פגיעה לאין קץ: הסטנדרט החדש של מכבי ת"א

אבן. פעם זה לא היה קורה
אבן. פעם זה לא היה קורה | צילום: עדי אבישי

ללא מאמן ראשי ועם ברדק ניהולי. מה קורה במועדון שהציב את הרף?

(גודל טקסט)

כמה אירוני שדווקא בשבוע שבו מחליטה הנהלת היורוליג לצמצם את המפעל ל-16 קבוצות בלבד ולכלול בין 11 המשוריינות בו לעשור הקרוב גם את מכבי ת"א, הגיעה הקבוצה הצהובה לנקודת השפל הגדולה ביותר שלה מאז קיבל על עצמו עו"ד שמעון מזרחי, בקיץ 1969, את ניהול המועדון.

 

בלי קשר להפסד אתמול (חמישי) ובלי קשר לכך שמכבי ת"א הפסידה שישה מעשרת משחקיה הראשונים (תיכף ניגע גם בזה) – היא הופיעה למשחק ביורוליג ללא מאמן. ולא בגלל אבל פתאומי, אלא משום שפיטרה מאמן ולא הביאה אחר במקומו. על פי הסטנדרטים שמכבי ת"א הציבה – לא רק בכדורסל הישראלי, אלא בספורט כולו – אירוע כזה לא יכול להתרחש.

 

 

ברור לגמרי מדוע בחרה הנהלת היורוליג לשריין את מכבי ת"א: בגלל מסורת, בגלל קהל, בגלל קבוצות כמו איניס וארזה, חובנטוד בדאלונה, בארק, יוגופלסטיקה ספליט, באנקו רומא, לימוז' ואורטז שעברו ביד אליהו במהלך השנים וכבר לא ממש נראות באזור. בניגוד לצהובים.

 

אלא שמבחינת כדורסל, ניהול מועדון וניצול משאבים, לא בטוח שמכבי מתאימה לחבורה כל כך יוקרתית, אלא אם כן גם אנחנו שבויים בפסטיבל הכדורסל האירופי שהוא נחלת מדינות ספורות בלבד. די לראות איך מוליכות הליגה בישראל, מכבי ראשל"צ והפועל ירושלים, מתקשות במפעלים חלשים יותר, כדי להבין שהכדורסל הישראלי הייצוגי נמצא בתהליך נסיגה מבהיל. 

 

סמית'. גם ירושלים מתקשים (דני מרון)

 

כאמור, נחלה מכבי ת"א השבוע את הפסדה השישי בעשרה משחקים רשמיים (ליגה ויורוליג), אירוע חסר תקדים. זה מצטרף ל-20 הפסדים בעונה שעברה – חמישה מהם רצופים, עוד אירוע חסר תקדים – 18 לפני שנתיים, 17 לפני כן ו-13 בעונת 2011/12. לפני חמש עונות בלבד היו למכבי בכל העונה שבעה הפסדים, והיא שילשה את המספר בעונה שעברה.

 

בסך הכל הפסידה מכבי ת"א בארבע עונות וקצת מכבי ת"א 73 פעם – לא כולל משחקי הכנה. מקבוצה שבתחילת שנות ה-70 הייתה יכולה למשוך שנתיים וחצי בלי הפסד ליגה, מכבי מפסידה ללא הכרה, ויש כלל לא כתוב: "מי שמתרגל להפסיד, ישכח איך לנצח".

 

יותר מזה, מכבי ת"א הוא מועדון הכדורסל עם התקציב הכי גבוה בישראל, ביי פאר. התקציב שלה הוא יותר מכפול מהתקציב של האלופה הפועל ירושלים. חלק נכבד מהתקציב, 35 מיליון שקל בקירוב – כמעט כמו כל התקציב של האדומים מהבירה – מבוסס על מכירת מנויים. מחירי המנויים של מכבי ת"א הם מטורפים, כמעט מופקעים, אלמלא העובדה שפוטנציאל משחקי הבית של מכבי ת"א בליגה וביורוליג עומד על 34 בעונה. כשמשלמים 9,000 עד 10,300 שקל למקומות מרכזיים בהיכל, בעצם משלמים כ-300 שקלים למשחק בית, כל משחק בית, מאשדוד ועד ריאל מדריד.

 

אוהדי מכבי ת"א. ממלאים חלק נכבד מהתקציב (עדי אבישי)

 

העניין הוא שמכבי נאבקת כעת על מקומה בטופ 16. מקבוצה שדיברה מדי שנה על עליה לפיינל פור, ואחר כך לשלב ההצלבה, מכבי חייבת להבטיח לעצמה מקום בין 16 הטובות במפעל, וגם זה לא מובטח לה. תארו לעצמכם בעלי מנויים שיסתפקו בחמישה משחקי יורוליג, 17 משחקי ליגה ועוד 2-3 משחקי פלייאוף. פתאום כבר יעלה להם יותר מ-400 שקל למשחק. ומה תגידו על החיילים שמשלמים בעונה קרוב לארבע משכורות צבאיות למנוי?

 

מאז שמינתה את ניקולה ווייצ'יץ' למנהל מקצועי – תפקיד שבעבר היה תפור על אוהדים-מנהלים במועדון – איבדה מכבי ת"א את הפאסון שאפיין אותה. לווייציץ' אמנם נזקפת זכייה בגביע, אבל כולנו זוכרים שהרבה דיוויד בלאט, לא מעט טייריס רייס וקצת מזל יצרו את מצג השווא שבו מכבי היא עדיין מועדון צמרת אירופי, בוודאי עם משנה תוקף מצד הנהלת היורוליג. מהדליפות בצנרת, מתברר כי ניקולה משאיר טעם רע אצל מאמנים, אולי גם במקומות אחרים. הם אומרים את זה לבד.

 

מכבי פגיעה מאי פעם. מפטרת מאמנים מדי כמה שנים, זוכה באליפות אחת לשנתיים, מפסידה יותר מ-15 משחקים בעונה, נאבקת על מקום בטופ 16, מגיעה למשחק יורוליג בלי מאמן, מזדקנת וגם מתברדקת בשדרת הניהול. משהו קורה פה, והוא יותר מדהים מאשר מהנה.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי