שלטון יחיד: שנת הקסם המופלאה של סטף קרי

קרי. נשאר מישהו בעולם שיהמר נגדו?
קרי. נשאר מישהו בעולם שיהמר נגדו? | צילום: Gettyimages

מעטים האמינו שכוכב גולדן סטייט ישמור על הקצב, איש לא ישכח איך הוא ענה לכולם

(גודל טקסט)

בניגוד לגולף, טניס ויתר ענפי הספורט היחידניים, בענפים הקבוצתיים יותר קשה להיתקל בשנה שרשומה על שמו של אדם אחד. ברוב המקרים, או שמדובר בקבוצה שתפסה עונה עילאית ובלתי נשכחת (ארסנל הבלתי מנוצחת, למשל) או שמדובר בשחקן שנמצא בטופ של הענף שלו למשך תקופה (למשל, המעבר מרונאלדו לזידאן לרונאלדיניו לרונאלדו ומסי, אם נישאר בדוגמאות מכדורגל).

 

אבל שנה אחת שלנצח תיזכר כ"השנה של" בחור בודד, כמו ש-2015 ב-NBA היא של סטפן קרי, בקושי יש. בטח ב-NBA. אז איך זה שכאן זה קרה?

 

 

שתי סיבות מרכזיות: הראשונה היא שאנחנו עדיין לא ב-2016. כלומר, חסרה לנו כאן פרספקטיבה של זמן. יכול להיות שב-2020 נסתכל אחורה ונגיד ש-2015-2018 היו השנים של קרי. ואז שוב נחזור לגרד את הראש חזק חזק כשמישהו משום מה יבקש מאתנו לתת שנה אחת ב-NBA שהייתה "שייכת" לשחקן אחד, ובסוף נגיד "דירק נוביצקי ב-2011", ולא הרבה יותר מזה.

 

קרי. נסתכל אחורה ונגיד שאלה היו השנים שלו? (gettyimages)

 

הסיבה השנייה היא שקרי בא משום מקום. כן, אני יודע שהוא בן של שחקן עבר, היה סנסציית קולג'ים, נמצא בליגה זו העונה השביעית, שכבר ב-2012/13 ניצח סדרת פלייאוף ושב-2013/4 הוא היה אול סטאר. אבל שום דבר מכל זה לא התקרב אפילו ללהכין אותנו למה שהוא עשה ב-2015. היי, אפילו 2015 לא הכינה אותנו למה שהוא יעשה ב-2015.

 

למי שהספיק לשכוח, גם בחלק הראשון של 2014/15 לא היה שום דבר ממש שיכול היה לרמז לאן זה הולך. קרי, שחקן של 44% לשלוש בקריירה עד אז, קלע פחות מ-3 שלשות למשחק ו"רק" ב-38.8% עד ה-30 בדצמבר 2014. אפילו אפשר היה למצוא אנשים שאומרים שהנה, כושר הקליעה המטורף שלו מהשנתיים שקדמו לכן (3.4 שלשות למשחק ב-44%) היה פיק הזוי שהולך וחוזר למספרים שכולנו רגילים לראות.

 

קרי. אחוזים מטורללים ל-3 נקודות (gettyimages)

 

איך קרי הגיב? בחלק של 2015 הוא קפץ לשיאי קריירה מטורפים עוד יותר של 4 שלשות למשחק ב-47.3%. מטורלל לחלוטין.

 

אבל גם אז "השנה של קרי" רק הלכה ונבנתה. את הבמה המרכזית הוא עדיין חלק עם עלילת שנת החזרה של לברון ג'יימס לקליבלנד ועם אטלנטה, שלא הפסידה 19 משחקים ברצף על כל ינואר. ספקנים המשיכו להשמיע את קולם אפילו כשהפלייאוף התחיל וגולדן סטייט נכנסה אליו אחרי שנה היסטורית של 67 ניצחונות כשהיא שניה בדירוג-התקפי וראשונה בדירוג הגנתי – שילוב שלא ראינו בליגה מאז שיקגו ההיסטורית של מייקל ג'ורדן, שניצחה 72 משחקים ב-1996 וסיימה 1 בשני הדירוגים.

 

היי, למקרה שמישהו שכח – אפילו אחרי שזכה ב-MVP של העונה והוביל את הקבוצה שלו לאליפות, קרי, שנתן כמה משחקים בינוניים בגמר, ראה את אנדרה איגודאלה עולה מהספסל באמצע הסדרה כדי לקבל את ה-MVP של הגמר. ובסוף גם שמע כל מיני אנשים אומרים שזו הייתה אליפות ב"מזל".

 

איגודלה וקרי. מי ה-MVP  האמיתי? (gettyimages)

 

אז עכשיו, רגע לפני שה-2015 נגמרת וקרי הוא הדבר הכי מטורף, מטורלל, חם, לוהט, בוער, הזוי, חסר תקדים, תופס כותרות, חורך רשתות, זוכה להשוואות, עוזר לזקנות, מנשק תינוקות ומסתחבק עם מסי ומחליף איתו חולצות (מה לא נעשה בשביל החרוזים) שהיה בליגה מאז אי פעם בערך – אם מסתכלים שניה לאחור, אפשר די בקלות להבין למה דווקא הוא הצליח לנכס לעצמו שנה שלמה של כדורסל NBA.

 

וזה כי יותר מכל, עד עמוק בתוך 2015, אף אחד לא באמת עצר את כולם, ואמר: "היי אנשים! תקלטו את 2015 של קרי!". זה לא כמו ספירת השערים של מסי באותה שנה קלנדרית שוברת שיאים, שכל שער וכל כותרת רק חיכו להכתיר אותו בסיום השנה כדבר הכי גדול מאז הלחם הפרוס. כשנסתכל ב-2020 אחורה על 2015 של קרי, לא נראה איך כולם חיכו להתפרצות, איך כולם ידעו שזה יבוא. מה שנראה זה סופרנובה חלומית.

 

הדבר היחיד שיכול להרוס הכל זה אם 2016 שלו תהיה טובה אפילו יותר. מישהו מהמר נגדו?

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי