הלילה (בין ראשון לשני, 3:00) יזכו חובבי הכדורסל בעולם לחוויה האולטימטיבית מבחינתם – משחק שביעי בגמר ה-NBA, בפעם הרביעית בלבד במאה הנוכחית וה-19 בסך הכל מאז הקמת הליגה הטובה בעולם. נכון שעד עכשיו מדובר בסדרת גמר מוזרה למדי, עם שישה משחקים שאף לא אחד מהם הסתיים בפער חד ספרתי ורובם הוכרעו כבר בתחילתם, אך ההרגשה היא שהפעם נקבל תסריט שונה לחלוטין. הרי כל כך הרבה מונח על הכף: המוניטין והמקום בהיסטוריה של לברון ג'יימס, האופן שבו תיזכר עונת ה-9:73 של הווריורס, והרצון של קליבלנד ואוהיו לשבור סופסוף את בצורת התארים האיומה.
רגע לפני הגיע הזמן למבט אל הגדולים בהיסטוריה של גמרי ה-NBA. העובדה שבמקומות הראשונים נמצאים בעיקר משחקים מה"עידן העתיק" של הליגה, מראה שבהחלט הגיע הזמן למשחק קלאסי נוסף.
מקום 10 – גמר 2005: הצמד של הספרס מכריע
שנה לאחר הניצחון המפתיע בגמר 2004 התייצבו חניכיו של לארי בראון למפגש מול אלופי 2003 של גרג פופוביץ'. הסדרה בין הפיסטונס הקשוחים לספרס הקבוצתיים הגיעה למשחק שביעי, בו נראתה דטרויט בדרכה לניצחון למרות שהמשחק נערך באלמודום הרועש של סאן אנטוניו. התעוררות של טים דאנקן בסוף הרבע השלישי מחקה יתרון 9 של דטרויט, וסלי קלאץ' גדולים של מאנו ג'ינובילי קבעו 74:81 למקומיים בסיום. 48 הנקודות שקלעו יחד שני כוכבי הספרס הכריעו.
ג'ינובילי חוגג עם דאנקן עוד תואר (AFP)
מקום 9 – גמר 1978: ניצחון החוץ האחרון במשחק 7
וושינגטון וסיאטל, שתי הקבוצות הבולטות בסוף שנות ה-70 הלא ממש עליזות של הליגה, התייצבו למשחק המכריע בקולוסיאום של סיאטל. כוכבם הצעיר של הסופרסוניקס, דניס ג'ונסון נקלע ליום שחור, וסיים את המשחק עם 0 מ-14 מהשדה, מה שאפשר לבולטס לשלוט במשחק. יתרונם של האורחים צומצם לכדי שתי נקודות סמוך לסיום, אבל בסיום חגגו חניכיו של דיק מוטה מעיר הבירה את ניצחון החוץ האחרון במשחק שביעי בסדרת גמר ה-NBA.
מקום 8 – גמר 1962: ההחטאה ש"סידרה" לסלטיקס שיא בלתי שביר
רצף שמונה האליפויות הרצופות של בוסטון סלטיקס בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 נראה כיום כמעט דמיוני ולגמרי נצחי. השחקן שהיה קרוב ביותר למנוע מהירוקים את ההישג המדהים היה פרנק סלבי מהלייקרס, במשחק השביעי של גמר 1962. במצב של שוויון, שניה לסיום המשחק החטיא סלבי האומלל קליעה נוחה ממרחק קצר ושלח את המשחק להארכה. שם כבר עשו ה"שדים של הבוסטון גארדן" ולא פחות מהם ביל ראסל הגדול (שסיים את המשחק עם 30 נקודות ו-40 ריבאונדים) את העבודה, ובוסטון ניצחה 107:110.
קטף עוד תואר, ראסל (AFP)
מקום 7 – גמר 2013: כשלברון מגיע לעבודה
ריי אלן עם השלשה המטורפת שלו בסיום המשחק השישי היה זה שהציל למיאמי היט את הסדרה, אבל המלך היה שם ברגע הנכון. 37 נקודות, 12 ריבאונדים, 5 שלשות וסל קלאץ' קריטי בדקה האחרונה סדרו למיאמי 88:95 ואליפות שנייה ברציפות, הפעם במשחק השביעי. תצוגה דומה תעניק שוב צלחת לקינג ג'יימס?
ריי אלן, שלשה גורלית (AFP)
מקום 6 – גמר 1957: המשחק השביעי הארוך בהיסטוריה
הלוואי עלינו משחק כזה גם הלילה. הדרמה בין הסלטיקס לסנט לואיס הוקס הוכרעה רק לאחר שתי הארכות, בסיומן ניצחו כמובן הירוקים בתוצאה 123:125. את קלעי בוסטון הוליך הרוקי טום היינסון עם 37 נקודות, לבוב פטיט של ההוקס היו 39 כאלה.
מקום 5 – גמר 2010: כשקובי עבר את שאק
כמה שהלייקרס רצו לנצח את המשחק השביעי הזה מול הסלטיקס שהשפילו אותם בגמר שנתיים קודם לכן, וכמה שקובי בראיינט רצה לזכות בתואר הזה, שיבטיח לו טבעת חמישית, אחת יותר משיש לאיש הגדול שהטיל עליו צל ענק בעבר. בוסטון לא התכוונה לוותר, ואף הוליכה בהפרש שהגיע ל-13 נקודות ברבע השלישי. פיניש חזק של קובי (למרות יום קליעות מזעזע) שנעזר בתצוגת תכלית של פאו גאסול וסל מכריע של רון ארטסט (או מטה שלום עולמי או איך שהוא קורא לעצמו בימינו) עזרו לסגולים לחגוג 79:83 בסיום וזכייה באליפות ה-16 והאחרונה לעת עתה.
בראיינט והטבעת החשובה ביותר (AFP)
מקום 4 – גמר 1984: הגיבור הלא ממש צפוי
כשמצד אחד מתייצבים כוכבים כמו לארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש, והמצד השני ענקים כמו מג'יק גונסון, קארים עבדול ג'אבר וג'יימס וורת'י, קשה לדמיין שמישהו אחר יגנוב את ההצגה. אבל את המשחק השביעי של גמר 1984, אולי סדרת הגמר הגדולה בהיסטוריה, הכריע דווקא סדריק מקסוול. לא שצריך לשאול סדריק מי? אחרי הכל מדובר ב-MVP של גמר 1981, אבל 24 הנקודות ושמונת האסיסטים של פורוורד הסלטיקס הפתיעו את ריילי והלייקרס והעניקו ניצחון גדול לירוקים בהתמודדות הגדולה הראשונה בין המועדונים בשנות ה-80.
מקום 3 – גמר 1970: כשוויליס ריד צלע לפרקט
כמעט כל חובב ספורט אמריקאי שגילו מעל 50 זוכר את הרגע בו הגיח במפתיע הסנטר הפצוע של הניקס מחדר ההלבשה דקות לפני פתיחת המשחק השביעי מול הלייקרס. מעטים שיערו ששריר הירך הקרוע של ריד יאפשר לו לטול חלק במשחק, ומעטים נתנו לניקס סיכוי לזכות בתואר בלעדיו. אבל אחרי חימום קצר פתח ריד בחמישייה, קלע את שני הסלים הראשונים של קבוצתו במשחק (ולא קלע יותר עד לסיום), ונתן דחיפה מוראלית אדירה לחבריו שניצחו 99:113 וחגגו אליפות היסטורית.
בדיוק בזמן, ג'יימס וורת'י (AFP)
מקום 2 – גמר 1988-: משחק אדיר, סיום מוזר
סדרת המתח בין הלייקרס של מג'יק לפיסטונס של אייזיאה תומאס באותה עונה זכורה בעיקר בזכות המשחק השישי הנפלא, כשגם 25 הנקודות ברבע אחד שקלע רכז דטרויט עם קרסול נקוע לא מנעו מקבוצתו הפסד. אבל גם המשחק השביעי היה מרתק. ג'יימס וורת'י, שתמיד ידע להתעלות ברגע ההכרעה, מצא את הזמן הטוב ביותר להשיג את הטריפל דאבל הראשון בקריירה שלו, ו-36 הנקודות, 16 הריבאונדים ועשרת האסיסטים שלו סידרו ללייקרס יתרון נוח ברבע האחרון. אבל הבד בויס של צ'אק דיילי לא ויתרו וכמעט שהשוו סמוך לסיום. במצב של 105:108 ללוס אנג'לס, שלוש שניות לסיום, יצאה דטרויט (לה לא נותר פסק זמן) להתקפה האחרונה שלה, אבל הקהל הנלהב ושחקני הספסל של הלייקרס החלו בפלישה לפרקט באחד מסיומי המשחקים המוזרים שנראו. זה לא הפריע למג'יק לחגוג.
מקום 1 – גמר 1969: בוסטון שוב שוברת לג'רי ווסט את הלב
מה עוד אני צריך לעשות בכדי לזכות באליפות, ודאי חשב לעצמו ג'רי ווסט בסיומו של אותו ערב בשנת 1969. הלייקרס שבעת ההפסדים שלו רכשה בקיץ את ווילט צ'מברליין הגדול, השיגה באותה עונה את יתרון הביתיות והגיעה למשחק השביעי מול הסלטיקס בפורום שלה כפייבוריטית. ובאותו משחק מכריע סיפק הגארד הסופר מוכשר משחק לפנתיאון, כשהוא מסיים עם 42 נקודות, 13 ריבאונדים (לשחקן בגובה 1.93), 12 אסיסטים, ו….הפסד, שוב בשניות האחרונות ועוד אליפות לבוסטון. ווסט ממש לא התנחם בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בו זכה.
צ'מברליין, גם הוא לא סייע ללייקרס (AFP)
מה דעתך על הכתבה?