מאת: אייל גרוסברד צילום: Gettyimges
בספרה "משחקי הרעב" מביאה סוזן קולינס את סיפור ממשלת הקפיטול השולטת ביד רמה ודואגת להטיל את מרותה ואת חוקיה על הכלל. ההיסטוריה שעשו לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש בליל שישי האחרון עם ההעפלה הרביעית ברציפות לגמר ה-NBA, קירבה את מיאמי עוד צעד בדרך להפיכתה לממשלת הקפיטול של הליגה.
על הדרך היא גם הדביקה לה סופית את המונח שושלת. ובצדק. הדריסה המוחלטת של הפייסרס במשחק השישי בגמר המזרח, ויותר מזה – החזרה ל-2:4 אחרי ההפסד במשחק 1 – הראו את כברת הדרך הפסיכולוגית העצומה שעשתה קבוצה שרוצה רק עוד ועוד. זו שהשתפרה תוך כדי תנועה, מאמניה ושחקניה כאחד. זו שהצליחה להפוך אפילו את מרבית מבקריה, והיו רבים כאלה, לאוהדים.
לברון, ווייד ובוש. בדרך ליצור שושלת חדשה (Gettyimges)
בניגוד ללייקרס ולסלטיקס של שנות ה-80, מיאמי מאיימת שלא להתפוגג. בניגוד לשיקגו, בה שלט מייקל ג'ורדן ביד רמה והחליט על עתידו שהיה גם עתידה כבמין משחק, אצל האלופה הנוכחית לא תמצאו חיכוכים וריבים כמו בין מייקל לפיפן או שאק וקובי.
ההיט רוצים להישאר יחד, ממוקדים במטרה אחת – להפוך לקבוצה המעוטרת ביותר מאז בוסטון של ראסל בשנות ה-60. ייתכן מאוד שבעוד שבועיים הם יהפכו לשושלת האמיתית הראשונה שחווה הליגה הטובה בעולם מאז השוורים של שנות ה-90. ואם תשאלו את לברון, הוא לא מתכוון לעצור שם.
שאק וקובי זכו באליפות למרות האגו (Gettyimges)
"אנחנו מתחרים נגד מייקל ג'ורדן של העידן הנוכחי ונגד השיקגו בולס של זמננו", אמר פרנק ווגל, מאמן הפייסרס, וצדק. כי לברון שהואשם באנוכיות חסרת תקדים עם עזיבת קליבלנד אחרי 7 שנים עקרות מתואר, מוכיח לאט לאט שכל מילה וסופרלטיב שנאמרו לגביו חקוקים בסלע.
אם היה נשאר בקאבס, אולי היה מגיע לשתיים או שלוש סדרות גמר ברציפות ומוזכר באותה נשימה עם קובי, אך בפרמטר הזה הוא כבר עבר אותו. בדצמבר יחגוג ג'יימס את יום הולדתו ה-30, כאשר אליפות שלישית ברציפות תקבע סופית את מעמדו כאייקון הכדורסל הגדול ביותר שהיה פה, בדרך למלחמה על תואר השחקן הגדול בהיסטוריה.
"לברון ומייקל הם שני אנשים ושחקנים שונים", ניתח המאמן והפרשן דאג קולינס, "כל אחד מהם מנצח בדרכו. מייקל עשה הרבה לבד ולברון תמיד רצה להיות חלק מצוות". הצוות הזה הוא שמאחד את ההיט. או כפי שניסח זאת כריס בוש: "הבטחנו אחד לשני בתחילת העונה שנגיע לכאן יחד. הבטחנו אחד לשני בתחילת הפלייאוף שנעשה הכל יחד. הבטחנו אחד לשני לפני משחק 6 מול אינדיאנה שאנחנו יחד בדבר הזה ונמצאים כאן אחד בשביל השני".
***
מיאמי התבגרה בארבע השנים האחרונות וסיגלה לעצמה כוח הרתעה שלא נראה מאז ימי ג'ורדן. היא שכחה מזמן כיצד התפרקה מול דאלאס בגמר הראשון של טריו המופלאים, היא ידעה כיצד לצלוח ימי הפסדים ועונה סדירה עם לא מעט עליות ומורדות, ומגיעה לפיינלס כשהיא בשיאה.
דורסנית מתמיד. נחושה ועיקשת ובעיקר רעבה לעוד. להוכיח שוב שהיא אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. לסדרת הגמר השניה ברציפות מול סן אנטוניו, ההיט מגיעים כפייבוריטים ברורים ועם התאמות שנעשו החל מהקיץ שעבר. התאמות מוצלחות כל כך שאפילו גרג אודן קרוב לטבעת אליפות. אה, ויש שם עוד איש אחד קטן, עכבר כדורסל לא מוערך מספיק. קוראים לו אריק ספולסטרה.
אריק ספולסטרה. לא מוערך מספיק (Gettyimges)
לא רבים מעריכים אותו. נוח לומר שעם לברון והסגל הנוכחי כל מאמן היה זוכה באליפות. אבל עונה בת למעלה מ-100 משחקים, לחצים בלתי פוסקים מכל עבר וקרנבל תקשורתי בכל מקום הם מתכון להרס עצמי, כפי שלמדה כמעט כל אלופה. ספולסטרה גדל כמאמן מעונה לעונה, ואם ב-2013 נזקק לטעות מחרידה של גרג פופוביץ' כדי לעשות ריפיט, הרי שבפלייאוף הנוכחי טביעת אצבעותיו כבר ניכרה בכל משחק.
במקום ללכת באמונה עיוורת לקרב הוא שינה מהלכים, התאים הרכבים ויצר מיס מאצ'ים שהביאו לניצול מקסימלי של חולשות היריב. הוא גרם לאינדיאנה לאבד סיכוי ורצון להילחם כבר במחצית הראשונה של משחק 6, החליף רוטציות, שלף מהמקרר שחקנים כמו רשארד לואיס, שיין באטייה וג'יימס ג'ונס, ודאג שכל אחד מהם יהיה מוכן ב-100% לרגע שלו. הוא הבין שהעונה האמיתית היא לא הסדירה, אלא זו שכאן ועכשיו, ושלא נורא להפסיד 12 משחקים נוספים על הדרך כי ימי ההכרעה הם ביוני, ולא קודם לכן.
בשלהי ספטמבר התכנסו שחקני ההיט לראשונה ושמעו מהמאמן הרצאה בת שלוש דקות, בסיומה אמר, והדגיש: "אתם יכולים לעשות דבר נדיר ולהופיע ארבע פעמים ברציפות בגמר. זה לא משהו שהוא מובן מאליו וזה משהו שאנחנו יכולים וצריכים לעשות, אם נהיה שם יחד".
בעונתו הראשונה כמאמן ההיט דיברו על כך שלברון לא מכבד אותו מספיק, אחר כך אמרו שפט ריילי ואחרים מועמדים להחליפו ושהוא החוליה החלשה. ספולסטרה שתק ולא הגיב. "אני לא מאמין בשום דבר מלבד העוצמה שלך כאינדיבידואל וכקולקטיב למען המטרה", אמר אז. ארבע שנים אחרי, לכו תתווכחו איתו.
***
הדבר המדהים ביותר שעשו לברון וספולסטרה יחד זה לשמר את התכונה בעלת החשיבות הרבה ביותר לקבוצת כדורסל באשר היא – הרעב. "דווקא אהבתי את העובדה שעברנו תקופה קשה בסיום העונה הסדירה", סיפר המאמן. "אלו הדברים שמהם אתה יוצא טוב וחזק יותר. כל שחקן שהגיע לכאן נדבק באושר של המשפחה הזאת, כל שחקן חדש שמע שהוא לא הגיע לקבוצה או ארגון, אלא למשפחה".
בתחילת החודש שעבר לאחר הניצחון על הבובקאטס בסיבוב הראשון, כינס המאמן את שחקני ההיט למחנה אימונים אינטנסיבי בן יומיים, כדי להכינם לאתגר הפלייאוף ולמה שמצפה להם. "אלו היו אימונים ברמה של משחקי הפלייאוף האמיתיים", אמר לברון, "קראנו להם אימוני משחקי הרעב". כאשר כל קבוצות הליגה נכנסות לזירה אחת שבה החוקים מוכתבים וידועים מראש, ספולסטרה וג'יימס יודעים שהם עושים זאת נכון. ובעוצמתיות. סוזן קולינס לא היתה יכולה לכתוב את זה טוב יותר.
ועוד הערה קטנה: יש אי שם איש עטור תארים בשם פט ריילי שבנה את יסודות ההיט העכשוויים ב-2010 עם הבאת לברון, ווייד ובוש והצנחת ספולסטרה לתפקיד יורשו. הוא זה שהאמין בספולסטרה גם בימים הקשים ביותר. תורידו בפניו את הכובע, כי כמו תמיד – פט ריילי יודע מה הוא עושה.
מה דעתך על הכתבה?