הצהובים העונה, והגיע הזמן להסתכל קדימה. אחרי הכל, לעונה נותרו עדיין קרוב לשישה חודשים.
דווין סמית' בטורקיה. שווה את הכסף? (אודי ציטיאט)
קדימה ליורוקאפ
הבית של מכבי ביורוקאפ הכולל את קאזאן וניז'ני הרוסיות ואת לובליאנה הסלובנית לא הולך להיות טיול בפארק עבורה (וטיול חורפי ברוסיה הוא תמיד תענוג מפוקפק למדי) אך גם איננו קשה יתר על המידה. סיכויי הצלחתה של מכבי במפעל תלויים בשלושה גורמים. הראשון – עד כמה בעצם תתאמץ מכבי בכדי להצליח בתחרות שנחשבה תמיד לנחותה בעיני אנשיה, או שאולי תעדיף להתרכז בניסיון למנוע מירושלים להניף צלחת שניה ברציפות. סביר להניח שבכדי לשקם את מעמדה ובידיעה שבליגה מקומית המסתיימת בפיינל פור מותר להפסיד משחקים פה ושם ינסו הצהובים להתייחס ברצינות למפעל המשני אליו נקלעו. בהמשך לכך, הגורם השני הוא האם יהיו מסוגלים שחקנים כמו סמית', פרמאר וחבריהם להתגבר מבחינה מנטלית על תחושת הכישלון וירידת המתח, ולשחק במלוא המרץ גם מול יציעים לא מלאים וללא תחושת המתח באוויר של ימי חמישי המפורסמים. הגורם השלישי, ואולי החשוב מכולם, הוא כמובן גורם החיזוק. האם לנוכח הכישלון בהעפלה לשלב הטופ 16 וההפסד הכספי הנלווה אליו תחליט הנהלת מכבי לחסוך בהוצאות ולמנוע מז'אן טבק את החיזוק שכל כך דרוש לו? נראה ששחקן פנים אחד לפחות יגיע בכל זאת לקבוצה, והשאלה שעשויה להכריע את גורל המשך העונה של מכבי היא האם יגיע גם גארד נוסף, יתכן שעל חשבונו של פרמאר שבכל שבוע נראה מנותק יותר ויותר מחבריו לקבוצה.
בלילה שכזה צריך לגייס אופטימיות מן הסוג שיש לאנשים כמו שמעון פרס בכדי לראות את חצי הכוס המלאה מבחינת מכבי ת"א. אפשר לומר שכעת תתפנה הקבוצה להחזיר לעצמה את ההגמוניה המקומית שהולכת ומתקרבת לפאתי שער הגיא, אפשר לפנטז על העשרת ארון הגביעים העמוס באחד מכלי הכסף הבודדים שעדיין לא נמצאים שם, אפשר לדבר על הזדמנות לטפח כשרון צעיר כמו איתי שגב ואפילו להתנחם בעובדה שההדחה המוקדמת חסכה מהקבוצה כמה תבוסות קשות אותן הייתה חוטפת בשלב הבא של היורוליג לו הייתה מעפילה אליו.
פרמאר ושגב. אחד הולך, אחד יטופח? (אודי ציטיאט)
מומנטום ומבט לקיץ 2016
ועדיין, סופרת הקבוצה, תאמינו או לא, חמישה ניצחונות רצופים בכל המסגרות ואי אפשר להתעלם משיפור מסווים במשחקה תחת ז'אן טבק. במידה ויצליחו להתאושש במהרה מהאכזבה הזו יכולים הצהובים להמשיך ב"מומנטומצ'יק" שלהם, ואולי אף לחייך מעט בהמשך העונה. אבל גם אם זה יקרה, הקיץ הקרוב, רגע לפני חזרתה של מכבי ליורוליג במתכונתו המצומצמת והחדשה, חייב להיות רגע של מפנה עבור הקבוצה. המועדון ידע מספר מהפכות ניהוליות משמעותיות – מינויו של שמעון מזרחי ליו"ר כל יכול בקיץ 1969, פרישתו של שמלוק וכניסתו לתפקיד של מוני פאנן בשנת 1992, הדומיננטיות ההולכת וגוברת של משפחות פדרמן ורקנאטי – תחילה של הדור הוותיק ובעשור האחרון של הדור הצעיר, ועד למהפכת וויצ'יץ' לפני שנתיים וחצי. קיץ 2016 מוכרח להיות קיץ בו תתרחש מהפכה ניהולית משמעותית נוספת, שתכלול הפעם כניסת דמות מקצועית ומנוסה לעמדת כוח משמעותית. דמות שתוכל למנוע חזרה על אותן שגיאות חמורות.
קיץ חם מתמיד לשמעון מזרחי (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?