קובי בראיינט תלה את הנעליים ואין מי שיטען שהוא הגדול מכולם. אבל איפה מקומו בהיסטוריה של לוס אנג'לס לייקרס? לפני הטופ 10, הנה כמה שנשארו בצד ושווים אזכור: פאו גאסול, נורם ניקסון, ג'מאל ווילקס, מייקל קופר, דרק פישר, איי.סי גרין, ורן מיקלסן וביירון סקוט. אז אזכרנו וזכרנו. קדימה, שואו טיים:
10. גייל גודריץ'
9 עונות (1966-1968, 1971-1976).
19.0 נקודות, 4.2 אסיסטים, ו-3.0 ריבאונדים למשחק.
אליפות (1972), 3 גמרים (1966, 1968, 1973).
4 בחירות לאולסטאר.
הצליח להיכנס לעשיריה הגדולה בהיסטוריה של הלייקרס תוך שהוא מנצח בפוטו פיניש את פאו גאסול, שבעונותיו האחרונות בסטייפלס סנטר סבל מזיהום קשה בשריר החשק ורק חיפש לעזוב. גודריץ' היה הפרטנר של ג'רי ווסט לקו האחורי הדינמי של הלייקרס בשנות ה-60' וה-70', תוך שהם מתמודדים לאורך השנים מול שושלת הסלטיקס הבלתי מנוצחת. הוא נחשב לקומבו גארד שתיפקד בצורה יעילה גם כרכז וגם כקלע, כאשר בעונת 1974 אף נבחר לחמישיית העונה, תוך שהוא מעמיד ממוצע של 25.3 נקודות ו-5.2 אסיסטים למשחק.
9. ג'יימס וורת'י
12 עונות (1983-1994).
17.6 נקודות, 5.1 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים למשחק.
שלוש אליפויות (1985, 1987, 1988), 3 גמרים (1984, 1989, 1991).
פעם אחת MVP של סדרת הגמר (1989).
7 בחירות לאולסטאר.
הצלע השלישית לצדם של מג'יק וקארים בקבוצה הגדולה של שנות ה-80'. אחד ממסיימי המתפרצות היעילים ביותר בהיסטוריה של המשחק. הקרבות שלו מול כוכב הסלטיקס לארי בירד הפכו למיתולוגיים. זכה לכינוי "ביג גיים ג'יימס" לאחר שבמשחק ה-7 והמכריע בסדרת הגמר מול דטריוט פיסטונס ב-1988 רשם טריפל דאבל של 36 נקודות, 16 ריבאונדים ו-10 אסיסטים.
8. ווילט צ'מברליין
5 עונות (1969-1973)
17.7 נקודות, 19.2 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים למשחק.
אליפות אחת (1972), 3 גמרים (1969, 1970, 1973).
פעם אחת MVP של סדרת הגמר (1972).
4 בחירות לאולסטאר.
בשיאו, צ'מברליין היה השחקן הדומיננטי ביותר בליגה. הוא הצטרף ללייקרס בגיל 32 כששיאו כבר מאחוריו ונבחר במהלך התקופה בלוס אנג'לס פעמיים לחמישיית ההגנה של הליגה. יחד איתו הגיעה הקבוצה ארבע פעמים לגמר ה-NBA, אך נוצחה בשלוש סדרות, לא מעט בשל העבודה שהציג יכולת נמוכה מהצפוי מול הסנטרים שמנגד (ביל ראסל מבוסטון או וויליס ריד מניו יורק). משום כך גם דירוגו הנמוך ברשימה ביחס למיתוס הגדול סביבו. לרוב הוא לא תיפקד במאני-טיים, למרות שתמיד נחשב למפלצת סטטיסטית.
קובי, מקום מובטח בצמרת (gettyimages)
7. ג'ורג' מייקן
7 עונות (1949-1954, 1956).
23.1 נקודות, 13.4 ריבאונדים למשחק.
5 אליפויות (1949, 1950, 1952, 1953, 1954).
4 בחירות לאולסטאר(MVP – 1953) .
מייקן היה הסופרסטאר הראשון בהיסטוריה של ה-NBA. הוא נבחר שש פעמים לחמישיית העונה, אך מעולם לא זכה בתארי MVP רק בשל העובדה שהתחילו לחלק את הפרס מעונת 1956, עונתו האחרונה בליגה בה החסיר מספר רב של משחקים בשל פציעות. הסנטר הוביל את הלייקרס ל-5 אליפויות במהלך שנות ה-50', כשהמועדון עוד היה במיניאפוליס בטרם המעבר ללוס אנג'לס ב-1961.
6. אלג'ין ביילור
14 עונות (1959-1972).
27.4 נקודות, 13.5 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים למשחק.
8 גמרים (1959, 1962, 1963, 1965, 1966, 1968, 1969, 1970).
11 בחירות לאולסטאר (MVP- 1959).
מגדולי השחקנים בהיסטוריה של הליגה שלא זכה באליפות. נבחר עשר פעמים לחמישיית העונה. יחד עם ג'רי ווסט הגיע עם הלייקרס ללא פחות משמונה סדרות גמר, אך נכשל פעם אחר פעם מול השושלת של בוסטון. צחוק הגורל, ביילור פרש בתחילת עונת 1972 שבמהלכה רשמה לוס אנג'לס 33 ניצחונות רצופים וזכתה באליפות המיוחלת. מלך הריבאונדים של הלייקרס בכל הזמנים ורביעי ברשימת הקלעים של המועדון.
5. ג'רי ווסט
15 עונות (1961-1974(.
27.0 נקודות, 6.7 אסיסטים ו-5.8 ריבאונדים למשחק.
אליפות (1972), 8 גמרים (1962, 1963, 1965, 1966, 1968, 1969, 1970, 1973).
פעם אחת MVP של סדרת הגמר (1969).
12 בחירות לאולסטאר (MVP-1972).
ווסט שפותח את חמשת הגדולים של הלייקרס בכל הזמנים, היה הקלע הטהור הראשון בליגה, הרבה לפני שסטף קרי היה בכלל בתכנון. הלוגו, כפי שכונה, הוא היחיד בהיסטוריה של הליגה שזכה ב-MVP של סדרת הגמר (1969) בקבוצה שלא זכתה באליפות. נבחר 10 פעמים לחמישיית העונה ו-4 פעמים לחמישיית ההגנה. לאחר פרישתו הפך לג'נרל מנג'ר של הלייקרס והיה המוח מאחורי הקבוצה הגדולה של שנות ה-80', כמו גם מאחורי החתמתו של שאקיל אוניל והטרייד שהביא לקבוצה את קובי בראיינט בשנות ה-90'.
4. שאקיל אוניל
8 עונות (1997-2004).
27.0 נקודות, 11.8 ריבאונדים ו-2.5 חסימות למשחק.
שלוש אליפויות (2000 ,2001 ,2002), גמר (2004).
MVP של העונה הסדירה (2000).
שלוש פעמים MVP של סדרת הגמר (2000, 2001, 2002).
7 בחירות לאולסטאר (MVP – 2000, 2004)
הוביל את הלייקרס ל-3 אליפויות רצופות וזכה בתואר ה-MVP בכל אחת מאותן סדרות גמר. בשיאו, ה"דיזל" היה בלתי ניתן לעצירה ונבחר חמש פעמים לחמישיית העונה. אם לא הסכסוך המתוקשר בינו לבין בראיינט, שהוביל לעזיבתו של שאק למיאמי היט (שם זכה באליפות נוספת), סביר להניח שהצמד המוכשר היה מוביל יחד את הלייקרס לאליפויות נוספות. ומשום כך הוא ממוקם ברשימה מדרגה אחת מתחת לסנטר הגדול ביותר בתולדות המועדון.
שאק וההוא שלמד עם בלאט בפרינסטון. כוכבים (gettyimages)
3. קארים עבדול ג'באר
14 עונות (1976-1989).
22.1 נקודות, 9.4 ריבאונדים, ו-2.5 חסימות למשחק.
5 אליפויות (1980, 1982, 1985, 1987, 1988), 3 גמרים (1983, 1984, 1989).
פעם אחת MVP של העונה הסדירה (1980).
פעם אחת MVP של סדרת הגמר (1985).
13 בחירות לאולסטאר.
קליעת הסקייהוּק של ג'באר נחשבת ל-2 הנקודות הבטוחות בהיסטוריה של הליגה. בשורות הלייקרס הפך למלך הסלים בכל הזמנים של ה-NBA ונכון להיום ספק אם מישהו ישבור את השיא. השילוב שלו עם מג'יק ג'ונסון בשנות ה-80' היווה את הצמד ההתקפי היעיל ביותר בתולדות המשחק. נבחר שש פעמים לחמישיית העונה ושלוש פעמים לחמישיית ההגנה של העונה.
2. קובי בראיינט
20 עונות (1997-2016)
25.0נקודות, 5.2 ריבאונדים, ו-4.7 אסיסטים למשחק.
5אליפויות (2000 ,2001 ,2002, 2009 ,2010), 2 גמרים (2004, 2008).
פעם אחת MVP של העונה הסדירה (2008).
פעמיים MVP של סדרת הגמר (2009, 2010).
15 בחירות לאולסטאר (2011, 2009, 2007, 2002 – MVP)
מלך הסלים של הלייקרס בכל הזמנים ושלישי ברשימת קלעי כל הזמנים של הליגה. לאורך הקריירה נחשב לסקורר בלתי ניתן לעצירה, כולל 81 נקודות על הראש של טורונטו בעונת 2006. נבחר 11 פעמים לחמישיית העונה ותשע פעמים לחמישיית ההגנה של העונה. בראיינט זכה בחמש אליפויות במדי הלייקרס, אך בשלושת התארים הראשונים הוא היה כינור שני לצד שאקיל אוניל. לאחר שהבין שהסיכוי לזכות באליפות שישית לא ריאלי, סימן לעצמו מטרה לעקוף את האליל שלו, מייקל ג'ורדן בדירוג הקלעים ההיסטורי, הישג שרשם במהלך העונה הנוכחית. בעונותיו האחרונות נאלץ להתמודד עם פציעות קשות שהשביתו אותו לתקופות ממושכות.
בראיינט, כמעט בפסגה (gettyimages)
1. מג'יק ג'ונסון
13 עונות (1980-1991, 1996).
19.5 נקודות, 11.2 אסיסטים ו-7.2 ריבאונדים למשחק.
5 אליפויות (1980, 1982, 1985, 1987, 1988), ארבע הופעות נוספות בגמר.
שלוש פעמים MVP (1987, 1989, 1990).
שלוש פעמים MVP של סדרת הגמר (1980, 1982, 1987).
12 בחירות לאולסטאר (MVP – 1990, 1992).
אף אחד לא יחלוק על העובדה שמדובר ברכז הגדול בהיסטוריה של הליגה, שנבחר תשע פעמים לחמישיית העונה והיה בין השאר שותף מרכזי לנבחרת החלומות המקורית של ארצות הברית ב-1992. לכך נוסיף שמדובר בשחקן הטוב ביותר בעשור האיכותי ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, כאשר במהלך שנות ה-80' הלייקרס בהובלתו התמודדו מול אימפריות כדוגמת בוסטון עם בירד, פאריש ומקהייל, פילדלפיה עם ד"ר ג'יי ומוזס מאלון והפיסטונס הקשוחים עם אייזיה וחבורת הבריונים של דטרויט.
מג'יק, שהגיע לליגה כאלוף המכללות, הפך לאגדה בחייו כבר בגיל 20 כשבמשחק מספר 6 בסדרת הגמר של עונת 1980 מול פילדלפיה הוביל את הלייקרס לניצחון חוץ תוך שהוא משחק בכל עמדה אפשרית בהיעדרו של קארים. הרוקי קלע במשחק 42 נקודות, הוריד 15 ריבאונדים וחילק 7 אסיסטים, ובכך סידר ללייקרס אליפות דרמטית. גם אם נשים בצד את התארים האישיים והקבוצתיים שזכה בהם, מג'יק, שניצח על תזמורת השואו-טיים, הקסים את חובבי הכדורסל עם מגוון רחב של מסירות שלא נראו עד אז. הוא נאלץ לפרוש מוקדם מדי בתחילת עונת 1991/2 לאחר שהתגלה שהוא נשא HIV. הוא חזר למספר משחקים במהלך עונת 1996, אבל מעולם לא עזב.
מג'יק ג'ונסון, הגדול מכולם (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?