"אנחנו עובדים קשה ויש לנו אנרגיות טובות בקבוצה. אלו הסיבות להצלחה", כך במשפט קצר הסביר מאמן הכוכב האדום בלגרד, דיאן ראדוניץ', את העונה הנפלאה שעוברת על קבוצתו דקות ספורות לאחר ה-67:71 הדרמטי אמש (חמישי) על מכבי תל אביב בהיכל מנורה מבטחים.
עם כל הכבוד לצניעות של ראדוניץ' יש עוד סיבות רבות להצלחה של קבוצה בעלת תקציב מהנמוכים ביורוליג, אם לא הנמוך שבהם, שכבר הספיקה לנצח העונה את צסק"א מוסקבה, ברצלונה, פנרבחצ'ה, ריאל מדריד ולא הפסידה כבר חמישה מחזורים ברציפות ביורוליג, מה שממקם אותה בשמונה הראשונות של המפעל.
אלופת סרביה מתבססת על שחקנים מקומיים (שני שחקנים זרים ומתאזרח אחד בסגל), המאמן כבר נמצא בקבוצה עונה רביעית ברציפות וכל זה לצד פעילות חכמה ושקולה בחלון ההעברות. התוצאות נראות על המגרש – קבוצה מאומנת, מחוברת ושיטתית. גם בדקות בהן נראה היה שהקבוצה הביתית נישאת על גלי התמיכה מהקהל, הסרבים לא התרגשו, השתדלו להישאר צמודים לתכנית המשחק ובדקות האחרונות גילו אופי רב כדי לסמן וי שני העונה על הצהובים.
חוסר החיבור זועק, גאודלוק ואלכסנדר (דני מרון)
אצל מכבי ת"א הכל הפוך. בגאצקיס הוא המאמן השביעי בשנה וחצי האחרונות שעומד על הקווים במשחק יורוליג, רק שלושה שחקנים מקומיים שותפו במשחק וחמישה שחקנים בלבד מאלו ששותפו לבשו את מדי הקבוצה גם בעונה שעברה. גם כאן התוצאות ברורות על המגרש – חוסר החיבור זועק לשמיים, הביטחון של השחקנים לא קיים וכך גם האמונה שאפשר להציל משהו מהעונה הזו.
במסיבת העיתונאים נשאל המאמן הלטבי למה לא הורה לשחקניו לבצע עבירה בשניות הסיום, שימו לב לתשובה: "ניסיתי לצעוק להם, אך הם לא שמעו". משפט אחד שמסכם עונה שלמה. את קריאות הבוז, לעומת זאת, שחקני מכבי שמעו, ועוד איך שמעו.
בניגוד לשאגות השמחה של השחקנים הסרבים והצהלות של עשרות האוהדים שהגיעו איתם, מצב הרוח בחדר ההלבשה הצהוב היה עגום. את הפנים הנפולות של חלק מאנשי המועדון קשה היה לפספס וכששאלתי את יוגב אוחיון וגיא פניני איפה טמון ההבדל בין מכבי לכוכב האדום, לאן נעלמו הפערים התקציביים העצומים בין הקבוצות, השניים נראו מתוסכלים. תשובה אמיתית לא הייתה להם.
לא שמעו אותו בגלל הבוז (דני מרון)
ככה עושים את זה נכון (דני מרון)
עוד לפני המשחק ניסו אנשי המועדון להחדיר תקווה בקהל ובשחקנים כשעל קוביית המסכים המשוכללת נכתב: "כל משחק קריטי". ואכן בדקות הראשונות עוד ניתן היה לראות רוח חיים בקבוצה, אבל ככל שעבר הזמן הרוח התפוגגה ואיתה גם האמונה. גם במועדון מלומד בניסים כמו מכבי ת"א, לא נראה שיש מישהו חושב שנותרו סיכויים ממשיים להעפיל לשלב הבא. על קרחות ביציעים ואווירת נכאים במגרש הביתי בחודשים הקרובים אף אחד לא רוצה לחשוב.
מה דעתך על הכתבה?