לא בכדי דווין סמית' יהיה הזר עם הקריירה הארוכה בתולדות מכבי תל אביב. סמית' אינו הזר הטוב בתולדות המועדון. רחוק מכך. אבל יש בו מספיק תכונות שהופכות אותו לסמל של יציבות ואיכות בעידן בלתי צפוי במיוחד.
לכן הוא צפוי לסגור שבע שנים. לכן מכבי החתימה אותו על חוזה עתק ארוך טווח. בגלל האופי שלו. בגלל המנהיגות, המחוייבות והחוכמה. וגם בגלל היכולת והידיעה שיש על מי לסמוך. גם אם לא תמיד, אז בדרך כלל.
סמית' הגיע אמש כשמכבי הייתה זקוקה לו במיוחד: באחד המשחקים החשובים שלה מאז הצטרף למועדון לפני ארבע שנים. מכבי עם הגב אל הקיר, בתקופה איומה, כשהמאמן לפני פיטורים אפשריים, כשההנהלה ניצבת בפני ביקורת חסרת תקדים.
לאחר שני הפסדים בפתיחת עונת היורוליג ועוד הפסד נגד הפועל ירושלים בליגה; הפסד שלישי ברציפות מול ססארי היה נחשב לאסון. בעיקר כאשר היריבה האיטלקית היא יחסית חלשה. אבל היא פתחה את המשחק טוב. ומכבי הפגינה את אותה יכולת חלשה שמאפיינת אותה לאחרונה. אבל אז הגיח סמית': עם הקליעות, המסירות, הריבאונד ועם ההגנה.
גודס. הגיבור השני של הניצחון על ססארי (עדי אבישי)
השורה הסטטיסטית המרשימה לכשעצמה לא מתחילה לספר את הסיפור. כי סמית' היה שווה למכבי אמש הרבה יותר מ-22 נקודות, שבעה ריבאונדים, שני אסיסטים וחטיפה. הוא היה שווה לה סיכוי להישרדות לעונה שלמה. הוא היה שווה לה תקווה לעונה חדשה.
סמית' לא עבד לבדו אבל הוא בהחלט הנהיג והוביל חבורה של שחקנים חסרי ביטחון שלפתע שיחקו עם ביטחון, ובעיקר עם מחויבות אין קץ. סייעו לו בריאן רנדל, עוד בחור וכדורסלן נפלא, ולצדם אוחיון, אמבאקווה, לנדסברג וכל השאר.
זה לא היה ערב של כדורסל יפה. מכבי כרגע לא שם. אבל היא כן מסוגלת להילחם בהגנה ולשחק קבוצתי וחכם אם היא רוצה. וכך היא שיחקה.
גיבור נוסף של הערב, מחוץ לקווי המגרש, היה המאמן גיא גודס, שהחליט למות בדרכו. אם ג'ורדן פארמר לא עומד בדרישות אז לא משנה עד כמה הוא נחשב לכוכב – הוא יישב בחוץ, גם במשחק החשוב ביותר שלה העונה עד כה.
פרמאר. כוכב שלא עומד בדרישות, יישב בחוץ (עדי אבישי)
גם ההחלטה שלא לכלול בסגל את ויטור פבראני ודראגן בנדר העידה על כך שגודס נחוש שכל עוד הוא המאמן, אז רק הוא יקבע מי יעמוד לרשותו.
האם זה ימשיך בהמשך הדרך? האם זה אפילו יספיק למשחק החוץ מול באמברג בשבוע הבא? קשה מאוד לדעת. אפשר אפילו לומר כי מכבי, בחומר השחקנים הנוכחי, עשויה להתקשות מאוד העונה ביורוליג.
אבל הפסד אתמול לססארי, והסיפור של המאמן, ואולי גם של כמה שחקנים, כנראה היה גמור. זה לא אומר שמכבי טיפסה על דרך המלך. היא עדיין תהיה מחויבת לכמה ניצחונות, ובעיקר לשיפור משמעותי, כדי להיות שם. אבל היא לפחות לא נפלה כבר בשלב כל כך מוקדם של העונה. כי דווין סמית' לא איפשר לזה לקרות.
מה דעתך על הכתבה?