ביטול עונת 2019/20 ביורוליג בעקבות משבר הקורונה לא השאיר אותנו עם סיומת מצערת למפעל, אלא גם קטע סיפורים מרתקים שהתפתחו בחלק מהקבוצות במהלך העונה ואף היו יכולים להיכנס לספרי ההיסטוריה של ליגת הכדורסל הטובה באירופה. באתר "יורוהופס" אספו חמישה נרטיבים שלא זכו לסוף המפואר שהקבוצות או השחקנים המעורבים בהם קיוו לו.
עונת ה-MVP המדהימה של שיין לארקין
מאז שאנתוני פארקר נבחר לשחקן המצטיין ביורוליג שנתיים ברציפות ב-2005/06, לא היה MVP אמריקאי במפעל. גארד אנאדולו אפס גרם לתצוגות יוצאות הדופן שלו להיראות בעינינו כעניין שבשגרה וקרוב לוודאי שהיה זוכה בפרס אם היה מוביל את הקבוצה הטורקית לפיינל פור. אפשר לומר שהרבה מאוד זמן לא היה מועמד כל כך ברור להיבחר למצטיין העונה.
בזמן שאנאדולו הוליכה את הטבלה בבטחה, לארקין הפגין יכולות התקפיות פשוט מפלצתיות, כשיצירת המופת הגיעה כמובן כששבר את שיא הנקודות למשחק אחד בכל הזמנים עם 49 נקודות ב-31 דקות נגד באיירן מינכן, במשחק בו החטיא חמש פעמים בלבד מכל הטווחים. ג'ורדי ברתומאו אמר שלא יחולקו פרסים אישיים בשל כמות המשחקים הגדולה שלא התקיימה וזה בהחלט הגיוני, אך בעיני רוב האנשים שעקבו אחרי היורוליג העונה – שיין לארקין הוא ה-MVP הבלתי מעורער.
עונה יוצאת דופן. לארקין בביקורו בת"א (דני מרון)
המשימה של ניקולה מירוטיץ'
הפורוורד הספרדי-מונטנגרי הימם את העולם הכדורסל כשהחליט לוותר על עתיד מובטח ב-NBA לטובת חזרה לאירופה וחתימה בברצלונה. איש לא ראה את זה מגיע, אולם עבור מירוטיץ' המהלך היה טבעי, שכן הוא חיפש להתבסס מחדש כשחקן מוביל בקבוצה שלו והשיבה ליבשת השינה התאימה גם מבחינה משפחתית, אך הכוכב חיפש תמריץ נוסף – ואותו הוא מצא באתגר להחזיר את הקטלונים לקדמת הבמה של היורוליג.
מהדומיננטיות שלו באירופה אף אחד לא הופתע: מירוטיץ' קלע (19 נקודות למשחק), הוריד כדורים חוזרים (6.9) ותרם בקטגוריות נוספות (1.6 אסיסטים ו-1.1 חטיפות בממוצע), מה שעזר לברצלונה להגיע לעמדה מצוינת לקראת הפלייאוף וליצור לעצמה הזדמנות לאיים על הכתר. מירוטיץ' לא נחשב הפייבוריט במרוץ לתואר ה-MVP רק בגלל שלארקין הרשים קצת יותר, אך הייתה תחושה שבשלבי ההכרעה הוא מסוגל אף להרים את הרמה שלו כדי להשיג את המטרה לשמה הגיע. למרבה הצער, נצטרך לחכות לשנה הבאה כדי לראות אם יצליח.
מירוטיץ'. חזר עם משימה, אך לא קיבל הזמנות להשלים אותה (ברצלונה, האתר הרשמי)
הריצה של אנאדולו אפס לזכייה בגביע אירופה
החבורה מאיסטנבול לא רק ניצחה כמעט ללא הפסקה, היא גם שיחקה כדורסל מרהיב לצפייה תוך כדי. לארקין חרך את ההגנות, ואסילייה מיצ'יץ' ניהל את ההתקפות בחוכמה יחד עם קרונוסלאב סימון המנוסה והמאמן ארגין עתמאן בנה קבוצה שלעיתים נראתה בלתי ניתנת להכנעה. כמעט כל הקבוצות ירדו ביכולתן כאשר פגשו את אנאדולו אפס, שהעמידה את ההגנה השישית בטבעה במפעל, לא מעט בזכות התרומה של כריס סינגלטון בגזרה זו.
כמובן שאין דרך לדעת אם הטורקים היו ממשיכים באותה יכולת גם במאני טיים, בטח בפיינל פור שבו הכל פתוח, אך כשהעונה הופסקה – נראה היה שלא ניתן לעצור את המומנטום שלהם. מה גם שאנאדולו צברה את הניסיון הנדרש כבר ב-2019, כאשר הגיעה עד לגמר שבו נכנעה לצסק"א מוסקבה.
שחקני אנאדולו אפס. נראו כמועמדים ברורים לתואר (picture alliance/Contributor)
חזרת מכבי תל אביב לצמרת היורוליג
הזיכרון האחרון של האוהדים הצהובים מעונת 2019/20 יהיה ניצחון על אותה אנאדולו אפס, שנעצרה בהיכל מנורה מבטחים אחרי 11 ניצחונות רצופים. התוצאה הזו הבטיחה לאלופת ישראל את המקום בפלייאוף היורוליג לראשונה מזה חמש שנים, תקופה שנראתה כמו נצח עבור כל מי שהמועדון יקר לליבו. אותו ניצחון שיקף גם עד כמה גרסת העונה הנוכחית של מכבי תל אביב הייתה טובה יותר לעומת השנים האחרונות. הצהובים חזרו להיות קבוצת פלייאוף, כזו שהחלט הייתה יכולה לחלום על מקום בפיינל פור וכפי שנכתב כבר, שם הכל יכול לקרות – עובדה, בביקור האחרון ב-2014 זה הסתיים עם תואר מפתיע.
מאז 2015, מכבי חוותה מפח נפש מדי עונה ביורוליג, כולל לא מעט רגעים משפילים שפגעו קשות בגאוות אחד המועדונים הגדולים באירופה. העונה הזו הייתה שונה. הסגנון מכוון-הגנה של יאניס ספרופולוס והמנטליות הקבוצתית שהנחיל המאמן היווני הפכו את הצהובים לחבורה לוחמת שמסוגלת לנצח כל יריבה ביום נתון ואת המגרש הביתי למבצר שהכרנו כשעוד נקרא יד אליהו.
קשה להעריך עד כמה רחוק מכבי תל אביב הייתה מגיעה. כידוע, בזמן הפסקת העונה היא דורגה במקום הרביעי במאזן זהה לצסק"א מוסקבה, כאשר יתרון הביתיות בסדרת רבע הגמר בה שתי הקבוצות היו אמורות להיפגש, כנראה היה מהווה מפתח מרכזי לתוצאה שלה. ואם הצהובים היו משיגים את הביתיות, לא היה חכם להמר נגדם.
כפי שספרופולוס ביקש, ההיכל חזר להיות מבצר (עדי אבישי)
המהפך של פנרבחצ'ה
כמעט סיבוב שלם בתוך העונה, אחרי הפסד לוולנסיה בתום הארכה שהוריד את הקבוצה של ז'ליקו אובראדוביץ' למאזן 11:5 שלילי, רבים בוודאי חשבו כי סיכויי הטורקים להתאושש ולחזור לתמונת הפלייאוף קלושים. הסגל נראה שחוק והתוספת הגדולה בדמות ננדו דה קולו לא סיפקה את התפוקה לה ציפו במועדון. ניצחון על אולימפיאקוס, אחרי חודש שכולו הפסדים בזירה האירופית, היווה את נקודת המפנה עבור פנר.
אובראדוביץ' ושחקניו ניצחו חמישה מתוך ששת המשחקים הבאים ושיפרה משמעותית את מיקומה בטבלה, אחרי מהפך רציני מבחינת היכולת. למרות מספר מעידות בדרך, עד לעצירת העונה פנרבחצ'ה הצליחה לשפר את מאזנה ל-13 ניצחונות ו-15 הפסדים, מה שהקנה לה את המקום השמיני המוביל לפלייאוף. זו אמנם לא הייתה הקבוצה הדורסנית שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות, אבל האיכות, הניסיון והמאמן המעוטר ביותר ביבשת עדיין היו שם ובמקרה של העפלה לשלבי ההכרעה, מי יודע – ייתכן שזה היה נגמר בתור הקאמבק הגדול בהיסטוריה.
דה קולו. הקאמבק של פנר נעצר בעיצומו (פנרבחצ'ה, האתר הרשמי)
מה דעתך על הכתבה?