בדרך כלל כשהמילים 'תן הימור' מוזכרות עם כדורסל, המשמעות היא שהמדברים מנחשים ביניהם מה תהיה התוצאה בסוף 40 הדקות, כמה יהיה ההפרש בין הקבוצות או מי מהשחקנים יסיים כקלע הבולט. אבל אמש (חמישי) כשנכנסתי ליד אליהו שמעתי שני אוהדים ותיקים מהמרים ביניהם כמה אוהדים יגדשו את היציעים – 6,000-7,000 או 8,000-9,000. אז השני היה קרוב יותר (9,100 ליתר דיוק), אבל בכל מקרה מספר לא מבוטל מכ-11,000 המנויים העדיפו להישאר בבית המחומם.
כבר מחוץ למגרש ובמגרשי החנייה ניתן היה להרגיש בהבדל. התכונה לא הייתה כמו בכל יום חמישי. אוהדים אשר פוקדים את יציעי יד אליהו עשרות שנים התלבטו האם להגיע, ואפילו שירת המנון התקווה המסורתית לפני המשחק הייתה חלשה מתמיד.
במועדון ערים לרחשים, או כפי המשפט המפורסם של דייויד פדרמן – "שומעים את הקולות". לפני המשחק הושמעו ברמקולים שירי אוהדים, שלטי ענק נפרסו ביציעים ואפילו את הכרוז שי סידי הזיזו ממקומו הקבוע, כל זה בניסיון להעיר את האוהדים, אבל המאמצים לא הועילו והאווירה נשארה רדומה ומפוהקת.
.jpg)
סמית'. אווירה רדומה ומפוהקת (עדי אבישי)
באקט סמלי משהו, המשחק נפתח עם סל אופייני של האקס קית' לנגפורד, שהממוצע שלו בשלושת המשחקים האחרונים מול הצהובים עמד על 24 נק'. היחיד בצד הצהוב שבא דרוך היה המאמן איינראס בגאצקיס, שקפץ, השתולל, רקע ברגליו והתווכח עם השופטים (לא שעם למוניקה היה לו סיכוי), הכל בניסיון לעורר את שחקניו, אך הדבר לא עזר יותר מדי והקצב הנמוך נמשך עד הירידה להפסקה.
הרוסים כנראה נדבקו גם הם באווירה הכללית, או שסתם מדובר בקבוצה לא טובה (שבעה ניצחונות ב-19 משחקים וממוצע של 77 נק' לפני המשחק מול מכבי). קצת סטטיסטיקות מהמחצית הראשונה שימחישו את רמת הכדורסל הירודה – קאזאן מסרה רק שני אסיסטים, שתי הקבוצות קלעו שתי שלשות בלבד כל אחת והאחוזים ל-2 עמדו על סביבות ה-40 בשתי הקבוצות. כדורסל רע, כבר אמרנו.
הרבע השלישי היה המשך ישיר ל-20 הדקות הראשונות. כדורסל רע, הרבה איבודים ועדיפות קלה של המארחת. בפתיחת הרבע הרביעי שחקני מכבי איבדו כדורים ברשלנות מרגיזה, שגרמה לקהל לאבד את הסבלנות. רק הגנה טובה של יוגב אוחיון וסוני ווימס על לנגפורד (12 נק' ב-3 מ-15 ל-2 ו-1 מ-6 ל-3) ברבע האחרון וכמה מהלכי התקפה גדולים של גאודלוק סידרו לצהובים את אחד הניצחונות העצובים בתולדות המועדון.
בגאצקיס. השחקנים ימשיכו להילחם? מתי הם נלחמו? (עדי אבישי)
בחדר ההלבשה לאחר המשחק ניתן היה לראות פה ושם חיוכים על פניהם של שחקני מכבי, אבל זה היה יותר כמו אנחת רווחה מאשר שמחת מנצחים. במסדרונות ניסו ההיסטוריונים להיזכר מתי בפעם האחרונה הצהובים לא עברו 60 נק' במשחק בית (הפעם הקודמת הייתה דווקא לא מזמן, ב-2013, ב-69:57 לריאל מדריד בסדרת רבע הגמר, תודה לאהרל'ה ויסברג מוואלה ספורט).
גם מהמאמן בגאצקיס, שהשיג ניצחון שני בששת משחקיו כמאמן מכבי ת"א ביורוליג, היה קשה לחלץ אופטימיות, אבל הוא הבטיח שיעשה הכל כדי שהשחקנים ימשיכו להילחם (עד עכשיו הם נלחמו?) וישחקו כמו קבוצה. כמו שזה נראה, יש לו עוד הרבה עבודה.
מה דעתך על הכתבה?