הבור שאליו נקלעה מכבי תל אביב בעונת היורוליג שלה הפך אמש (חמישי) עמוק אף יותר, כשהצהובים נכנעו 86:85 לארמאני מילאנו בתום הארכה, ונחלו את הפסדם השמיני ב-11 משחקים והשלישי ברציפות. מלקולם דילייני הכריע בסל אכזרי מבחינת הנציגה הישראלית בליגה הטובה באירופה, שקיבלה לא מעט הזדמנויות לעשות את מה שהיא כל כך מתקשה לעשות העונה – לסגור את המשחק, ורשמה הפסד ביתי ראשון נגד מילאנו מאז 1987.
המשחק אמש בהיכל היה, במידה לא קטנה, עוד מאותו הדבר. נכון, מכבי תל אביב העמידה הגנה מצוינת במחצית השנייה, כזו שעזרה למחוק פיגור בן 13 נקודות. אך במשך כמעט שלוש דקות שבהן התוצאה הייתה 61:61, המארחת פספסה עוד ועוד הזדמנויות להשלים את המהפך ולממש את המומנטום החיובי, שהיה יכול לשבור את היריבה. ובחצי הדקה האחרונה, כשכבר עלתה לפלוס ארבע, הקבוצה של יאניס ספרופולוס שוב "בעטה בדלי" כשעבירה של ג'ון דיברתולומאו אפשרה לקווין פאנטר להשלים מהלך של ארבע נקודות, בדרך להארכה.
כשמוסיפים לכך את ריצת ה-1:18 של מילאנו בסוף הרבע השני, ברגעים של קריסה מוחלטת של הצהובים, קשה להתעלם מהבעיה המנטלית שחזרה על עצמה בכל ההפסדים הצמודים שהקבוצה נחלה העונה. ספרופולוס אמנם טוען שהמצב בחדר ההלבשה תקין, אך גם מההתנהגות שלו ניתן לראות שהוא מפנים את הבעיה: אלה לא רק קריאות ה"לטס גו" הרגילות לפני ואחרי כל מהלך. כשקבוצתו רדפה אחרי האיטלקים ברבע האחרון, היווני ניגש לתת כיף לכל אחד משחקני הספסל אחרי מהלך חיובי, במאמץ להחדיר בהם אמונה. גם בסוף המשחק, כמו לאחר ההפסד לוולנסיה, המאמן ניגש לשים ידיים יחד עם שחקניו, דבר שאינו נוהג לעשות בדרך כלל.
"הייתה לנו אפשרות לנצח את המשחק ברבע האחרון, הלכנו להארכה ואני לא יכול להגיד שלא נלחמנו, אבל לפעמים אתה צריך מזל", הסביר ספרופולוס בסיום. אולי הוא התכוון לכך שבמצב של 76:77 למילאנו, אלייז'ה בראיינט ואות'לו האנטר פספסו בזה אחר זה הזדמנויות לקבוע את "ה-תוצאה" (77:78). כך או כך, השחקנים שלו לא מצליחים "לייצר לעצמם את המזל", כפי שכתב פעם ארנסט המינגווי.
מה שכן השתנה במכבי תל אביב של עידן ספרופולוס הוא מעמד המאמן, שכרגע נשאר יציב ואיתן למרות ריבוי ההפסדים. היווני נשאל על כך והשיב: "אני אישית, וגם השחקנים, הוכחנו כבר במהלך השנתיים האחרונות שאנחנו קבוצה לוחמת וששינינו את מה שהיה כאן בעונות שלפני כן. שיחקנו רק שליש מהעונה, זה באמת שליש לא טוב, אבל חוץ מהמשחק במדריד – בכל האחרים נלחמנו חזק. לא היינו יכולים לבנות סגל רחב יותר כשאי אפשר למכור מנויים, ובנוסף יש שלושה שחקנים בחוץ. זו עונה מוזרה שלא התחילה טוב בשבילנו, יש לכך סיבות שכבר הזכרתי פעמים רבות אבל אני לא מחפש תירוצים. אני אחראי למצב ואני אשנה אותו".
עוז בלייזר התייחס לדרך הבעייתית שבה הצהובים מפסידים פעם אחר פעם: "זה מדאיג, אבל ממשיכים להאמין. בכל פעם חסרה לנו החלטה אחת טובה, עצירה אחת, היום הם קלעו זריקה קשה בסוף. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להאמין, לא להישבר ולקוות שיגיע לנו המעט מזל הזה וננצח משחקים. נכון שהמאזן לא כל כך טוב, אבל יש עוד דרך ארוכה ואפשר לשנות את זה. אנחנו רק צריכים את הניצוץ הקטן, ניצחון אחד".
לגבי הירידה בביטחון שטבעי שתיווצר אחרי שורת הפסדים צמודים, הפורוורד הוסיף: "לא אשקר, אלה הפסדים מאוד קשים שאתה יושב וחושב עליהם הרבה, אבל צריך להתקדם למשחק הבא, להראות שאנחנו לומדים ולייצר רצף של ניצחונות. אם יירד לנו הביטחון זו תהיה הבעיה הכי גדולה שלנו. אי אפשר להוריד את הראש עכשיו. אתם תראו שנהיה בסדר ונגיע לאן שאנחנו צריכים".
סימני עידוד מבחינת מכבי תל אביב היו ההופעה הטובה של אלייז'ה בראיינט (17 נקודות ו-9 ריבאונדים), החזרה לעניינים של אות'לו האנטר (14 ו-7) וגם יכולת סולידית של דראגן בנדר, אבל נדמה שבשורה התחתונה – אין מה שיפתור את התלות בסקוטי ווילבקין. מעבר לעובדה שהריצה של מילאנו קרתה בדקות בהן הגארד ישב על הספסל עם פציעה בכף ידו, רוב ההתקפות החשובות מסתכמות במהלכי בידוד של ווילבקין, דבר שהיריבות כבר מוכנות אליו מראש וכך הכוכב מוצא את עצמו מגיע לזריקות קשות, כמו זו שלקח בסוף הרבע האחרון.
ווילבקין אמר בסיום המשחק שהוא לא חושב שהקבוצה חסרה יצירתיות במהלכים המכריעים, וגם טען שאין לו ולחבריו בעיה מנטלית: "חלק מהמשחקים הוכרעו על זה, אבל בחלק אחר היריבה פשוט עשתה מהלכים טובים, כמו הערב. התוצאה אולי זהה, אבל הסיטואציה שונה". הגארד סיכם עוד ערב שהסתיים בצורה עגומה והתייחס גם לעובדה שהוא נאלץ לתפקד בעיקר כרכז: "זה קשה לכולנו, זו פתיחת עונה קשה. צריך להשאיר את זה מאחורינו ולשפר את הדברים הקטנים שמנעו מאיתנו ניצחונות עד עכשיו. לא הייתי אומר שזו בעיה שאני משחק כרכז. זה אולי משפיע על הסיבולת שלי, אבל זה התפקיד שאני משחק בו רוב החיים שלי".
מה דעתך על הכתבה?