איזה סיפור!
"לברון, זכית בשתי אליפויות במיאמי ואני יודעת שהן היו חשובות לך ביותר. למה האליפות הזו מרגישה אחרת?", שאלה הכתבת דוריס ברק. ג'יימס, שאכן מעולם לא נראה נרגש כל כך, נשפך מבפנים ובוכה מאושר, ענה: "אני בבית. חזרתי בשביל זה. אין לי מילים. זה לא ייאמן. אני לא מרגיש שזה אמיתי כרגע".
בעונה בה האנדרדוג עלה לגדולה (לסטר, באר שבע, אלבניה) מתבקש שקבוצה מהעיר הלוזרית קליבלנד, שלא ראתה תואר מאז זכיית הבראונס (פוטבול) ב-1964, תהיה דווקא היא הראשונה בהיסטוריה שחוזרת בגמר מפיגור 3:1 לניצחון ועוד מול הקבוצה עם המאזן הטוב בהיסטוריה והפייבוריטית הברורה. ועוד עם שני ניצחונות חוץ על גולדן סטייט שהפסידה רק שני משחקים בבית (מתוך 41) בכל העונה הסדירה.
שימו רגע בצד את הטריפל דאבל הנפלא של לברון ג'יימס במשחק 7 (כמו ג'רי "הלוגו" ווסט שיצא להגנתו לאחרונה – כמה סמלי), את קליעת העונשין שנעלה את טבעת האליפות בכספת, ואפילו את המספרים המטורפים, המג'יק-ג'ונסוניים, של לברון בסדרת הגמר (29.7 נקודות, 49% מהשדה, 11.3 ריבאונדים, 8.9 אסיסטים).
מספרים כמעט בלתי הגיוניים (AFP)
קודם כל תתמקדו בסיפור על הכוכב הגדול בעולם שחזר לבדו ונגד כל הסיכויים הביתה כדי להביא תהילה לעיר הלוזרית. במסיבת העיתונאים בסיום המלך ג'יימס דיבר קודם כל ומעל הכל על כך ש"התואר הזה מוקדש לאוהדים ולעיר. אני שמח להיות חלק מזה". לברון שנולד, גדל, שיחק, התפתח ולמעשה גר כל חייו (להוציא שנים ספורות במיאמי) באקרון הסמוכה לקליבלנד. לברון שגדל בבית עני עם אמא מפוקפקת ואב חורג שנכנס לכלא בשל העלמות מס, נאלץ למעשה לגדל את עצמו ולהתבגר מהר מאוד עד שהפך לספורטאי מיליארד הדולר הראשון בהיסטוריה. מכנים אותו "המלך" אבל הוא לא ירש אף אחד. לברון הוא self made man (אדם שבנה את עצמו).
הרבה לא אוהבים את לברון ג'יימס. מצביעים על אופיו השחצן, הרברבן, העמוס במניירות, המתנשא, המלא מעצמו, וגם על הלוזריות שלו לאורך השנים במאני טיים וחוסר קלאסה במקרים רבים בקריירה. אבל צריך להבין שלושה דברים:
1. האגו הגדול הוא גם הגורם לתהילה. מדובר בשני קצוות (קיצוני וחיובי) של אותה תכונה. כמו למשל כריסטיאנו רונאלדו הבכיין והאנוכי שתמיד שואף לשלמות, מתאמן כמו פסיכי ורושם מספרים היסטוריים. כך בדיוק גם לברון. בלי האגו הזה הם לא היו כה גדולים.
2. יש פער גדול בין הדימוי התקשורתי לבין האמת (זוכרים את ראיין גיגס הג'נטלמן המושלם שיום אחד התברר שנהג לבגוד עם אשת אחיו?). לברון עושה המון למען הקהילה, הוא הוביל בעבר מחאה סמלית של השחורים אחרי שנער שחור נרצח בידי שוטר, הוא עושה הרבה יותר טוב לעולם מכל אלה שלא מפסיקים לעקוץ אותו.
3. לברון ג'יימס הוא גיבור נערץ וגם אהוב על ידי המון שחקנים בליגה. בחופשת הקיץ הוא עושה מחנות אימון אישיים אליהם הוא מזמין שחקנים (רעבים וצעירים שמעריצים אותו) להתאמן איתו. הוא מקצוען עצום. איזו אתלטיות בגיל 31, איזו יכולת להביא עצמו בשיאו למאני טיים. לברון התבגר לאורך הקריירה, שינה הרגלים והפיק לקחים (לדוגמא: בעבר היה משתמש בטוויטר במהלך הפלייאוף, בשנים האחרונות לא).
לא אדם כל כך רע כפי שנוטים להאמין (AFP)
מגיע קרדיט לבעלים דן גילברט ולג'נרל מנג'ר דייויד גריפין שהלכו עם הראש בקיר וידעו שיחטפו מהתקשורת אחרי שעשו צעד א-לה פלורנטינו פרס, כשפיטרו את בלאט ומינו במקומו את עוזר המאמן המקורב ללברון, טיירון לו. מגיע קרדיט גם ללו עצמו. פסק הזמן לפני ההתקפה שהובילה לשלשת הניצחון של קיירי ארווינג התברר כמכריע עונה. קרדיט הולך גם לקיירי המוכשר, הנוצץ והווינר, ולג'יי אר סמית' המרגש שהחזיר את הקבוצה למשחק כשנקלעה לפיגור 8.
אבל בשורה התחתונה – מעולם לא הייתה אליפות של איש אחד כמו האליפות של קליבלנד קבאלירס בעונת 2015/6. הוא משחק בכל עמדה במגרש, עושה הכל – לפעמים בהתקפה אחת (חסימות מטורפות, ריבאונדים, חטיפות, אסיסטים וסיום התקפות). הוא גם המאמן בפועל והג'נרל מנג'ר מאחורי הקלעים, שמאשר כל עסקה ולעיתים רבות יוזם אותן. כמה לברון חטף כשדיון וייטרס נזרק מהקאבס בטרייד מבריק בזכותו הגיעו סמית' ושאמפרט לקליבלנד, כמה הוא התעקש על טריסטן תומפסון.
כמה פעמים לעגו לו שונאיו. אמרו ש"הוא לוזר" בקדנציה הראשונה בקליבלנד לפני שדרס את דטרויט ולאחר מכן את בוסטון, לכלכו עליו שוב במיאמי אחרי הפסד בגמר לדאלאס והוא ענה עם נחישות עצומה ושתי טבעות. ובעיקר בקדנציה הנוכחית בקאבס. כמה חרא לברון נאלץ לאכול מכולם. וכמו שהוא עשה תמיד, הוא התמודד בגבורה עם אתגר, קושי ורגעי מצוקה – התקאמבק וענה במגרש.
בדיוק כמו ציור בריאת האדם של מיכאלאנג'לו בקפלה הסיסטינית בוותיקן, כך המלך ג'יימס רק כמעט נוגע באלוהים מייקל ג'ורדן (אל תשאו את שמו לשווא). לברון לא ווינר כמו מייקל, וצריך להשלים עם כך שלעולם לא יהיה עוד אלוהים. אבל הוא הכי קרוב אליו מכולם. שחקן הכי קרוב למושלם שיש (רק הקליעה לא מושלמת), עם רשימת שיאים אישיים והישגים מדהימה. עם לא מעט משחקים אישיים מהגדולים של שחקן בתולדות הפלייאוף. לברון ג'יימס הוא הכדורסלן השני בטיבו בהיסטוריה. ספורטאי עצום. ענק שבענקים. היסטורי.
מודה. אני מאושר.
ענק שבענקים. היסטורי. לברון וחברים ותיקים (AFP)
מה דעתך על הכתבה?