המסע של הפועל תל אביב בעונת הבכורה שלה ביורוליג הסתיים אתמול (חמישי) עם הפסד 87:81 לריאל מדריד ו-3:1 בסדרת רבע הגמר. קודם כל ולפני הכול, מגיע פירגון. בסוף, עם כמה שהקבוצה הזו מחזיקה בסגל מוכשר באופן קיצוני, לעשות פלייאוף בעונת בכורה עם שחקנים חדשים בלי בית, זה לא דבר של מה בכך.
מצד שני, עם כל הכבוד, הפועל הודחה אחרי שהציגה בדיוק את אותו כדורסל שגרר ביקורת רבה לאורך העונה. אז הפתיחה הייתה מעולה ובאמת היה נראה שהמומנטום מהניצחון סוחף את האדומים, ואז סרחיו סקאריולו החליט שדי חלאס. מאמן ריאל לא לקח פסק זמן ועשה חילוף אחד תחילה – הכנסת עוסמאן גארובה שנפצע במשחק השלישי על חשבון אלכס לן.
ברבע הראשון ריאל מדריד שאבה חמישה ריבאונדים בהתקפה. הגנת הפועל תל אביב הייתה טובה ואינטנסיבית גם בדקות הפחות טובות, שבהן היא לא רצה והובילה, אבל הכדורים החוזרים בהתקפה של שחקנים כמו צ'ומה אוקיקי וגארובה היו המפתח של ריאל, שירדה אחרי רבע לא טוב שלה ביתרון.
החילוף של גארובה על חשבון לן שדרג את ריאל באופן משמעותי, שהחלה לתקוף הלוך ושוב את הגנת המעברים הגרועה של הפועל תל אביב. לאחר קרב צליפות ללא עצירות ושבעה שחקנים שחיכו להיכנס, הגיע הפאול של אלברטו אבאלדה 1:23 לסיום הרבע שהוביל לכניסתם של: כריס ג'ונס, קסלר אדוארדס, טאי אודיאסי, תאו מאלדון, אנדרס פליז, גבי דק וטריי ליילס.
מבין שמונת השחקנים שנכנסו לקראת סיום הרבע הראשון, חמישה מהם באמת היו ראויים להישאר על הפרקט – כל הארבעה של ריאל ורק אחד מהפועל תל אביב. לא אסבך אתכם, זה קסלר אדוארדס, שהיה חייב לפתוח אחרי המשחק השלישי.
ברבע השני, שבו ריאל למעשה הגבירה קצב ומשם שייטה לאורך כל המשחק חרף ניסיונות הקאמבק של הפועל תל אביב, הקבוצה של דימיטריס איטודיס חזרה לסורה. לעצור את החבורה הזו כשהיא רצה זה כמעט בלתי אפשרי, אבל למנוע ממנה לרוץ? מסתבר שזה מאוד אפשרי, כי עובדה שהחמישייה השנייה של ריאל גרמה להפועל לקפוא אחרי ריבאונדים ולא לשחק מהר.
אז משחק מספר 3 היה אשליה? הפועל ניצחה רק בזכות הפציעה של גארובה? לגבי האשליה – אולי קצת. בסוף, ההתקפה המסודרת הטובה של הפועל תל אביב הגיעה בזכות ההגנה שלה. הרגיש לנו שאולי, אבל רק אולי, יש סיכוי. יש סיכוי שהפועל למדה קצת את ריאל, שהיא הבינה מה לעשות. אבל כמו שהרבה נוטים להגיד – בלוף בסוף נחשף.
היה נחמד להאמין ליומיים שמי שתעשה את ההתאמות אחרי הניצחון היא הפועל, שהיא תדע ליהנות מהמומנטום ולהיסחף איתו למשחק חמישי במדריד. אבל האמת? עמוק בפנים, אני ורבים ידענו שמי שתלמד, תעשה, תתאים, תשנה וכנראה גם תנצח זו ריאל מדריד.
המשחק הרביעי היה מראה לעונה של שתי הקבוצות. הפועל תל אביב החלה בסערה, נרגשת, מתלהבת ואז מהר צונחת. הכדורסל שלה, כמו בכל העונה, היה חלש מאוד בהתקפת חצי המגרש. הכישרון ההתקפי לא התמודד עם ההגנה של ריאל מדריד, כי פשוט לא היו לו כלים שהוא צבר לאורך העונה. היה חשש ממה יקרה בפלייאוף והוא קיבל תוקף, כי באמת היה נראה גם במשחק האחרון של העונה שלה באירופה, שאין לאיטודיס מה למכור.
ראינו משחקים כאלה של הפועל תל אביב, די הרבה כאלה. אבל מה לוקחים מכאן? מה עושים כדי שלפחות בעונה הבאה הפרויקט הנהדר הזה כן יצליח להמריא? הרי לכל הדבר הזה יש פוטנציאל עצום, שהגעה לפלייאוף כמטרה בעונה ראשונה זה אחלה, אבל יש פה אפשרות להפוך פרויקט שאפתני לאימפריה של ממש.
דבר ראשון, די עם כדורסל הבידודים הזה. אם כל העונה זה הוזכר שוב ושוב, עכשיו זה זועק יותר מתמיד. אי אפשר לנצח ביורוליג כל העונה ככה, לומדים את זה. אי אפשר לסמוך אך ורק על מתפרצות, קבוצות חזקות עם הגנה אגרסיבית וסגל מלא עוצרות את זה.
דבר שני, לפתור את כל הפוליטיקה המעצבנת הזו סביב המועדון. מדובר בסוף בפרויקט כדורסל והעסקנות הזו, המלחמות האלה, זה חסר טעם. אני כבר לא מדבר על עופר ינאי מול האוהדים או מול העמותה, הנושא הזה כבר לעוס לגמרי. כל האינטריגות האלה מול שחקנים, פתאום ים מדר נמחק, ג'ונתן מוטלי נמחק, חוזים, הדלפות – די כבר. כן, זה מורכב, זה מרגיש כמו שיח שאין לו סוף, אבל יש דברים שאוכלים את הפועל תל אביב מבפנים.
דבר שלישי, דימיטריס איטודיס. אני מאוד הערכתי את איטודיס עד העונה הזו, באמת, חשבתי שהוא מאמן גאון ואין לי מושג איך הגיע לכאן אדם בעל שיעור קומה כזה. התברר לי לאורך העונה שמדובר באדם מתנשא וגס רוח וגם לא במאמן כזה גדול, כי הכדורסל של הפועל תל אביב נראה סתמי. הוא יצטרך ללמוד גם לעשות שינויים והתאמות בצורה יותר טובה ולהגיב במהלך משחק וגם לדעת לשדרג קבוצה ולאחד אותה לאורך עונה. זה קרה לפרקים, אבל לא מספיק בכלל.
להשאיר אותו זה מתבקש כי בסוף כן יש הישג (ופרסטיז'), אבל הוא יצטרך להמציא את עצמו מחדש. ברמת השיטה כבר הוסבר מה צריך לקרות, אבל גם ברמת ההתנהגות וההתנהלות. אמר עליו פיני גרשון בעבר: "הוא חושב שהוא בבחריין". אגב, גרשון גם אמר שזה סגל לפיינל פור. שתי הקביעות שלו נכונות.
דבר רביעי, ואסילייה מיציץ'. האמת? אם יש משהו שאפשר לקחת מהמשחק הרביעי הוא אולי ורק אולי, איזה קרן אור קטנה ושמה ואסה מיציץ'. אז כן הוא התעורר קצת מאוחר (ברבע הרביעי), אבל לראשונה העונה ראיתי את מיציץ' של אנאדולו אפס. איכשהו, אולי עם הלחץ ואולי עם הרצון להוכיח למה הוא באמת מרוויח כמו שחקני NBA, קיבלנו שחקן שהכדורסל האירופי כולו ממש התגעגע אליו. השאלה המתבקשת היא האם הפועל תל אביב הרוויחה את מיציץ' האמיתי בזכות רבע אחד? לא נדע את זה עד המשחקים בליגה (למרות שהם לא פקטור עד סדרת חצי גמר/גמר מול מכבי תל אביב או הפועל ירושלים).
בנימה זו, סיומה של העונה של הפועל תל אביב מבשר גם על סיום המדור עד לעונה הבאה. אני מודה לכל מי שקרא את הטורים שלי על הישראליות באירופה, הגיב, שיתף, אהב ולא אהב. מי ייתן ובעונה הבאה יהיו לנו שתי נציגות ישראליות (או אפילו שלוש) שממשיכות את המסע שלהן ומספקות גאווה לאוהבי הכדורסל והספורט.
מה דעתך על הכתבה?