קיבלו מתנה: כשקאזאן בסביבה, מכבי ת"א כבר לא יכולה להפסיד

יומיים לאחר הזוועתון באיסטנבול נאלצו אוהדי מכבי תל אביב לצפות במשחק איום כמעט באותה מידה, אך לפחות באחד שנגמר עם סוג של חיוך.

באחד מערבי הכדורסל החלשים ביותר שידע יד אליהו, לפחות בכל הקשור למשחקים במסגרות האירופית, הצליחו הצהובים להשיג ניצחון שכנראה לא ישנה הרבה ברמת ההעפלה להצלבה, אך עשוי להיות בעל משמעות מסוימת בכל הקשור לרמות הביטחון הכל כך נמוכות שלהם.

• עלובי אירופה: 52:60 למכבי ת"א על קאזאן

את המשחק הזה באמת שמכבי כבר לא הייתה יכולה להפסיד, ואי אפשר להגיד שלא ניסתה. עם 40 אחוזי דיוק לשתי נקודות, 28 מעבר לקשת, יותר איבודי כדור מאסיסטים ועוד תצוגה איומה (כולל מדד אפס עגול) של סוני ווימס לא הייתה אמורה מכבי לגבור על אף יריבה ראויה לשמה.

למזלה היריבה היתה קאזאן ועוד בהרכב חסר ועם ערב חלש להחריד של כוכבה קית לנגפורד. מכאן שקצת יותר רצון בהגנה, הגנה יעילה על לנגפורד וכמה הברקות אופייניות של אנדרו גאודלוק הספיקו.

גאודלוק. נתן כמה הברקות (עדי אבישי)

ההגנה של איינראס בגאצקיס הנוהגת להתפרק מול התקפות שבמרכזן נמצא שחקן פנים איכותי לא נתקלה הפעם בסנטר ראוי לשמו, ולכן גם לא נאלצה לצופף את ההגנה ולספוג עקב כך צרורות מקלעי היריבה. משחק ההתקפה היה שוב מתחת לכל ביקורת, תוצאה של השילוב בין הכושר הרע ממנו סובלים מספר שחקנים לביטחון העצמי הנמוך של השאר.

מדהים לראות כיצד התדרדרה הקבוצה שבתחילת העונה עוד קלעה מעל 90 נקודות כמעט מדי משחק לשפל של 61 נקודות בממוצע מול גלאטסראי וקאזאן. אז את קרב התחתית המכוער הזה הצליחה מכבי לשרוד בקושי, והשאלה היא האם יכולת שכזו תספיק גם בהמשך? מול אשדוד וקריית גל בליגה כנראה שכן, ואולי גם מול ז'לגיריס ומילאנו ביורוליג. לא יותר מזה.

בגאצקיס. האם הוא מקלל את הרגע? (עדי אבישי)

רק שיפור קיצוני בגזרת הביטחון (שתמיד עולה מעט עם הניצחונות) ובגזרת המשחק הקבוצתי (מישהו עוד מאמין שזה יקרה?) יוביל להישגים גם מול יריבות איכותיות יותר. בינתיים יכולה הקבוצה היקרה בתולדות הצהובים לחגוג את ההיחלצות המרשימה מהמקום האחרון.

מכיוון שהמשחק עצמו סיפק מעט מאד עניין, נדדו במהלכו מחשבותיי אל עבר שאלות מעניינות קצת יותר. תהיתי למשל מה מצבו הבריאותי של איתי שגב, ומתי סוף סוף נזכה לראות אותו עולה לפרקט כמחליפו של קולטון אייברסון, במקומו של ג'ו אלכסנדר הלא ראוי בעליל. ניסיתי לנחש גם מה עובר בראשו של בגאצקיס, והאם הוא מקלל את הרגע שבו החליט לנטוש את חיקו החם של דיויד בלאט ולהיענות לאתגר התל אביבי, או בראשו של גאודלוק שמצליח לנפק מספרים כמעט מדי ערב למרות  שמסביבו הכל מתפרק ועל אף שמשום מה איבד את מקומו בחמישייה.

ובעיקר תהיתי מה מבשלים לנו שלושת הקודקודים, מזרחי, פדרמן ורקאנטי. האם עוד קיץ של אותה גברת בשינוי אדרת או שהשמועות נכונות, והפעם תגיע מהפכה של ממש.