לפעמים בכדורסל אתה לא צריך לפתור את כל הבעיות שלך, אלא רק להבין על איזו מהן אתה מוכן לוותר. במשך רבע וחצי מכבי תל אביב עשתה את זה כמעט מושלם מול ריאל מדריד. היא ידעה שההגנה שלה לא מספיק טובה (בלשון המעטה) כדי לקחת מהספרדים הכול, ולכן בחרה את הרעל שלה: תיאו מלדון לא ייכנס לצבע מתי שמתחשק לו, אדי טבארס לא יקבל בכל התקפה כדור שני מטר מהטבעת, ואם המחיר הוא שריאל תקבל זריקות מבחוץ – שיהיה. זה נשמע כמעט מעליב להגיד על קבוצה כמו ריאל מדריד "תנו להם לזרוק", אבל במשך רבע וחצי זה עבד.
וזה לא היה רק בגלל ההגנה. ההתקפה של מכבי הייתה טובה מאוד ברמת הרעיון. החמישייה הראשונה הייתה קצת פחות אפקטיבית, אבל מהרגע שג'ימי קלארק עלה מהספסל המשחק נפתח. הוא הגיע בנוחות למקומות שלו, תקף בלי להסס ולא ניסה להפוך כל פוזשן למדע מדויק. בעיקר, הוא נתן למכבי משהו שכל כך חסר לה כרגע: גארד שיכול פשוט לקחת את הכדור ולהגיע לאנשהו. מכבי סיימה את הרבע הראשון ביתרון 23:30, ובאמצע הרבע השני כבר הייתה ב-29:44. 15 הפרש מול ריאל מדריד, וזה לא היה איזה רצף מקרי של שלשות. מכבי שיחקה טוב, ההתקפה ייצרה מצבים, ההגנה כיוונה את ריאל בדיוק לאזור שבו עודד קטש רצה שהיא תהיה, והספרדים נראו לא נוחים.
הבעיה בלהחליט שאתה מוותר על משהו היא לא רק מה קורה כשהיריבה מתחילה לקחת אותו, אלא מה הוויתור הזה פותח אחר כך. כל עוד השלשות של ריאל לא נכנסו, מכבי הייתה יכולה לחיות עם התוכנית שלה: לסגור את החדירות של תיאו מלדון, להעמיס את הצבע ולהקשות על אדי טבארס לקבל כדור איפה שנוח לו. אבל מהרגע שפקונדו קמפאסו התחיל להעניש מבחוץ, כל המשחק נפתח.
ברגע שהוא התחיל לקחת את השלשות שמכבי ת"א נתנה לו, מה שהיה עד אז ויתור מחושב הפך לבית סוהר. חמש השלשות של קמפאסו היו פנויות ברמה ביזיונית: זמן להתארגן, רגליים מסודרות, הגנה שמגיעה מאוחר כי מלכתחילה החליטה שהאיום נמצא במקום אחר. אחר כך ההגנה נאלצה לצאת צעד נוסף וטבארס פתאום מצא את עצמו חופשי ומאושר בצבע. משם זה כבר הפסיק להיות "אנחנו נותנים לריאל לזרוק" והפך למשהו הרבה יותר גרוע: מכבי התחילה לתת הכול.
פתאום ריאל קיבלה שלשות, קיבלה צבע, קיבלה חצי מרחק, קיבלה מעברים וקיבלה גם סט אופנס. ברגע שהפתרון הראשון של מכבי נשבר, לא הגיע פתרון שני, כי אין פתרון שני. יש לוותר מתוך הבנה שהסיסטם גרוע – וזהו. קמפאסו קלע, אנדרס פליז הצטרף, טימוטי לואאו-קבארו התחמם, וטבארס כבר לא היה צריך לעבוד קשה כדי להשפיע. וזה אולי הדבר הכי מוכר ומדאיג בהגנה של מכבי ת"א: היא לא קורסת תמיד בגלל שחקן אחד או בגלל מיסמאץ' אחד, אלא כי כששכבה אחת נשברת אין שכבה מאחוריה. ואז הכול מגיע ביחד.
פתאום הקבוצה שעד לא מזמן נראתה כמו אחת שמיידה אבנים הפכה לכזו שלא מסוגלת להחטיא. ריאל סיימה עם 21 שלשות, ומכבי, שהובילה 29:44, הפסידה את 25 הדקות האחרונות 84:55. זה כמעט שני משחקים שונים לחלוטין: במשך רבע וחצי מכבי הצליחה לכפות את התוכנית שלה, ובמשך שניים וחצי רבעים ריאל פשוט פירקה אותה.
וכשההפרש התחיל להיעלם, צפה הבעיה השנייה. מי לוקח על עצמו עכשיו את המשחק? קלארק לא יכול לשחק 40 דקות, ים מדר היה בערב לא טוב, קיטון וואלאס כרגע נראה כמו שחקן שקשה לתת טיעונים לזכותו ואיפה לונדברג בחוץ. פתאום ג'ון דיברתולומיאו נכנס לתמונה. לזכותו, הוא אפילו הפתיע לטובה. שחקן שבקושי ראה דקות יורוליג העונה נכנס לסיטואציה לא פשוטה ולא נראה אבוד. אבל עצם זה שמכבי מגיעה למשחק מול ריאל מדריד ובשלב משמעותי צריכה לשאול אם דיברתולומיאו הוא זה שייתן לה כוח אש, אומר כמעט הכול על מצב הקו האחורי.
גם עם לונדברג היה חסר למכבי גארד שיוצר מכלום, ובלעדיו החוסר הזה כבר צועק. כן, קלארק יכול להפוך למאדר פאקר הזה. יש לו את זה באופי. הוא לא מפחד מהכדור, לא מפחד מזריקה קשה ולא מחפש אישור מקטש לפני שהוא תוקף, לפעמים באופן מוגזם ובלפעמים מדובר על המחצית השנייה. זה עדיין לא מלוטש מספיק. ים מדר רוצה להיות כזה וגם מסוגל להיות כזה לפרקים, אבל הוא עדיין לא שם באופן עקבי. מכבי ת"א צריכה עוד אחד, והיא כנראה גם תביא אחד. השאלה היא מתי, ובעיקר מי.
זה קריטי בגלל לוח הזמנים. גם אם גארד חדש ינחת בתחילת השבוע הבא, הוא לא הופך תוך יומיים לחלק מהמערכת של קטש. במקרה הטוב צריך שבועיים-שלושה להבין שיטה, חברים לקבוצה, תזמון, היררכיה ומי אוהב את הכדור איפה. ובשלושת השבועות האלה מחכה למכבי רצף שיכול לשנות עונה: הכוכב האדום בלגרד, פריז, דרבי בליגה, פרטיזן בלגרד, דרבי בגמר גביע ווינר, דרבי ביורוליג והפועל ירושלים. עד שהשחקן יגיע ועד שהוא באמת יהיה "של מכבי", המומנטום יכול להפוך משלילי לקטלני.
והשמות כבר באוויר. נמניה נדוביץ' הוזכר כמועמד, ברנדון בוסטון הוזכר, וטיילר דורסי כמובן מרחף מעל הכול. אם מנסים לסדר את זה על ציר שבין הפסימי לאופטימי, בתרחיש הרע מגיע עוד פליט NBA שלא שיחק דקת יורוליג ואז מתחילים שוב מאפס את תהליך ההתאקלמות. בתרחיש הריאלי יותר מגיע נדוביץ', שחקן עם קריירה אדירה וקליעה מבחוץ, אבל גם בן 35 שכבר נמצא בשלב אחר לגמרי בקריירה. ובתרחיש האופטימי, וזה שכמעט בטוח רחוק מאוד כרגע, מגיע דורסי.
דורסי הוא לא "אופציה פנויה" במובן הפשוט של המילה. הוא עדיין שחקן של אולימפיאקוס, והוא גם לא בדרך החוצה באופן רשמי. אבל היחסים שם הגיעו לנקודה שבה בכלל אפשר לדבר על זה. אחרי שתקף בפומבי את המועדון ואת הסיטואציה שלו, אולימפיאקוס הוציאה אותו מהסגל, החזירה אותו לאתונה ובהמשך הודיעה רשמית על השעיה של חודש. במקביל, דווח שהמועדון כבר בחן את השוק בצורה אגרסיבית יותר, מה שמראה שלפחות ברמת התכנון הוא לא מתייחס לסיטואציה כאילו הכול רגיל.
ואז יש את פאוק סלוניקי. לפי דיווחים ביוון, היא כבר שמה על השולחן הצעה עצומה לדורסי, בסדר גודל של יותר משלושה מיליון יורו לעונה. בנוסף פורסם שפאוק עשויה לשלם לאולימפיאקוס גם פיצוי של כשני מיליון יורו כדי לשחרר אותו מיידית. כלומר, זו לא קבוצה שמגששת. זו קבוצה שמנסה להיכנס בכל הכוח.
ופה צריך לשאול את השאלה האמיתית: למה שדורסי בכלל יעדיף את מכבי ת"א? מצד אחד, יש לו היסטוריה טובה במועדון, הוא מכיר את המערכת והוא יודע בדיוק מה זה להיות גארד בכיר במכבי תל אביב. מעבר לזה, אם הוא רוצה תפקיד מרכזי, כדור בידיים והזדמנות להיות שוב הפנים של קבוצה ביורוליג – מכבי יכולה להציע לו בדיוק את זה.
מצד שני, למה לא? כסף. וזה חתיכת "למה לא". אם פאוק באמת מציעה לו יותר משלושה מיליון יורו לעונה, מכבי צריכה לשבור את המבנה הכלכלי שלה כדי להיכנס לאזור הזה. ויש גם את השאלה אם דורסי בכלל רוצה לעזוב כרגע את אולימפיאקוס, או שהמשבר הנוכחי עוד יסתיים בפיוס. נכון לעכשיו הוא עדיין תחת חוזה, והוא מושעה – לא משוחרר.
הסיכוי הוא באזור החמישה אחוזים. אולי אפילו פחות. לא כי דורסי לא מתאים – להפך, הוא אולי ההתאמה הכי ברורה מכל השמות שעלו – אלא כי צריך שיקרו כמה דברים יחד: שאולימפיאקוס תחליט שהיא באמת רוצה להיפרד ממנו, שדורסי יעדיף יורוליג ותפקיד מרכזי על פני הצעה כספית חריגה מפאוק, ושמכבי תהיה מוכנה לשלם סכום שהיא לא רגילה לשלם.
אבל בדיוק בגלל זה, זה מבחן הצהרתי. מכבי לא חייבת לנצח את פאוק בכל מחיר, ולא צריך להתאבד כלכלית על כל שם נוצץ. אבל אם היא אפילו לא מנסה ברצינות להביא שחקן שכבר הוכיח שהוא מסוגל להיות יוצר בכיר בקבוצת טופ ביורוליג, אז קשה מאוד למכור אחר כך את הרעיון שהיא באמת מכוונת גבוה. דורסי לא רק מתאים מקצועית, הוא גם אחד המקרים הבודדים שבהם שחקן ברמה הזאת, עם היכרות קודמת עם המועדון, בכלל עשוי להפוך לריאלי באמצע עונה.
דורסי לא "יציל את העונה" לבדו. מכבי עדיין צריכה לסדר את ההגנה, לקלוע טוב יותר מבחוץ לאורך זמן ולמצוא דרכים להפעיל טוב יותר את הפורוורדים שלה. אבל מתוך שלושת הדברים האלה, דורסי נותן לך כמעט בוודאות שניים: קליעה ויצירה. ובעיקר את השני. הוא לא רק סקורר, אלא בדיוק מה שבאנגלית אוהבים לכנות מאדר פאקר (מוטיב חוזר). אלה לא תמיד השחקנים הכי יעילים, לא תמיד הכי חכמים, ולפעמים אתה גם רוצה להרוג אותם אחרי זריקה מטומטמת. אבל כשנשארו שש שניות, ההתקפה מתה וכל מה שהמאמן צייר על הלוח כבר לא רלוונטי, הם רוצים את הכדור.
וזה בדיוק מה שקבוצה מסודרת וממושמעת צריכה לפעמים. קלארק הוא כזה, אבל עוד לא מספיק טוב בזה. מדר רוצה להיות כזה, אבל עוד לא מספיק עקבי בזה. לוני ווקר היה כזה, אבל יחס הנזק-תועלת שלו היה הרבה יותר בעייתי. סקוטי ווילבקין היה כזה, וגם במקרה שלו, בהתחשב בהיסטוריית הברכיים, בכלל לא בטוח שחזרה הייתה הפתרון האידיאלי בקיץ (אף שיש הטוענים שהוא רצה לחזור). דורסי, לעומת זאת, כבר הוכיח שהוא מסוגל להיות השחקן הזה בקבוצה מהטופ של הטופ באירופה, ולכן אם מכבי באמת רוצה לשדר שיש לה יומרות ולא רק לדבר עליהן, זה בדיוק סוג המהלך שהיא צריכה לפחות לנסות לעשות.
ופה צריך לגעת גם בפורוורדים, כי קל מאוד להפיל הכול על החוסר בגארד. למכבי יש שם הרבה כישרון. בונזי קולסון קיבל מעט יחסית נגיעות ובכל זאת הצליח לייצר, אושיי בריסט היה במשחק לא רע, וג'יילן הורד ממשיך להיעלם לפרקים ארוכים מדי. שלושתם שחקני יורוליג טובים, וחלקם אפילו טובים פלוס, אבל בהתקפה של מכבי הם עדיין נדבך צדדי.
וזה מוזר, כי כשמשחק הגארדים לא עובד, האלטרנטיבה לא יכולה להיות "נמשיך עוד יותר בכוח דרך הגארדים". לפעמים אפשר (ורצוי ואולי אף חובה) להכניס את קולסון לפוסט, לפעמים אפשר לתקוף מיסמאץ' עם הורד, ולפעמים אפשר לחפש את בריסט בתנועה ולנצל את האתלטיות שלו. כרגע נראה שמכבי ת"א לא עושה את זה מספיק, ובערבים שבהם מדר לא בעניינים וקלארק כבר נשחק, זה הופך למשמעותי במיוחד.
וזו אולי המסקנה הכי מטרידה מההפסד הזה. מכבי הראתה במשך רבע וחצי שהיא יכולה לשחק כדורסל טוב מאוד מול ריאל מדריד. היא הובילה ב-15, הצליחה להוציא את הספרדים מאזור הנוחות שלהם ומצאה דרך הגנתית הגיונית להתמודד עם קבוצה שיש לה הרבה יותר כלים. ואז ריאל התאימה ומכבי פחות. מכאן, השאלה היא כבר לא האם צריך גארד. את זה כולם יודעים. השאלה היא אם מכבי תביא עוד שחקן שיעזור לה לשרוד, או שחקן שישנה לה את העונה. אם בסוף יגיע עוד פתרון ביניים, ומקומות 7-10 שפעם היו מילה גסה יהפכו פתאום לחלום שאפשר לגרד, אל תגידו שלא ראינו את זה מגיע. אם איכשהו בסוג של נס טיילר דורסי ינחת, אז לפחות בחלק מהלילות המשחק כולו יכול להיראות אחרת.
מה דעתך על הכתבה?