ריאל מדריד מודל 2017/18 היא הדוגמא המושלמת לכך שכאשר החיים מעניקים לך לימונים, אפשר, במקום להתבכיין על חמיצותם, גם להכין מהם לימונדה. באופן פרדוקסלי ניתן לטעון כי המכות האיומות שניחתו על הבלאנקוס העונה בזו אחר זו הן שסייעו לה לזכות ביורוליג אתמול (ראשון) עם ניצחון 80:85 על האלופה פנרבחצ'ה.
פציעתו הקשה של המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, סרחיו יול, עזרה למשל ללוקה דונצ'יץ' להפוך משחקן טוב לשחקן גדול ולבעל הבית הבלעדי. היא גם גרמה לכך ששחקן צנוע כמו פביאן קוזר יתפוס מקום מרכזי ברוטציה של פאבלו לאסו. הגארד הצרפתי שבתחילת העונה לא ידעו מרבית חובבי הכדורסל במחוזותינו על קיומו, הפך לגיבור הבלתי צפוי של משחק הגמר כשהוא מציג יכולות נהדרות משני צדי המגרש. גיבור מפתיע נוסף היה הסנטר הענק וולטר טבארז, שאלמלא פציעותיהם של איון וקוזמיץ' כלל לא היה מצורף העונה לסגל אלופת אירופה הטרייה.
ריאל מדריד התגברה על פתיחת עונה קשה מאד (שאף כללה בשלב מסוים ששה הפסדים בשבעה משחקים), שרדה גל פציעות אימתני שהיה מטביע קבוצות רבות, ולא התפרקה בעקבות תבוסה מהדהדת במשחק הראשון של שלב רבע הגמר. יתכן מאד שההתגברות על אותם מכשולים אף סייעה לקבוצה לפתח אופי קשוח ומנצח, שהיה חסר לה בשנים האחרונות. כאשר לשלבים הקריטיים של העונה היא התייצבה כשכמעט כל הפצועים שוב כשירים, בתוספת כאמור לאותם שחקנים שצורפו או קודמו במקומם, היא כבר הפכה למעצמה אימתנית, כזו שאפילו הקבוצה הטובה ביורוליג והמאמן הגדול בתולדות המפעל לא יכולים להכניע.
גיבור בלתי צפוי נוסף של משחק הגמר אמש הוא לא אחר מאשר פאבלו לאסו. המאמן שזכה לביקורות מכל עבר, שכונה "סדרן עבודה" ושהואשם פעמים רבות ב"חילופים מהבית" ללא קשר למהלך המשחק, ראוי להערכה גדולה על עבודתו לכל אורך העונה ובפרט בפיינל פור. לאסו מנע מקבוצתו להרים ידיים לנוכח הקשיים, ידע להגיב בזמן אמת לפציעות ולמשברים, והגיע לשיאו בשני המשחקים האחרונים. בחצי הגמר מול צסק"א סייעו החילופים ההגנתיים שביצע לעצור את הפתיחה המסחררת של האדומים. אמש ניצל באופן מקסימלי את הרוטציה הרחבה שלרשותו ( כאשר כל 12 השחקנים משותפים, כולם משחקים 9 דקות ומעלה ואף אחד לא יותר מ-28 דקות) ובאופן כללי שלט במשחק מבחינה טקטית, וזאת כשמולו עומד האיש שכמעט לא ניתן להכניע במשחקים גדולים, ז'ליקו אובראדוביץ'. אין ספק שהחלטת הנהלת ריאל להאריך בתחילת העונה את חוזהו של המאמן בשלוש עונות נוספות נראית היום הרבה יותר הגיונית.
לוקה דונצ'יץ' עם פביאן קוזר. גיבורים מפתיעים (AFP)
לנוכח כל אותם גיבורים מפתיעים שגנבו את ההצגה אמש, כמעט ושכחנו את הקרב לו ציפינו בין השחקן שעשוי להפוך לאחד מגדולי השחקנים האירופאים בכל הזמנים, לבין המאמן שכבר הוכתר מזמן לגדול מכולם. לוקה דונצ'יץ' סיפק הופעה סולידית, למעשה כמו מרבית הופעותיו שלא מתאפיינות ביותר מדי "היי לייטס", אך כזו שמוכיחה שוב איזו התקדמות עצומה עשה העונה. הגארד שבפיינל פור של העונה שעברה שותק לחלוטין ע"י הגנת אותה פנרבחצ'ה (וסיים את המשחק ללא אף נקודה), התקשה שוב לייצר סלים במגרש העומד, אך השכיל לצבור נקודות במגרש הפתוח ומקו העונשין. הבגרות והחוכמה שאפיינו את הסלובני המוכשר לכל אורך העונה באו לידי ביטוי גם בפיינל פור, ופשוט קשה להאמין ששחקן בן 19 מסוגל להפגין איכויות כאלה.
אין ספק שלאחר עונה שכללה זכיות באליפות אירופה לנבחרות, ביורוליג, בתוארי ה-MVP של היורוליג ושל הפיינל פור וכמובן שגם בתואר הכוכב העולה של המפעל- היבשת הישנה כבר קטנה על לוקה דונצ'יץ'. נותר רק לגלות האם יהפוך בעתיד לכוכב בליגה הטובה בעולם, או לאחד מהסופרסטארים שלה. ומה לגבי אובראדוביץ'? ההפסד בגמר אמש לא מוריד כלום מגדולתו של המאמן. עצם העובדה שהוליך קבוצה כל כך פחות איכותית מיריבתה בגמר עד למרחק קצר מזכייה שניה ברציפות בתואר מרשימה ביותר, וזאת עוד בערב שחור משחור של כוכבו יאן וסלי. המאמן הסרבי וקבוצתו עשו את המקסימום, אך הוכנעו על ידי קבוצה עמוקה יותר ומוכשרת הרבה יותר.
ז'ליקו אובראדוביץ'. ההפסד לא מוריד כלום מגדולתו כמאמן (AFP)
דווקא השנה הם עשו את זה. הבלאנקוס שבשנים האחרונות העמידו בכל עונה סגלים נפלאים אך מלבד עונה אחת נכשלו תמיד ברגעי האמת, זכו ב"דסימה" הנכספת דווקא בסיומה של עונתם הקשה ביותר. אז בפעם הבאה שתישמעו תירוצים כמו " אי אפשר להתמודד עם גל פציעות שכזה", או ש"אין שחקנים טובים שניתן לצרף לסגל באמצע העונה", תיזכרו באלופת היורוליג לשנת 2018. נכון שכיסים עמוקים תמיד עוזרים לפתרון משברים, אך כנראה שגם חוזק מנטלי והתמודדות מעשית במקום בכי ונהי חשובים לא פחות.
מה דעתך על הכתבה?