תמיר בלאט: המנהיג
16 נקודות, 10.1 אס', 4.6 ריב', ו-20.6 נק' מדד. בלאט הוכיח במהלך הטורניר שחוכמת המשחק ואיי קיו הכדורסל של אבא עברו אליו בגנים. הוא רק בן 20, אבל כמעט בכל המשחקים הוא היה נראה בוגר הרבה יותר מהיריבים (חוץ מאשר מול היוונים). הרכז המוכשר הראה שמנהיגות רוכשים עם עבודה קשה ודוגמה לחברים. כמו בכל האליפויות הקודמות בהן השתתף גם הפעם הוא היה אחד המצטיינים.
בלאט עשה נכון שעזב את הפועל תל אביב המגמגמת ועבר לכוח העולה, הפועל חולון. יחד עם דן שמיר הוא יכול לעשות את קפיצת המדרגה הבאה ולהפוך לבורג מרכזי בקבוצה שמכוונת רחוק בשני מפעלים – הליגה המקומית וליגת האלופות של פיב"א. הצלחה במפעל השלישי באיכותו ביבשת תקדם אותו צעד נוסף בדרך להגשמת המטרה – להיות שחקן יורוליג לגיטימי בקבוצה בכירה.
דניאל קופרברג: המוכשר
קופרברג היה הסמן למשחק ההתקפה המרהיב של הנבחרת בטורניר. אינטליגנציית משחק גבוהה בצבע, תיאום מרשים עם הגבוהים האחרים, יד רכה ויכולת סיום משובחת מתחת לסל. כשהסנטר היה טוב הוא אפשר לקלעים מחוץ לקשת להגיע לזריקות טובות ולשחרר את המשחק ההתקפי של הכחולים לבנים.
דניאל קופרברג. נוטף כישרון (פיב"א, האתר הרשמי)
כששוחחתי באמצע העונה עם אנשי מכבי חיפה על מיעוט הדקות של שחקן הפנים הצעיר והמוכשר היו רמזים על חוסר אגרסיביות ומשחק לא מספיק פיזי. במהלך האליפות הראה קופרברג שכשהוא רוצה הוא יודע ויכול לשמור. אם יתמיד ויביא את כל-כולו לכל אימון ולכל משחק הוא יהפוך לאחד משחקני הפנים המובילים של הכדורסל הישראלי. אין לנו הרבה כאלה.
יובל זוסמן. אירופאי (פיב"א, האתר הרשמי)
יובל זוסמן: המיוחד
שחקנים מלאי חוכמה וכישרון כמו בלאט, קופרברג, הובר ונבון ראינו במהלך ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי. אבל כמו זוסמן לא ראינו הרבה. מעטים הם השחקנים הישראלים שמשתווים לעמיתיהם האירופאים בפיזיות, באתלטיות, במוטת הידיים הארוכה, במשחק ההגנה (1.9 חטיפות בממוצע למשחק, שביעי בטורניר) ובעוצמה שהם מביאים למגרש. זוסמן הוא אחד מיחידי סגולה, ולכן לא אתפלא אם מכל הכישרונות המקומיים שזרחו בטורניר הנוכחי הוא יהיה זה שיגיע הכי רחוק.
את קבלת ההחלטות המצוינת על המגרש יצטרך זוסמן להביא בשבועות הקרובים גם אל מחוצה לו. הדילמה האם להישאר במכבי ת"א אצל נבן ספאחיה שיודע לקדם צעירים או לעבור לקבוצה אחרת בה יהיה בורג יותר משמעותי היא קריטית. זהות 2-3 הזרים הנוספים שיסגרו את הסגל הצהוב צריכה להיות גורם משמעותי בהחלטה של הפורוורד המוכשר.
רועי הובר. חייב להיות שחקן ליגה לגיטימי (פיב"א, האתר הרשמי)
רועי הובר: המנוע
הוא קצת חסה בצלו של בלאט, אבל החשיבות של הובר לנבחרת הייתה עצומה. הגארד המוכשר הצליח להוריד הרבה מהלחץ על הרכז הבכיר, אחוזי קליעה סבירים מחוץ לקשת ובעיקר היה זה שלא נתן לחבריו לשקוע בדקות (המועטות) בהן הדברים לא הלכו כמו שצריך.
את הפועל חולון הוא עזב דווקא אחרי עונת פריצה נהדרת לאחר שהבין שמעמדו צפוי להיפגע. עכשיו הוא יצטרך לבחור בקפידה את התחנה הבאה. אם לא יהיה שחקן ליגה לגיטימי בליגת ווינר סל כבר מהעונה הקרובה ההפסד כולו יהיה של הכדורסל הישראלי.
נתנאל ארצי. צריך להיות קייל היינס הישראלי (פיב"א, האתר הרשמי)
נתנאל ארצי: הפייטר
כל קבוצה מנצחת צריכה שחקן כמו ארצי. הלחימה הבלתי מתפשרת, ההתלהבות הגדולה והאמונה הלא נגמרת השפיעו על כל השחקנים, מהכוכב הגדול ועד אחרון המחליפים. היכולת לשמור גם על גבוהים וגם על נמוכים הייתה אחד הגורמים להגנה הטובה של הנבחרת בשלבים רבים של הטורניר.
ארצי נופל בין הכיסאות. גובהו (1.95) מקשה עליו להיות שחקן פנים לגיטימי בליגת העל ומצד שני אין לו יותר מדי מה למכור בעמדות החוץ. המודל צריך להיות שחקן כמו קייל היינס או להבדיל אדריאן יוטר. כדי לחפות על החיסרון בסנטימטרים ארצי יצטרך להיות חזק יותר וחכם יותר מהיריבים. הוספה של פרמטר התקפי נוסף כמו קליעה משופרת מקו העונשין יכולה רק לסייע. האחוזים הטובים מהשלוש במהלך האליפות (43.5) יכולים להיות התחלה טובה.
עודד קטש. המון קלאס (פיב"א, האתר הרשמי)
עודד קטש: המבריק
יש טרנד לזלזל במי שאומר שהמאמנים הישראלים מתוחכמים וערמומיים יותר מעמיתיהם באירופה, אז קטש הראה שבאמירה הזו יש הרבה מן האמת, לפחות בנוגע למאמנים הבכירים שלנו. חוץ ממשחק הגמר קטש והצוות שלו נהנו מיתרון משמעותי על היריבים, אך בעיקר מגיעות המחמאות על הנחלת משחק ממושמע ומשוחרר גם יחד. היה כיף לראות את החבורה הצעירה והמאמן הוא האחראי הגדול לכך.
את הפועל אילת הוא עזב על אף שהוביל אותה למקום השני בטבלה וככל הנראה את העונה הקרובה הוא יפתח בבית. כעת עומדות מולו שתי אופציות: הראשונה היא לחכות בישראל להזדמנות מתוך ידיעה שאם ספאחיה (מכבי ת"א) או קציקאריס (הפועל ירושלים) יפוטרו באמצע העונה, הוא יהיה המועמד המוביל (אלא אם כן ניקולה וויצ'יץ' מכין הפתעות נוספות). האפשרות השנייה היא לנצל את המומנטום ולצאת לאירופה, או בתור מאמן ראשי בקבוצת ביניים או לנצל את קשריו ולהגיע לאחת הקבוצות הבכירות ביבשת בתור עוזר מאמן. אני ממליץ על האופציה השנייה.
מה דעתך על הכתבה?