לכאורה אין כל חדש תחת שמח מוסקבה האפורים. זה כבר למעלה מעשור שצסק"א לא אוכלת אותה, אלא מאכילה את מכבי תל אביב מרורים, להוציא את אותו חצי גמר מדהים במילאנו (או למעשה את דקות סיום שלו). גם אמש, כמו במרבית המפגשים האחרונים בין הקבוצות, היו האדומים גדולים בכמה מספרים על הצהובים.
עליונותה של צסק"א מושגת בזכות כוכבי העל שלה, שלאף קבוצה כמעט ביבשת אין יכולת להחתים, ונובעת גם מיתרון פיזי כמעט בכל עמדה, מעומק רב יותר ומתאום בדרגה אליו יכולה רק קבוצה המצליחה לשמור על שלד יציב לאורך שנים להגיע. למרות מאמצים גדולים, כולל פתיחת משחק אגרסיבית, לא הצליחו חניכיו של נבן ספאחיה להישאר קרובים לאלו של דימיטריוס איטודיס במשך 25 הדקות הראשונות של המשחק.
העובדה שמהצד של האלופה הרוסית התייצבו על הפרקט בכל זמן נתון שניים או שלושה שחקנים שלא ניתן לעצור בשמירת אחד על אחד, הכריחה את ההגנה הצהובה להתקפל ולהמר פעם אחר פעם, כאשר המוסרים המצוינים של צסק"א בראשות רודריגס מענישים אותם כמעט בכל הזדמנות. מנגד, למכבי היה על הפרקט רק שחקן אחד שכזה בכל זמן נתון, מאחר שפייר ג'קסון ונוריס קול לא שותפו יחדיו.
ואז, משהו השתנה. במצב של 50-70 לזכות הביתיים עבר ספאחיה להרכב ההתקפי הקטלני ביותר שלו, שכלל את צמד האסים כשלצדם גם שחקן ההתקפה השלישי באיכותו בקבוצה, דשון תומאס (המסוכן במיוחד כשהוא מתופקד בעמדה 4), פלוס דיאנדרה קיין (לצרכי הגנה) וג'ייק כהן (שהיה קצת פחות רע מהגבוהים האחרים). ההרכב הזה הפך את המשחק למהיר יותר, כפה איבודי כדור על היריבה שהפכו לסלים קלים בצד השני ובעיקר שחרר לחופשי את קול.
להגנת צסק"א, כמו להגנות אחרות, קל יותר להתמודד מול אחד משני הגארדים המצוינים של מכבי כשהוא נמצא על הפרקט ללא הגארד השני, מאחר שהיא יכולה להתרכז בו ולגרום לו לשחרר במהירות את הכדור מידיו או אפילו למנוע אותו ממנו. כשקול תופקד בעמדה 2, לצידו של ג'קסון, הפכה מלאכת עצירתו להרבה יותר מסובכת, ויכולת השיא שהציג אומנם לא באמת קירבה את מכבי למהפך מדהים, אך בהחלט נתנה הרגשה מעט שונה.
אז מדוע בעצם לא משחק ספאחיה יותר דקות עם הרכב שכזה? ברור שקודם כל מטעמים הגנתיים, בשל החשש שלו שצמד הגארדים הנמוכים יחסית יתקשו מול השחקן הגבוה בעמדה 2 שיוצב מולם, ולאחר מכן בגלל חוסר התאום בין שני השחקנים הכל כך דומיננטיים. אך נראה שלפחות בכל הקשור למשחקים מול קבוצות העילית של היבשת, אין מנוס מלהשתמש בהרכב הזה ליותר דקות.
מכבי ת"א הסטנדרטית, זו שמשחקת עם רכז אחד על המגרש כדורסל אחראי ולא הרפתקני יכולה בהחלט לנצח את יריבותיה הבינוניות ולהיאבק על מקום בין שמונה הגדולות. אבל מול הקבוצות הגדולות, כמו צסק"א (שהיא החזקה מכולן) או שתי יריבותיה הבאות , פנאתינייקוס ופנרבחצ'ה, צריכה להתייצב לאורך דקות לא מעטות מכבי האלטרנטיבית. זו שמשחקת מהר יותר (גם במחיר איבודים), שומרת בצורה פחות קונבנציונאלית (גם אזורית היא אופציה) וכמובן כוללת את קול וג'קסון יחדיו על הפרקט. היא לא תמיד תגבור על אותן מעצמות, אך לפחות יהיה לה סיכוי להפתיע אותן מדי פעם, ולצבור ניצחונות בונוס חשובים שיתווספו לאותם ניצחונות בסיס אותם משיגה מכבי הסטנדרטית.
נס עוד יקרה לנו?
בהמשכו של השבוע המסובך שבפתח צפויים לצהובים כאמור עוד שני משחקים קשים מאד, אך לא בלתי אפשריים כמו המשחק אמש. בכדי לחזור עם ניצחון מיוון (בנר שמיני של חנוכה…) או לגבור על אלופת אירופה בהיכל תצטרך מכבי להשתפר קודם כל בפרמטר ההגנתי. חלק ניכר מ-101 הנקודות שספגה הקבוצה אמש ניתן לייחס ליכולת ההתקפית הפנומנלית של היריבה בראשות צמד הגארדים הטוב ביבשת (דה קולו ורודריגס), אבל 90 הנקודות ומעלה שספגה בשלושת המשחקים לפני כן נבעו קודם כל מחולשתה של ההגנה שנראתה בתחילת העונה מתואמת יותר ואגרסיבית יותר.
מספר השלשות הגבוה שסופגת הקבוצה, תוצאה של התיאום הלקוי בין הגארדים, הרכות של שחקני הפנים ושגיאות טקטיות, חייב לרדת בצורה חדה. רמת הנחישות והקשיחות שמפגינים חניכיו של ספאחיה לעומת זאת חייבת לעלות לדרגות של חודשים אוקטובר-נובמבר, כמו גם רמת התחכום של ההגנה הקבוצתית.
פרמטר נוסף שיהיה קריטי השבוע כמו גם בהמשך השנה הוא הבריאותי. מכבי, בדומה לכמעט כל קבוצות היבשת, מתחילה לסבול מפציעות בשל לוח הזמנים הצפוף. חלוקת עומסים נכונה, הענקת מנוחות לשחקנים פצועים (דוגמת המהלך החכם של הענקת המנוחה למייקל רול השבוע) והרחבה של הרוטציה יעזרו לצהובים להגיע לשלבים המכריעים של העונה במצב בריאותי סביר, להבדיל משלוש העונות הקודמות.
מה דעתך על הכתבה?