1. למכבי ת"א הנוכחית חסר העונה – מלבד אופי, יציבות וביטחון – גם ייחוד. הקאמבק של קווינסי מילר, למרות הזמן הלא מועט שכנראה ייקח לו לשוב לכושר מלא, נותן לקבוצה אופציה לפתח סגנון ייחודי משלה, עם הרכב נמוך במיוחד.
לנוכח הבעיות הידועות בגזרת הסנטרים, עם מאיק המעיק וקולטון "עבירה לדקה" אייברסון, יכול בגאצקיס לנסות ולשחק לא מעט דקות בלעדיהם, ועם ראד ומילר בעמדות הגבוהים. להרכב שכזה חסרונות ברורים: אין שחקן מטרה בצבע, אין יכולת התמודדות באחד על אחד עם הסנטרים ממול, ואין מסה. אבל הרכב שכולל את אותם שני פורוורדים פלוס סמית' או ווימס, גאודלוק ורכז, יכול לייצר נקודות רבות יותר במגרש הפתוח, לרווח בצורה יעילה את המשחק ולשבש את התקפת היריבה בעזרת חילופים אוטומטיים על כל חסימה כמעט.
הרכב שכזה עצר את באסקוניה בשבוע שעבר על ארבע דקות ללא נקודה בפתיחת הרבע השני, ובמשחק הקודם מול דרושאפקה (עם סמית' במקום מילר בעמדה 4) היה אחראי ליצירת היתרון הגדול במחצית הראשונה. אם נלך עוד קצת אחורה, הרכב פורוורדים וגארדים גבוהים די דומה היה אחראי גם לזכייה האחרונה של מכבי ביורוליג, כאשר בדקות הרבות בהן סופו נח שיחקו הצהובים עם בלו וטיוס בעמדות 4 ו-5. דרושאפקה, המקבלת תרומה מינימאלית מהגבוהים שלה, מוכיחה שהנוסחה יכולה להצליח גם העונה, ולמכבי כדאי לאמץ את המודל שמאמנה לשעבר שכלל לדרגת אומנות כמעט. אחרי הכל, מה יש לה להפסיד?
הזמן של הגארדים? (עדי אבישי
2. קברניטי מכבי ת"א צריכים למצוא את הזמן ביומיים הקרובים בכדי להיפגש בחשאי עם דייויד בלאט, ולנצל את הפגישה כדי להתנצל ולהציע לו חוזה מכובד. שנתיים וחצי חלפו מאז עונתו האחרונה של בלאט בצהוב, עונה במהלכה מופע אימון יוצא דופן שלו זיכה אותו במחמאה העצומה שהעניק לו דייויד פדרמן, שטען כי היה רק חלק מההצלחה באותה עונה. אם מה שעבר על קבוצתם מאז אותה פרידה מבלאט איננו סיבה מספקת עבור מנהלי מכבי בכדי להכות על חטא, הרי שגם מבט רחב יותר על מפת המאמנים אמור להביא אותם לאותה מסקנה.
אין הרי כרגע מאמן ישראלי בעל ניסיון אירופי, שיעור קומה וכושר אימון המתקרבים לזה של בלאט, ואילו למאמן זר דרושים זמן וסבלנות שאין במועדון הצהוב בכדי ללמוד את המערכת המקומית. לנוכח המצב המאוד לא נעים בטורקיה, יתכן וזהו הטיימינג הנכון להתחיל להניע את מהלך הקאמבק השני של בלאט למכבי. פשוט זה לא יהיה, זול ממש לא, אבל עבורו שווה לשבור את הבנק הרבה יותר מאשר עבור סוני ווימס.
3. מעבר לטקטיקה ולמחשבות על העונה הבאה, נראה כי הגיע הזמן ששחקני מכבי ת"א יתחילו להסתכל גם קצת על עצמם. העובדה שארבעה מאמנים כבר הספיקו להדריך את הקבוצה העונה היא לא רק אבסורדית, אלא גם יוצרת מצב מסוכן בו מרגישים ווימס, גאודלוק ושות' כי ידיהם נקיות יחסית מאחריות למצבה האיום של קבוצתם. הרי אם בכל שבועיים מוחלף מאמן, הרי ששורש הבעיה טמון באסטרטגיות שלו ושל ההנהלה, ולא בחוסר היכולת שלי כשחקן לכופף ברכיים בהגנה, לשחק בצורה קבוצתית בהתקפה ובאפן כללי להזיז קצת יותר מהר את הישבן.
האווירה ביניהם תתחיל להשתפר? (אודי ציטיאט)
אבל שחקנים בעלי מוניטין וכבוד עצמי צריכים מתישהו לעבור למבט פנימה, ולהבין שללא קשר לזהות המאמן, פשוט אי אפשר לאבד 17 נקודות יתרון מול גלבוע, לחטוף 101 מבאסקוניה או לצאת בנס ממשחק גביע מול מוליכת הליגה הלאומית. בנקודת הזמן הנוכחית, שנייה לפני שהעונה האירופית שלהם מסתיימת באופן מעשי, מוכרחים השחקנים הצהובים להפסיק לחכות לזעזוע חיצוני, ולנסות לעשות את השינוי בעצמם.
העימות המילולי-פיזי בין כמה משחקני הקבוצה באימון אתמול מעיד אמנם בעיקר על המצב החברתי הרעוע בקבוצה, אבל יכול גם לבשר על ניצני אכפתיות וסיום תקופת האפאתיות של הצהובים.
מה דעתך על הכתבה?