יש לזה הסבר: כך מכבי תל אביב בעטה בדלי פעמיים בשבוע

play
| באמצעות chatgpt
תיקתקנו, 19.11 06:40

הקאמבק מול אולימפיאקוס נגמר בקריסה מטורפת, מול דובאי כבר היה קל יותר להבין למה: ברגע שהגארדים נעצרו, ההתקפה נתקעה והפורוורדים נעלמו. הצהובים פספסו שני ניצחונות שהיו להם בידיים - מסיבות שונות, אבל עם אותה בעיה בסיסית

(גודל טקסט)

יש דרכים שונות לבעוט בדלי. לפעמים אתה עושה את זה בצורה כל כך מפוארת, כל כך בלתי סבירה, עד שאתה כמעט צריך להעריך את היצירתיות. לפעמים אתה פשוט עושה את זה כי הקבוצה שמולך טובה יותר, קוראת אותך, מבינה מה עבד לך ומוציאה לך אותו מהידיים. מכבי תל אביב הצליחה השבוע לעשות את שניהם.

מול אולימפיאקוס זו הייתה בעיטה היסטורית בדלי. מכבי פיגרה כבר ב-15, חזרה משום מקום, הפכה משחק מול קבוצה טובה ממנה בהרבה, הגיעה למצב שבו הניצחון כבר היה בידיים שלה – ואז עשתה פחות או יותר כל טעות שאפשר לדמיין. סשה וזנקוב קבר שלשה בלתי נתפסת מחצי מגרש כדי לכפות הארכה, ובהארכה מכבי שוב עלתה ל-91:95, רק כדי לאפשר לאוון פורנייה לקלוע, לטעות בהוצאת הכדור ולראות את קורי ג'וזף מנצח את המשחק בשלשה בשנייה האחרונה.

וזה בדיוק היופי והאכזריות של היורוליג. מכבי יכולה להיות קבוצה רעה, לפגוש קבוצה טובה ממנה משמעותית, להיכנס לערב שבו הכול מתהפך, לעשות קאמבק מטורף ולהגיע עד מרחק נגיעה מניצחון. אבל כשהפער הבסיסי באיכות קיים, אתה לא יכול לתת ליריבה את כל ההזדמנויות בעולם. אם אתה עושה את כל הטעויות האפשריות, היא בסוף תיקח אחת מהן. מול אולימפיאקוס זה דרש נס. מול דובאי כבר לא היה צריך נס. כי מול דובאי, לפחות בהתחלה, מכבי נראתה נהדר.

שחקן מכבי תל אביב ים מדר | מכבי תל אביב האתר הרשמי, Constantinos Kiprianou

ההתקפה של עודד קטש, זאת שקיבלה כל כך הרבה מחמאות בעונה שעברה ונראית ברוב העונה הנוכחית כמו זיכרון רחוק, פתאום חזרה. ים מדר רקד, קמאר בולדווין רקד, דניאל תייס קיבל כדורים במקומות הנכונים, הכדור זז, והפעם מכבי אפילו תקפה את ריבאונד ההתקפה. הרבע הראשון הסתיים ב-14:26, ובפתיחת השני היתרון כבר הגיע ל-15.

ואז, לפתע (עלאק) הקבוצה הטובה יותר הבינה מה צריך לעשות. דובאי פשוט הפסיקה לתת לגארדים של מכבי לנשום על קו השלוש. בסיום המחצית מכבי עמדה על 8 מ-15 מבחוץ. משם ועד הבאזר האחרון: 0 מ-13. היא סיימה 8 מ-28, בדיוק כמו דובאי, אבל הדרך לשם מספרת את כל הסיפור. מכבי לא סתם התחילה להחטיא זריקות פנויות. הזריקות הפנויות פשוט הפסיקו להגיע. דובאי העלתה את הלחץ על הכדור, יצאה גבוה יותר, מנעה מהגארדים להגיע בנוחות לנקודות שלהם, וההתקפה של מכבי הלכה ונחנקה.

ופה הבעיה האמיתית. למעט מדר, אין למכבי כרגע רכז אמיתי, מחושב, שיודע לראות את מה שההגנה עושה ולבחור את הפתרון הבא. בולדווין יכול לייצר, ג'ימי קלארק יכול לייצר (ולחרב מיד לאחר מכן), אפילו קיטון וואלאס יודע לעשות שתי פעולות טובות (כך גילינו לאחרונה) – אבל כשאתה סוגר להם את השלשה ומכריח אותם לייצר יתרון דרך חדירה, שינוי קצב, מסירה בזמן או קריאה של ההגנה, הכול מתחיל להיראות הרבה פחות טבעי. אצל קלארק היינו אמורים לראות את זה, אבל במקרה שלו מדובר בתקופה מזעזעת ובחוסר ביטחון מוחלט, כשגם מול דובאי היה לו ערב מחריד עם מדד פלוס/מינוס של מינוס 15 שהרגיש כמו מינוס 30.

ג'ימי קלארק | מכבי תל אביב האתר הרשמי, Costa Kiprianou

קטש גם התעקש על חלוקה ברורה מאוד: מדר עם בולדווין, קלארק עם וואלאס. שני זוגות, שתי יחידות. בערב הזה זה עבד רע מאוד. ברגע שדובאי קראה את היחידה הראשונה, ומכבי עברה לשנייה, לא היה איזה מוח נוסף שייכנס ויפרק את מה שההגנה עושה. במקום זה קיבלנו עוד סקרין, עוד סקרין, רי-סקרין, עוד כדרור, ועוד כדרור, למה אתם גארדים? אתם צריכים להזיז את ההתקפה וההגנה. זה גם מסביר למה הפורוורדים של מכבי נראים לא פעם כמו עציצים.

ג'יילן הורד, בונזי קולסון, אושיי בריסט ורומן סורקין (שנוסה הרבה בעמדה 4) זרקו ביחד מול דובאי 11 זריקות מהשדה. ארבעה שחקנים, כולם אמורים להיות חלק משמעותי מההתקפה, וביחד 11 זריקות. הורד סיים עם שתי זריקות בלבד, קולסון עם שלוש, בריסט עם שלוש וסורקין עם שלוש.

כן, חלק מזה עליהם. חלקם לא דורשים מספיק את הכדור, חלקם לא מייצרים לעצמם, וחלקם באמת בנויים להיות שחקנים שניזונים מהחלטות של אחרים. אבל להגיע למצב כזה זה כבר על קטש. אם כל המבנה ההתקפי שלך נשען על כך שהגארדים ייצרו את היתרון הראשון, וברגע שהיריבה עוצרת אותם כל השאר הופכים ללא רלוונטיים, אז ההתקפה שלך פשוט קלה מדי לקריאה.

עודד קטש | מכבי תל אביב האתר הרשמי, Costa Kiprianou

ודובאי קראה אותה. היא לא הייתה צריכה ערב קליעה גדול כדי לנצח. במחצית הראשונה קלעה 4 מ-13 לשלוש, בשנייה 4 מ-16. קבנגלה עצמו נתן ערב התקפי חלש מאוד – תשע נקודות, 2 מ-5 לשתיים ו-0 מ-3 לשלוש – ועדיין דובאי מצאה מספיק דרכים להגיע לצבע, לייצר מגע ולהשיג זריקות טובות. מכבי, לעומת זאת, כמעט הפסיקה להגיע לטבעת. דוויין בייקון סיים עם 18 נקודות ב-7 מ-11 מהשדה ושמר את דובאי בחיים גם כשהקבוצה שלו הייתה רעה בתחילת המשחק. אין שום ציפייה שאחד הגארדים של מכבי יהיה דוויין בייקון – הם פשוט לא ברמה הזאת – אבל לפחות כקולקטיב צריך להיראות כמו ניסיון להגיע לאותם אזורים במגרש.

וההגנה? היא לא הייתה טובה, אבל היא גם לא הייתה הסיבה המרכזית להפסד. מכבי ספגה 80 נקודות, לא 100. דובאי קלעה רק 8 מ-28 לשלוש. זה ערב שבו גם עם ההגנה הלא טובה הרגילה שלך אתה אמור לתת לעצמך סיכוי. אלא שההתקפה, זו שאמורה הייתה להיות העוגן של קבוצה של קטש, פשוט הפסיקה לתפקד.

וזה מחזיר אותנו לאולימפיאקוס. מול היוונים מכבי כמעט ניצחה כי היורוליג מאפשרת לך לפעמים לחרוג לחלוטין מיחסי הכוחות. ערב אחד יכול להשתגע, ריצה אחת יכולה לשנות הכול, שחקן אחד יכול להיכנס לזון. אבל אם אתה הקבוצה הפחות טובה, הטווח שלך לטעות קטן יותר. מול אולימפיאקוס מכבי עשתה את כל הטעויות האפשריות בדקה האחרונה וקיבלה עונש בצורה הכי אכזרית שיש. מול דובאי היא עשתה טעות אחרת: היא אפשרה ליריבה לפתור אותה טקטית ולא מצאה תשובה. וזה כבר הרבה פחות מקרי.

ים מדר תופס את הראש | מכבי תל אביב האתר הרשמי, Costa Kiprianou

העונה הזאת ביורוליג, מבחינת מכבי, גמורה. אנחנו בסוף נובמבר, היא במאזן 10:3, ואם מישהו עדיין רוצה לדבר על פלייאין, פלייאוף או קאמבק גדול בטבלה – שיהיה לו לבריאות. אבל דווקא בגלל זה העבודה של קטש עכשיו הופכת להיות קשה יותר. הוא כבר לא צריך לחשוב רק איך לנצח את המשחק הבא, למי אכפת? המועדון רמוס. הוא צריך להבין איך הקבוצה הזאת אמורה לשחק כדורסל כשעוצרים לה את הדבר הראשון, משהו שהוא לא עשה עדיין כחלק מההתפתחות שלו כמאמן. כרגע זה קל מדי.

סוגרים את ההגעה של הגארדים בנוחות לקו השלוש, לא נותנים להם להיכנס לקצב, מחכים שהם יכדררו את עצמם למוות וכל השאר נעלמים איתם. הורד נעלם, קולסון נעלם, בריסט נעלם, סורקין נעלם. לא בגלל שכולם פתאום שכחו לשחק, אלא כי המבנה לא נותן להם דרך אמיתית להשפיע בלי שהגארד ייצור עבורם קודם.

וזו העבודה של קטש מעכשיו: לא להמציא עוד תרגיל לגארד, אלא למצוא דרך שבה ההתקפה לא תלויה רק בגארד. להכניס את קולסון לפוסט אפ יותר מפעם אחת בטעות, לתת להורד לקבל כדור בתנועה, למצוא לסורקין יתרון מוקדם יותר פעמים, להשתמש בבריסט כחלק מפעולה ולא רק כמי שמחכה בפינה. לגרום ליריבה לחשוב על משהו נוסף לפני שהיא פשוט מוציאה את הכדור מהידיים של מדר. בעיטה אחת בדלי יכולה להיות נס, שתיים באותו שבוע כבר מתחילות להיראות כמו דפוס.

עוד באותו נושא: מכבי תל אביב בכדורסל

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי