עתיד אפור? לראשונה מזה שנים רבות אוהדי סן אנטוניו לא יודעים מה יהיה עם הקבוצה שלהם בעונה הבאה. הם התרגלו לסגל שחקנים יציב שרץ ביחד שנים רבות עם שינויים קוסמטיים בין עונה לעונה, אך הפעם רב הנסתר על הגלוי.
לאחר פרישתו של טים דאנקן בקיץ הקודם וההודעה הקרובה של מאנו ג'ינובילי על סיום דרכו (אי אפשר לשכנע אותו שימשיך עוד עונה, אחת, וזהו?) לצד הדעיכה (והפציעה) של טוני פארקר, הספרס מתחילים לבנות שושלת חדשה והמלאכה ממש לא קלה.
קוואי לנארד הוא הכוכב הבלתי מעורער ולמרכוס אולדריג' ימשיך להיות עוגן בצבע גם בשנים הקרובות, אבל השאלה היא מה קורה מסביב. את ג'ונתן סימונס, שנראה שהתאקלם סופית בסיסטם הספרסי במהלך הפלייאוף הנוכחי וסיים את חוזהו, חייבים להשאיר ולהפוך לחלק מרכזי יותר מהקבוצה.
לנארד, איך יראה הצוות המסייע שלו? (AFP)
עמדת הרכז היא אחד מסימני השאלה הגדולים. טוני פארקר יישאר גם בעונה הבאה (אלא אם לא יצליח להתאושש מהפציעה), אבל אחרי העונה החלשה ביותר שלו בליגה מאז עונת הרוקי העמדה הזו תצטרך תגבורת משמעותית שספק אם פטי מילס יכול לספק. הצעירים דיונטה מארי ובראיין פורבס, שנהנים מחיבה מיוחדת מצד הצוות המקצועי, מחזיקים בחוזה גם לעונה הבאה ומתאימים להיות חלק מהעתיד של המועדון.
לדני גרין אמנם יש חוזה יקר לעוד שתי עונות, אך הצניחה המשמעותית ביכולת בשנים האחרונות צריכה להוריד אותו לספסל או לצמצם את מספר הדקות שלו כדי לאפשר לסקורר נוסף לסייע לקוואי לנארד להחזיר את הקבוצה לגמר. ב-14 מיליון הדולרים שקיבל ג'ינובילי בעונה החולפת אפשר להשתמש כדי לצרף את אותו גארד איכותי.
צריך גם לעשות שינוי בנוגע לאיוש עמדות הפנים ליד אולדריג'. פאו גאסול, דייויד לי ודוויין דדמון מחזיקים באופציה להמשיך בעונה הבאה, אך לפחות אחד מהם צריך לפנות את מקומו לשחקן גבוה שישפיע יותר, לפחות בצד ההתקפי. 24.8 נק' בממוצע משלושתם עבור קבוצה שמתבססת על משחק הפנים שלה זה מעט מדי.
למזלם של הספרס, הג'נרל מנג'ר אר. סי ביופורד והמאמן גרג פופוביץ' הם בדיוק השניים עליהם אפשר לסמוך לקראת אחד הקיצים המעניינים במועדון ב-20 השנים האחרונות, ואולי אף המעניין והחשוב שבהם.
עתידירוק
לבוסטון, שכנראה תודח בקרוב בגמר המזרח, יש דווקא עתיד ורוד מתמיד. דני איינג', הנשיא לענייני כדורסל והג'נרל מנג'ר של הקבוצה, השכיל לבנות סגל שירוץ לטווח רחוק ועם מאמן מוכשר ומשתפר כמו בראד סטיבנס נראה שהמועדון ממסצ'וסטס נמצא בדרך הנכונה.
כמעט כל השחקנים הבכירים של הסלטיקס מחזיקים בחוזה לעונה הבאה ואף מעבר לכך. אל הורפורד, אייזאה תומאס, ג'יי קראודר, אייברי בראדלי, מרכוס סמארט וג'יילן בראון צפויים להמשיך להיות חלק חשוב מהסגל גם בשנים הקרובות.
העובדה שהסלטיקס יבחרו ראשונים בדראפט (ככל הנראה את הגארד מארקל פולץ מאוניברסיטת וושינגטון) תאפשר להם לשלוח את הבחירה הראשונה או את אחד השחקנים הבכירים שהוזכרו בפסקה הקודמת עבור כוכב כמו ג'ימי באטלר או פול ג'ורג' שיסייע להם לעשות את קפיצת המדרגה הבאה ולהיות מועמדת אמיתית לזכייה באליפות.
כשהכסף מונח על השולחן
הפועל חולון – מכבי חיפה. לעופר רחימי ושחקניו התאים להגיע אנדרדוג מול הקבוצה שסיימה את העונה הסדירה במקום הראשון, התאים להם שכולם כבר מדברים על המפגש בין חולון למכבי ת"א (או הרצליה) בחצי הגמר והתאים ה-3:0 בעונה הסדירה מול הקבוצה של דן שמיר. פשוט התאים להם. החבורה בירוק תיעלה את כל הדיבורים והתחושות למשחק נחוש ואגרסיבי שכמעט הביא להם ניצחון שיכול היה להפוך את כל הסדרה, אבל בסופו של דבר הכישרון העדיף והביתיות סידרו לחולון ניצחון, ששם אותה בעמדה מצוינת להעפיל לפיינל פור.
הפועל אילת – מכבי ראשון לציון. דווקא הניצחון הדחוק במשחק הראשון הוא עדות לחוסן והעוצמות של הפועל אילת. התכולים שרדו מבחן קשה מול הקבוצה המנוסה מראשל"צ וברבע האחרון והמכריע סיפקו תצוגה מרשימה ומלאת קור רוח, שכל כך מתאימה לעודד קטש, עם 17:30 מוחץ.
סימונה פיאניג'אני. נחנק במאני טיים (דני מרון)
הפועל ירושלים – עירוני נהריה. סימונה פיאניג'אני הוא מאמן בכיר, בקנה מידה אירופי. הקמפיין ביורוקאפ רשום על שמו. יחד עם זאת, הוא נוטה "להיחנק" במאני טיים. זה קרה לו לא מעט במהלך הקריירה וגם כמה פעמים העונה. סביר להניח שאת נהריה האדומים יעברו למרות ההפסד, אבל בפיינל-פור הנטיה הזו של המאמן יכולה לעלות להם ביוקר. כשאורי אלון, שאוהב /המילה "ווינר" מוזכרת בהקשר שלו ושל הקבוצה שלו, יצטרך להחליט האם ממשיכים עם המאמן האיטלקי גם בעונה הבאה הוא יצטרך לקחת את הנושא הזה בחשבון.
מכבי תל אביב – בני הרצליה. למנות את אריק שיבק למאמן זו כנראה ההחלטה הנכונה היחידה שקיבלה הנהלת מכבי ת"א בשנים האחרונות. עם כל הניסיון שלו הבין מאמן נבחרת ישראל לשעבר שיש שני דברים דחופים לעשות – להרגיע את הלחץ כקבוצה וכיחידים ולפשט את המשחק, בהגנה ובהתקפה. את שניהם הוא עשה. לא סתם מדובר במאמן שבשתי העונות האחרונות הגיע לקבוצה באמצע העונה והוביל אותה לגמר. מול הרצליה זה יספיק, אליפות זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אולימפיאקוס ומונאקו כמשל
ההפסד של אולימפיאקוס ב-16 הפרש בגמר היורוליג בתחילת השבוע הזכיר לי שיחה עם חבר שהתקיימה דווקא לפני משחק הגומלין בין מונאקו למנצ'סטר סיטי בשמינית גמר ליגת האלופות. הוא, רומנטיקן שכמותו, העדיף שהקבוצה הצרפתית הצנועה והמלהיבה תעיף את קבוצת המיליארדים של פפ גווארדיולה. אני דווקא רציתי לראות כמה שיותר קבוצות גדולות בשלבים המכריעים. את התשובה קיבלנו בדמות צמד המשחקים המשעממים בין מונאקו ליובנטוס בחצי הגמר, כשממול התקיימו שני משחקים מרתקים בין ריאל מדריד לאתלטיקו. כן, למרות ה-0:3 במשחק הראשון.
זה בדיוק מה שקרה בפיינל פור של היורוליג. מישהו יכול להשוות את העניין שהיה לפני, באמצע ואחרי הגמר הנוכחי לדרמה שקיבלנו בעונה שעברה בין צסק"א מוסקבה לפנרבחצ'ה?
אז נכון שסנסציות הן דבר מרגש ויפה ואת שתי הזכיות של האדומים מפיראוס ב-2012 ו-2013 קשה לשכוח, אבל צריך לזכור שבשני הגמרים האחרונים בהם השתתפה, אולימפיאקוס הובסה ב-17.5 נק' הפרש בממוצע. אני מעדיף את הגמרים הגדולים בין צסק"א לפנאתינייקוס מהעשור הקודם, או את המשחקים המרתקים של מכבי ת"א עם האימפריות השונות של היבשת.
לברון ג'יימס. מעדיף לשחק בחוץ (AFP)
הנתון המעניין
שישה משחקי חוץ היו לקליבלנד עד כה בפלייאוף. בכולם היא ניצחה, ובהפרש ממוצע של 16 נקודות. לעומת זאת, בששת משחקי הבית שהיו לקאבלירס בפלייאוף היא הפסידה אחד ובחמישה ניצחה בהפרש ממוצע של 8.8 נקודות.
זה מתחבר לעובדה שמאז חזרתו של לברון לקליבלנד בקיץ 2014, מתוך עשר סדרות פלייאוף ששיחקו, הקאבס ניצחו רק סדרה אחת בבית, במשחק שנגרר להארכה (תודה למתן גילור על הנתון). בסדרה הצפויה בגמר יש לגולדן סטייט את יתרון הביתיות, האם גם אז הסטטיסטיקה תישמר?
מה דעתך על הכתבה?